"עדויותיהם של השוטרים הן בעלות משקל, אך לא די בהן על מנת להתגבר על הספק הסביר העולה מראיות ההגנה. בנוסף, נתגלו מחדלי חקירה משמעותיים, שהיה בהם כדי לפגוע בהגנת הנאשם, והם מטים את הכף אל עבר זיכויו".
כך קבעה השופטת רבקה גלט מבית משפט השלום ברמלה, בהחלטתה לזכות גבר בן 61 מירושלים מעבירת איומים.
לפי כתב האישום נגד האיש, ב-18 בינואר 2018 הוא הגיע יחד עם שני אחרים לתחנת משטרת מודיעין בעקבות מעצרו של בנו. התביעה טענה כי קצין משטרה הסביר לנאשם שבנו נעצר, ובתגובה הנאשם איים בפניו ובפני שוטרת כי יפגע במתלונן נגד בנו. "הוא ישלם על זה ביוקר", אמר לפי האישום נגדו. בהמשך, כך נטען, הקצין ניסה להרגיע את האיש, אך זה המשיך לאיים. הוא הוסיף מיד לאחר מכן כי היה מעורב בעבר בתיק רצח, וחזר מספר פעמים על איומיו.
הנאשם, שמיוצג על ידי עו"ד אסף שלם, אישר כי בליל האירוע הגיע לתחנת המשטרה יחד עם שני בני משפחתו, על מנת לברר מדוע בנו נעצר, בתקווה שישוחרר. לטענתו, השוטר הוא שפנה אליו בגסות, הטיח בו שהוא "ראש משפחה של גנבים", ואף הציע לו להחליף את שם משפחתו. הנאשם אישר כי הרוחות סערו וכי היה כעוס בשל העלבונות שהוטחו בו, אך עם זאת הכחיש בכל תוקף כי איים.
השופטת גלט התייחסה לעדויות השוטרים ואמרה כי הן נשמעות הגיוניות ומתיישבות זו עם זו, אולם הוסיפה כי לא די בכך. לדברי השופטת, גם הנאשם הותיר בעדותו רושם מהימן, מה גם שתיאור ההשפלה שחווה מצד השוטרים נשמע אותנטי. השופטת ציינה כי חיזוק משמעותי לעדות הנאשם מצוי גם בעדויות עדי ההגנה – בנו של הנאשם ומעסיקו של הבן, עורך דין במקצועו. "בניגוד לעדויות שני השוטרים המציירות תמונה של התלהמות חד צדדית מצד משפחת הנאשם, ההגנה הביאה שלוש עדויות המתארות אירוע סוער שבו נטל הקצין חלק פעיל, בכך שעלב בנאשם ובמשפחתו. כבר בכך יש כדי לעורר ספק סביר".
בהמשך דבריה, התייחסה השופטת לשישה מחדלי חקירה בתיק.
ראשית, היא קבעה כי עדות הנאשם היתה קצרה במיוחד ולא נעשתה השתדלות ממשית לשמוע את גרסתו המלאה. "בניגוד לטענת התביעה לפיה הנאשם שמר על זכות השתיקה באופן המחזק את ראיות התביעה, התרשמותי הברורה היא שעלבונו הגדול הוא שהוביל לתשובותיו הלקוניות וחוסר הרצון לשתף פעולה", ציינה השופטת.
שנית, אמרה השופטת, "באופן בעייתי בחר קצין החקירות להורות מיד לאחר האירוע, כי הנאשם ייחקר דווקא בידי החוקרת ס', שהיתה גם עדה להתרחשות. הדעת נותנת כי לשם שמירה על 'ניקיון' החקירה, ראוי היה להעדיף חוקר אחר שאינו בעל מעורבות אישית. בשל ההתנהלות נוצר מצב שבו ס' משמשת כעדה מטעם התביעה, בעוד שגרסת הנאשם ידועה לה מראש, והבעייתיות מובנת". השופטת אמרה בהקשר זה כי "ההתנהלות במישור זה היתה לקויה".
מחדל שלישי: הנאשם לא חתם על הודעתו במשטרה בכלל, ועל פרק קבלת ההודעה בדבר קיומה של זכות ההיוועצות עם עורך דין בפרט. "חסר זה, מעורר תמיהה נוכח העובדה שלא תועד כל סירוב מצד הנאשם. הנאשם העיד כי כלל אינו זוכר את מעמד החקירה, והדבר מתיישב עם העדר חתימותיו, כאילו לא התקיים ההליך בנוכחותו כלל, או שהתקיים באופן בלתי תקין", אמרה השופטת, "העדר החתימה מהווה פגם של ממש, ויתכן שיש בו גם כדי ללמד על החיפזון שבו נוהלה החקירה, מבלי להקפיד בזכות הנאשם להליך הוגן. לא פחות מכך, חמורה העובדה שלא ניתנה לו זכות ההיוועצות".
המחדל הרביעי שצוין על ידי השופטת התייחס לכך שלא הוטח בנאשם בעת חקירתו כי הוא נחשד באמירת המילים החמורות לכאורה – "הייתי מעורב ברצח". זאת למרות שעולה מעדויות שני השוטרים כי דווקא המילים הללו היוו את העילה למעצרו.
לדברי השופטת, מחדל חמישי היה זה: למרות שבעת האירוע נכח בתחנה בנו של הנאשם, הוא לא נתבקש למסור גרסתו להתרחשות: "מה שחמור עוד יותר, הוא שכבר בשעת האירוע היה ידוע לשוטרים כי בנו של הנאשם הוא עורך דין. חרף זאת, לא ניתנה לנאשם ההזדמנות לפנות אליו להיוועצות בטרם נחקר".
המחדל השישי והאחרון, ציינה השופטת, הוא שהמשטרה לא בדקה את טענת הנאשם, לפיה הוא כלל לא מכיר את האנשים "המאוימים".
בשל כל אלו, השופטת סברה כי "משקלם המצטבר של כל המחדלים מעורר את החשש שקופחה הגנת הנאשם, והיה בהם כדי לפגוע ביכולתו להוכיח הגנתו".
"הובאו ראיות טובות לכך שהוא לא איים אלא דווקא נאמרו כלפיו דברי עלבון קשים", הוסיפה השופטת : "עולה בבירור כי גם אם אמר הנאשם דברי כעס, הרי היו אלה דברים בעידנא דריתחא בלבד… המסקנה האחרונה מתחזקת נוכח התוכן הגבולי של האמירה 'הוא ישלם ביוקר', אשר ניתנת להתפרש גם כהצהרה על כוונה לפעול כנגד האחר באמצעים משפטיים חוקיים".
ממשטרת ישראל לא התקבלה תגובה.
