תשע שנים לאסון הכרמל: "מתוך האסון התעצמנו והתרחבנו"

שתף כתבה עם חברים
השר גלעד ארדן: "קשיים גדולים לקדם פרויקטים ונושאים שונים"

טקס האזכרה השנתי לזכר 44 הנספים באסון הכרמל התקיים היום (שלישי, 17.12) ונכחו בו משפחות החללים; השר לביטחון הפנים גלעד ארדן; מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים ניצב בדימוס משה (צ'יקו) אדרי; מ"מ נציב בתי הסוהר, גונדר אשר וקנין; מ"מ מפכ"ל המשטרה ניצב מוטי כהן; ורב טפסר דדי שמחי, נציב הכבאות ומכובדים נוספים.

"יקיריכם היו גיבורים", אמר השר ארדן בטקס, "אחרת, לא היו מזנקים אל עבר המשימה ללא היסוס, ועשו זאת מתוך ידיעה שמשמעות ההצלחה במשימה היא שמירה על חיי אדם, וכישלון במשימה עלול להיות מסוכן והרסני. עם הידיעה הזאת בלב, זוהי החלטה לא פשוטה לקבל, והם קיבלו אותה בכל משימה מחדש, עד המשימה הזו כאן, האחרונה, שגבתה לצערי את חייהם. מאז האסון הכבד, היכולות שלנו נאלצו לעמוד למבחן עוד פעמים רבות. בין אם מול הצתות, עפיפוני תבערה בדרום, שרפות קטנות וגדולות בצפון, וברחבי הארץ כולה. נאלצנו פעם אחר פעם לבחון את היכולות של לוחמי האש, ושל כוחות ביטחון הפנים, ולשמחתי – יכולנו לאתגרים הללו. מתוך הזיכרון של אלו שקיפחו את חייהם בשמירה על אזרחי ישראל מפני סכנות האש התעצמנו והתרחבנו, וכעת, ברוך השם, אנו חזקים יותר מאי פעם".

צביה ריבן: "כל מה שרצו זה לעזור לעזור לעזור"

השר ארדן הוסיף: "זה לא סוד, שבממשלת מעבר ארוכה, שכמוה לא היתה מעולם, יש קשיים גדולים לקדם פרויקטים ונושאים שונים, ובוודאי בתקופה שבה מכהנים ממלאי מקום בראש שני הארגונים מהחשובים בישראל. לפני כשנה, כאשר פוזרה הכנסת, חשבתי שראוי להמתין ולאפשר לממשלה הבאה למנות את המפכ"ל ואת נציב בתי הסוהר הקבועים. המצב הזה השתנה משמעותית לצערי. כיום ברור, שהשיקול של יציבות ותכנון ארוך טווח גובר על השיקולים האחרים. לכן, פניתי ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיאשר להביא בפני הממשלה מועמדים לתפקידים החשובים האלו, במינוי של קבע".

במהלך הטקס סיפרו נציגי בני משפחות הנופלים את זיכרונותיהם מיקיריהם. בשם המשפחות השכולות נשאה דברים צביה ריבן, אמו של הנער אלעד ריבן ז"ל: "אלעד יכול היה לעקוב אחר השרפה דרך מסך הטלוויזיה או המחשב אבל הוא בחר לרוץ אל אזור האש, שהפך באחת לאזור אסון, שהפך לאסון לאומי בקנה מידה שלא הכרנו קודם והפך לאסוננו הפרטי. אסונם הפרטי של 44 משפחות וסביבם מעגלי אנשים רבים שחוו את השכול והאבל והכאב, ואף אנשים שכלל לא הכירו אותנו משתתפים עד היום בכאב המוות המיותר הזה של 44 אנשים ישרי דרך, אמיצים, אוהב אדם, שכל מה שרצו זה לעזור לעזור לעזור".

השארת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *