תיק רצח יואל להנגהל: חמש וחצי שנות מאסר לליעד אדרי

הרכב של שלוש שופטות בבית המשפט המחוזי בנצרת גזר חמש וחצי שנות מאסר בפועל על ליעד אדרי (23), שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות חבלה בכוונה מחמירה, שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה.

כתב האישום המקורי ייחס לאדרי את רצח הנער יואל להנגהל ז"ל ב-7 באוקטובר 2022, על רקע ויכוח של מה בכך.
לאחר שהחלה שמיעת הראיות, ובעקבות הליך גישור במסגרתו ניתן ביטוי גם לעמדת הורי המנוח, הצדדים הודיעו כי הגיעו להסדר טיעון בשל קשיים ראייתיים. במסגרת ההסדר נמחקה, בין היתר, עבירת ההמתה ובמקומה הודה הנאשם בביצוע עבירת אלימות ועבירות נוספות.

במסגרת כתב האישום המתוקן לא מיוחסת לנאשם הדקירה שהביאה למותו של להנגהל. נטען בו כי עבירת האלימות שביצע הנאשם לא היא שגרמה למותו של המנוח.
במסגרת גזר הדין קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם לעבירות שביצע הנאשם.
השופטים ציינו את חומרת המעשים, ותיארו כיצד בשל אירוע שאין לו כל נגיעה אליו, הנאשם הגיע לזירה שבה שהו להנגהל וחבריו, כשבעקבותיו צעדה חבורת נערים מצוידים בכלי תקיפה.
הנאשם פנה באופן אגרסיבי ומתלהם למנוח ולחבריו. בהמשך, לאחר שהותקף במכת אגרוף לראשו על ידי חברו של הנאשם, תקף הנאשם בעצמו באכזריות את המנוח יחד עם אחרים, על מנת לגרום לו לחבלה חמורה, ואף בעט בו בחוזקה לאחר שנדקר בבטנו על ידי אדם אחר, באופן שגרם ללהנגהל להתמוטט על הרצפה.

השופטים ציינו כי המפגש בין הנאשם לבין המנוח לא היה "מקרי", אלא מדובר באירוע מתוכנן, במסגרתו בחר הנאשם מיוזמתו להגיע למקום בו שהו המנוח וחבריו במטרה להתעמת איתם, מתוך רצון מעוות "להשליט סדר". עוד ציינו השופטים את החומרה העולה מפעולות הנאשם, שנמלט מהזירה, פעל לשבש הליכי משפט ובהמשך אף להדיח עד למסור עדות שקר.

הנאשם היה הדמות הדומיננטית באירוע, קבעו השופטים והוסיפו כי הוא הוא הלך "בראש המחנה" וצעד לכיוון המנוח וחבריו, בעוד שהנערים שהלכו בעקבותיו לא יצרו קשר עם להנגהל וחבריו עד לאותו רגע.
לפי גזר הדין, הנאשם עשה זאת במטרה לקיים עימות אלים, "חתר למגע" ופנה אליהם באופן מתלהם ואגרסיבי. משכך, נקבע כי הגם שהנאשם לא היה הראשון לבצע פעולה פיזית אלימה במהלך האירוע, הרי שחלקו ואחריותו להתרחשויות שהובילו לקטטה הינם משמעותיים, למרות שלא מיוחסת לו הדקירה הקטלנית.

מנגד, השופטים נתנו משקל לכך שהנאשם לא היה הראשון לפעול באלימות פיזית באירוע, ואף הותקף בעצמו. כמו כן ניתן משקל לכך שהפעולות המיוחסות לנאשם בכתב האישום המתוקן אינן נמצאת ברף החומרה הגבוה ביותר בכל הנוגע לעבירה חבלה בכוונה מחמירה, מאחר שלא עשה שימוש בנשק כלשהו, ופעולותיו באירוע התמצו בתקיפת המנוח בצוותא, ובהמשך בבעיטה חזקה בו.

מטיעוני הצדדים עלה כי עד כה לא הוגשו כתבי אישום נוספים בפרשה. עם זאת הצהירה הפרקליטות כי הוחלט להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע בעניינם של מעורבים נוספים בפרשה. מסיבה זו הוחלט שאין מקום לתת משקל משמעותי לטענת ההגנה לגבי קיומה של אכיפה בררנית כשיקול להקלה בעונש.

בסופו של דבר, השופטות אסתר הלמן (אב"ד), יפעת שיטרית ואוסילה אבו-אסעד התחשבו בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בגילו, בעברו הנקי ובתקופה הממושכת בה שהה במעצר, כמו גם בהודאתו. מנגד, ניתן משקל לשיקולי הרתעת היחיד והרבים, וכן להתרשמות שירות המבחן ולהערכה כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות אלימה מצד הנאשם.

מלבד המאסר בפועל, השופטים גזרו על הנאשם מאסרים מותנים ופיצוי של 50 אלף שקל למשפחת המנוח.