בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל ערעור שהגיש דב אייזיק, שוטר לשעבר במשטרת התנועה שהורשע בעבירות מין והעמיד את עונשו על ארבע שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו.
שופט בית משפט השלום בבאר שבע, רון סולקין, הרשיע בחודש ינואר את אייזיק בעבירות מין וגם בעבירות סחיטה באיומים, הפרת אמונים, זיוף, הטרדה מינית, פגיעה בפרטיות והוצאות מידע מהמרשם הפלילי.
בשנת 2017, בעת שחקר באזהרה חשודה בעבירת תנועה, אייזיק ביצע בה עבירות מין בניגוד לרצונה. בטרם החקירה הוא ערך לה תשאול בעל פה ממנו עלה חשד ביצעה עבירה פלילית, והחל לשוחח עמה על נושאים בעלי אופי מיני. בהמשך ניצל הנאשם את נגישותו למאגר הפלילי ובדק את פרטי ההתקשרות שלה ושל בני משפחתה, יצר עמה קשר במטרה לקיים עמה קשר מיני, וביקש ממנה להיפגש אתו. הוא אף סחט אותה על רקע המידע המפליל אודותיה, שהגיע אליו במסגרת התשאול בעל-פה. כמו כן נטען כי אייזיק צילם תמונות אינטימיות של מספר נשים ללא ידיעתן, בהן נשים שצולמו בעת שהיו בתחנת המשטרה.
השופט סולקין גזר על אייזיק 54 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי של 100 אלף שקל לארבע מתלוננות. הסנגורים, עורכי הדין הרצל סמילה ומור עטיה, ערערו תחילה על הכרעת וגזר הדין, אך בהמשך – נוכח הערות של השופטים רויטל יפה כ"ץ, יואל עדן ויובל ליבדרו – החליטה ההגנה למקד את הערעור בגזר הדין בלבד.
בין היתר טענו הסנגורים, כי לא ניתן משקל לטיפול שעבר הנאשם מיוזמתו, לזמן שחלף מביצוע העבירות, לנסיבותיו האישיות ולנזקים שנגרמו לו נוכח הרשעתו.
מנגד, המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) עתרה לדחות את הערעור תוך שהדגישה את חומרת העבירות.
השופטים קבעו: "קשה להפריז בחומרתן של העבירות שעבר המערער. ריבוי העבירות אותן עבר המערער, מגוון העבירות, ריבוי הקורבנות, התקופה הארוכה בה עבר את העבירות והעובדה כי זה לא הפסיק אותן מיוזמתו מצדיקות את גישתו המחמירה של בית המשפט להטיל על המערער עונש מאסר ממושך… במקרה חריג בשל השילוב החריג של העבירות הקשורות בשחיתות ציבורית, באלימות, בפגיעה בפרטיות ובעיקר בפגיעה ובביזוי של נשים".
עם זאת סברו השופטים שיש להקל עם אייזיק, בנימוק שהשופט סולקין מנה נסיבות לחומרה מבלי שבוססו. "כך למשל, קבע שבמעשיו המערער החיש את מעבר הדירה של אחת המתלוננות ואת החלפת מספר הטלפון שלה מבלי שהדבר הוכח כדין", ציינו השופטים, "כן קבע שלא ניתן להתעלם מהנזקים שנגרמו לנפגעות העבירה השונות, ואולם יודעים אנו כי חלק מקורבנות העבירה כלל לא היו מודעות לפגיעה בהן. בנוסף, נכון היה לתת ביטוי ממשי יותר לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות, למוטיבציה שמביע המערער להשתקם ולהודאתו ולקיחת האחריות על ידו".
לאור כל אלו, השופטים קיבלו כאמור את עמדת ההגנה וקבעו כי העונש יועמד על 48 חודשי מאסר בלבד, בניכוי ימי המעצר. יתר רכיבי הענישה יישארו בעינם.
