ס' היה בעלים של בית דפוס בתל אביב שהעסיק עשרות עובדים, אך לפני שנים קרס עסקו והוא נכנס להליכי פשיטת רגל. בפברואר 2021 ניתן לו צו הפטר מחובותיו, אולם על פי חוק – ההפטר אינו חל על קנסות ופיצויים בתיקים פליליים.
לאחר ההפטר, ס' עדיין נשאר חייב בתשלום פיצויים שלא שילם בתיק פלילי משנת 2004. באותה שנה הוא הורשע בעבירות מרמה מאמצע שנות התשעים בקשר לניכיון צ'קים, וחויב בפיצויים של 10,000 שקלים לנפגע העבירה. החוב צבר ריבית של מאות אחוזים. בשנה האחרונה המרכז לגביית קנסות ניאות להפחית את ריבית הפיגורים, אך לא לבטלה כליל.
ס' פנה לבית משפט השלום בתל אביב, באמצעות עו"ד דן מור, וביקש ביטול של הריביות. בהמשך, לאחר שהתברר שהמרכז לגביית קנסות אינו מצליח לאתר את פרטי נפגע העבירה, עקב ביעור התיק, ביקש ס' לקבל בחזרה גם את קרן הפיצויים וההצמדה שכבר שילם, בסך 14 אלף שקלים. המדינה התנגדה.
בקשת החייב הגיעה לשולחנו של השופט שמאי בקר. מההליכים עולה ש-ס', בן 58 כיום, הוא נכה סיעודי לאחר אירועים מוחיים, שהתעוור בשנים האחרונות וסובל מסכרת ומחלות לב. ס' הוא גם אב לשישה ילדים, מהם שניים עדיין קטינים ואשתו אינה עובדת. המשפחה חסרת כל.
עוד התברר שבשנה האחרונה התקבלה בקשת חנינה שהגיש ס' לנשיא המדינה יצחק הרצוג, ביחס למחיקת קנסות תעבורתיים ופליליים בסך עשרות אלפי שקלים לקופת המדינה; קנסות שאף הם לא נכללו בצו ההפטר. כעת, רק החוב לנפגע העבירה מאותו תיק ישן נשאר עומד על תלו, להבדיל מהחובות למדינה וחובות לנושים שנמחקו.
השופט בקר כתב: "בבית המשפט התייצב היום גבר בן 58, שנראה מבוגר הרבה יותר מכפי גילו, עיוור גמור, שבר כלי ממש הנתון בכיסא גלגלים, שכוב עליו, למעשה, עטוף בשמיכה וברחמי כל מי שבחזהו פועם לב. ברור לי שהמבקש הוא העבריין, ולא הקורבן בתיק, ולא שכחתי זאת; אולם, בחלוף 27 שנים מביצוע העבירות, שאינן כרוכות באלימות, או במין חלילה, סבורני כי ראוי להניח לו בערוב ימיו".
השופט הורה על מחיקת כל ריבית הפיגורים בגין אי תשלום הפיצויים בתיק, ללא תנאי. השופט הורה בנוסף כי גם חוב הפיצוי עצמו (10,000 שקל) יימחק, והכספים יוחזרו ל-ס' בתוך 45 ימים, אם נפגע העבירה לא יאותר בתקופה זו.
לדברי השופט, בנסיבות אלה, "כאשר המבקש הוא נכה, עיוור, חולה, אם לא שכיב-מרע ממש, שרוי במצוקה כלכלית ובריאותית, קיומית, ומטופל בששה ילדים ביניהם קטינים, סבורני כי מוטב שהסכום שהופקד ישמש למבקש לצרכיו הבסיסיים ביותר; כך, רק למשל, יוכל המבקש לתקן את שיניו התותבות. טוב שימוש כזה בכספים אלו, מאשר שישכבו כאבן שאין לה הופכין במרתפי המדינה".
