דיון טיעונים לעונש התקיים (3 אוגוסט) בבית המשפט המחוזי מרכז, בעניינו של יוסף כהן שהורשע בהפקרתה של הילה מיכלי נחמן ז"ל (36) בתאונה הקטלנית שהתרחשה סמוך למחלף חורשים לפני כארבע שנים (מרס 2016).
נחמן, שחקנית עבר בנבחרת כדור יד נהגה ברכב המשפחתי. במושב הקדמי ישב בנה הפעוט, ובמושב האחורי אימה וילדיה התאומים שהיו בזמן התאונה בני שלושה חודשים. סמוך למחלף חורשים איבדה שליטה על רכבה ופגעה במעקה בטיחות. כתוצאה מכך הרכב הסתחרר ונעצר על השול השמאלי של הכביש, נגד כיוון התנועה. לאחר העצירה החל להיפלט עשן מהרכב המשפחתי, והילה החלה לחלץ את שאר בני המשפחה מהרכב. באותה עת נהג כהן (69) בנתיב השמאלי במהירות של 150 קמ"ש ופגע למוות בנחמן בעת שעמדה מחוץ לרכבה וניסתה לסייע לאימה לצאת ממנו.
מלכה נחמן, אימה של הילה, סיפרה בבית המשפט על התחושות הקשות מאז התאונה: "הזמן עבר מאז ונראה כמו נצח נצחים. אנחנו חיים את היעדרותה בכל רגע, בכל יום, מטפלים בילדים הקטנים… אני מבינה שהתאונה היתה הכאב הגדול והעצום שלי, הייתי על הברכיים בוכה ליד הילדה שלי שאיננה כבר, ורואה אותו (יוסף כהן, ד.א) בזווית… אולי היה יכול לעזור, לתת לה הנשמה או משהו… איך בן אדם בן 60 מסוגל לברוח וללכת ולנקות (את הרכב, ד.א)? להגיד אחר כך שהוא חשב שזה שמן? לשקר ולספר סיפורים? זה כואב לי, הורג אותי. תינוקות בני שלושה חודשים, עזבתי את בתי ורצתי אליהם, כי לא היה מי שיחבק וישמור עליהם, שלא יבוא עוד איזה משוגע".
בהמשך העיד אביה של המנוחה, דוד נחמן, שסיפר על בתו המנוחה שהיתה ספורטאית מצטיינת ובחרה להתגייס ליחידה קרבית. בהמשך היתה קצינה מוערכת בנ"מ ולאחר מכן התגייסה למשטרה, ופרשה ממנה כאשר רצתה להקים משפחה. "בזמן השבעה הילד היה בן שלוש וחצי בערך, התחיל לצעוק ולהרביץ, הרביץ לי ולאבא שלי ואמר לנו תלכו לכביש, תלכו מהבית לכו לכביש. לא הבנתי מה הוא רוצה. עד שהבנתי שהוא רוצה שנלך להביא את אמא שלו, כי הוא ראה איך אמא שלו נפגעה. הוא התחיל להרביץ לי, הוריד לי את המשקפים וזרק אותם, התחיל לשבור דברים בבית. אמרתי לו לא שוברים דברים. הוא אמר לי טוב אני לא אשבור, אבל לבכות מותר לי? אמרתי לו כן, בוא נבכה ביחד… היום הוא בן שמונה וחצי, שואל אותי 'סבא למה אין לי אמא, מה קרה לאמא, שואל אותי שאלות שאין לי תשובות עליהן".
האב סיפר כי כחודשיים לאחר התאונה קיבל אירוע לבבי ואושפז בבית החולים, ותקף את התנהלותו של כהן לאחר התאונה: "אני לא מבין איך בן אדם, לא בן 18, לא בן 20, אלא בן אדם מעל גיל 60, מנכ"ל, עושה תאונה, הורג בן אדם ובורח. המשפט מתנהל מעל ארבע שנים. איפה ההרתעה? אומרים אדם נורמטיבי, זה נכון, אבל זו התנהגות של עבריין נורמטיבי, לא אדם נורמטיבי. אם הוא חף מפשע, כל העבריינים חפים מפשע".
חבריו של שמעון מיכלי, בעלה של נחמן, סיפרו מעל דוכן העדים על המשבר מאז התאונה, כיצד נקלע לקשיים כלכליים מאחר שנאלץ לרדת ל-70 אחוז משרה כדי לגדל שלושה ילדים לבד.
לטובת הנאשם העידו לקוחות וחברים שהיו בקשר עם הנאשם. אחד מהם סיפר כי סבל מהיעדר של דמות אב, וכהן היה זה שלקח אותו תחת חסותו. אחד ממפקדיו של כהן במלחמת שלום הגליל העיד על תרומתו.
התובעת, עו"ד רעות אבירי, הדגישה כי ניהול המשפט ואי קבלת האחריות על מעשיו גרם לאימא של המנוחה להעיד. "הנאשם פעל באופן מחושב ומתוכנן בניסיון למנוע את גילוי מעורבותו בתאונה, וגם בעת עדותו בחר לדבוק תוך שהוא מישיר מבט בגרסתו השקרית, שנדחתה בשתי ידיים בהכרעת הדין". התובעת הדגישה כי אין מחלוקת שהנאשם עצר ושהה במקום 24 דקות. "אני מניחה שההגנה תטען שגם לולא היה הנאשם מפקיר את הילה לא ניתן היה להצילה לאור הפגיעה הקשה, אך עדיין אנו נבקש להמשיך במגמת ההחמרה וההרתעה".
התובעת ביקשה לתת משקל מינימלי לנורמטיביות של כהן, בנימוק שמרבית מבצעי עבירות ההפקרה הם אנשים כאלה, ולהטיל עליו בין שלוש עד שש שנות מאסר, כמו גם חמש עד 10 שנות פסילה ומאסר על תנאי.
סנגורו של הנאשם, עו"ד אופיר סטרשנוב, הדגיש שמרשו עזב את זירת התאונה לאחר כ-20 דקות ולא מידית. כמו כן הדגיש שהוא לא הורשע בגרימת התאונה אלא בהפקרה עצמה. "הרכיב היחיד שבגינו הרשיע בית המשפט את הנאשם הוא העובדה שלא נשאר במקום… הסיבות שהביאו אותו לבצע את העבירה היו תחושת דחק קיצונית, בהלה וצורך הגנתי. אין בזה חס וחלילה כדי להצדיק… הוא הפסיק לעבוד כמנכ"ל, מכר את העסק, גם המשפחה שלו מלווים אותו עם חרדות וקשיים".
הסנגור הוסיף כי מדובר באדם מבוגר ונורמטיבי ללא עבר פלילי, והדגיש את תרומתו של לצה"ל במלחמות ישראל. על כן ביקש להטיל עליו עונש שבין שלושה חודשי עבודות שירות ל-12 חודשי מאסר.
בסוף הדיון הנאשם עצמו הביע צער על מעשיו: "אני לוקח אחריות מלאה ומבין שטעיתי. הייתי אמור להישאר זמן נוסף במקום. טעיתי ומגיע לי עונש. אני מבקש את התחשבות בית המשפט… אני מבקש מבית המשפט לא לשלוח אותי למאסר, אני יכול ורוצה לתרום לקהילה הרבה יותר בעבודות שירות למען החברה".
השופטת מיכל ברנט קבעה את מועד גזר הדין ל-12 באוקטובר 2020.
