לפני 20 שנה היו תלמידים בבתי הספר שלא זכו לקבל יחס מהמורים, רק בגלל שהגיעו ממשפחות לא מוכרות ולא מיוחסות, לא משכילות ואפילו נחשלות – מרביתם של אותם התלמידים הם העבריינים של היום.
לעניות דעתי, כל אחד מאיתנו מחפש סטטוס בחברה שהוא חי בה, כל אחד מאיתנו רוצה להראות לעולם כמה הוא שווה!! מי שלא מצליח בדרך הפורמלית פונה בדרך כלל לדרך הבלתי פורמלית, שאחד הנתיבים שלה הוא זה של העבריינות והפשיעה.
גיל ההתבגרות הוא הגיל הקריטי ביותר שבו מתפתחת תחושת הערך העצמי, זו המפתחת אצל הצעיר את הרצון להוכיח לאחרים מה הוא שווה.
חבל שבמדינה מתוקנת ומתקדמת כמו ישראל אין מספיק מסגרות תומכות ומחזקות לצעירים מהחברה הערבית, בניגוד למסגרות התומכות שמצויות למכביר בחברה היהודית – בתי ספר מאובזרים ומתוקננים (יחסית), שירותים סוציאלים עדכניים, רשת המתנ"סים המעולה, ועוד ועוד.
מה יעשה צעיר שבא מהפריפריה החברתית של החברה הערבית, שלא נהנתה מעולם מפרויקט לאומי בסדר גודל של פרויקט שיקום שכונות שראש הממשלה המנוח מנחם בגין העניק לפריפריה היהודית בשנות השמונים?
מצבם הכלכלי והחברתי של משפחות בחברה הערבית, המוסלמית בעיקר, הוא גרוע בדרך כלל, מרבית בניהם הצעירים יוצאים לעולם ללא תמיכה משפחתית וללא מסלולי חינוך בגרות וכדומה – לאן הם יפנו בחברת השפע אשר ניבטת מכל מסך טלוויזיה ומעודדת צריכה בכסף שאינו בנמצא?
להיות שכיר חרב של ארגוני פשע תמורת 30 אלף שקל לאירוע ירי, או לעבוד בעפר ובניין חמישה חודשים כדי לקבל את השכר הזה?
בשנים האחרונות, צעירים מהחברה הערבית התחילו להתבייש לעבוד בבניין, והאגו הצועק שלהם מוביל אותם לזרועותיהם של בכירי ארגוני הפשע והכנופיות.
ולי לא נותר אלא לשאול, מתי ימסדו בממשלות ישראל את המסגרות החברתיות והחינוכיות הנדרשות כדי לתקן את החטא הקדמון הזה, מבלי שבציבור הישראלי ישמיעו את קריאות התגר שהופנו לעבר הממשלה הקודמת כאשר הפנתה, לכאורה, תקציבים נאים לשיקום החברה הערבית?
במקום למסד כאן מדינת משטרה עם תקציבי עתק – 14 מיליארד אשתקד ועוד תשעה מיליארד השנה – האם לא עדיף לנתב חלק נכבד מהכסף לשיפור איכות החיים בחברה הערבית, יותר מורים, עובדים סוציאלים ומתקנים, כהשקעה לטווח רחוק שתפחית את שיעורי הפשיעה?
