ב-8 יוני הודיעו נציגי תביעות להב 433 לבית משפט השלום בחדרה כי בכוונת הפרקליטות לקחת את תיק לטיף אבו לטיף ואח' לטיפולה, ולהגישו לבית המשפט המחוזי, בכפוף להחלטה סופית שתינתן עד מחר, יום שלישי (13 יוני).
לפי הודעת תובע להב רפ"ק אלמוג בן חמו, לאחר מספר דיונים החליט המשנה לפרקליט המדינה, מומי למברגר, לאור התשתית הראייתית, כי יש מקום "על פניו" לתיקון כתב האישום לעבירת סחיטה באיומים שבסמכות בית משפט מחוזי ופרקליטות. המדינה ביקשה מהשופטת בתיק העיקרי, נורית הרצמן אבי-יצחק, והשופטת בתיק המעצר, יפעת אונגר ביטון, להמתין שבוע על מנת שפרקליט ממחוז צפון ילמד את החומר.
בהודעה לשופטות נמסר כי גורמי המשטרה הציגו לפרקליטות תשתית "אשר לא היתה ידועה להם קודם", ולפיכך בכוונת הפרקליטות לתקן את כתב האישום מסחיטה באיומים שלא השיגה את מטרתה (ודינה עד שבע שנות מאסר) לסחיטה שכן השיגה את מטרתה (עד תשע שנות מאסר) ונמצאת בסמכות בית משפט מחוזי.
לפי הודעת המשטרה, ללמברגר הוצגו ראיות כי "נעשו שורה של פעולות על ידי המתלונן, שנועדו לקדם את מטרת הסחיטה, שעיקרן פנייה לגורמים בכירים במשרד הביטחון, ובקשה לאפשר למתלונן להכניס קבלן משנה, קרי הנאשמים, לביצוע העבודות".
בפרקליטות טענו כי עד כה סברו שהסחיטה לא הובילה למעשה, מכיוון שהקבלן המתלונן פרש מהמכרז, והנאשמים לא השיגו את מטרת הסחיטה, אולם ניסיון המתלונן להכניס את לטיף אבו לטיף כקבלן משנה – לכאורה שינה את התמונה.
מדובר בתיק בו מיוחס לנאשמים לטיף, הקבלן אשרף חלבי והמהנדס ציון ברנץ ניסיון להשתלט על מכרז של משרד הביטחון להקמת "המכללה לתעופה" (בית ספר טכני חדש) בכרמיאל, בשווי 25 מיליון שקל.
הפרקליטות סירבה להכניס את הפרשה לתיק "הגדול" שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב עם סעיף של ארגון פשע בראשות נידאל אבו לטיף. בפרקליטות לא האמינו בחומר הראיות, וכך המכרז בכרמיאל נשאר כ"סרח עודף" בטיפול התביעות של להב 433, אולם בעקבות מסע לחצים תקשורתי נראה שבפרקליטות שינו את עמדתם.
למברגר ביקש שבוע "לפעול לתיקון כתב האישום בכפוף ללימוד מעמיק על ידי פרקליטות המחוז". השופטת הרצמן אישרה כאמור ביום חמישי ארכה עד מחר לצורך הודעה סופית של המדינה.
ואולם, השופטת יפעת אונגר-ביטון שדנה בהליך המעצר של הנאשמים, כבר כתבה החלטה בעניין התשתית הראייתית ולא היתה לה שום כוונה לוותר על הקראתה. לכן ביום ראשון היא כינסה דיון (11 יוני).
הסנגורים – עורכי הדין באסל פלאח, נירה שגב, ווליד גאנם ושמואל ברזני – "הסתערו" על השופטת אונגר-ביטון בתחילת הדיון ודרשו שתדחה את מתן החלטתה, שהרי בעוד יומיים בלבד תודיע הפרקליטות האם אכן היא מגישה את התיק מחדש לבית משפט מחוזי, ובמקרה כזה החלטת השופטת תלך לפח והמחוזי ידון מחדש.
עו"ד פלאח אמר לשופטת: "המדינה ביקשה לחכות עד יום ג'. בעוד יומיים יתברר לבית משפט שהכל לחינם וההחלטה מתייתרת".
עו"ד שגב שמייצגת עם פלאח את לטיף הוסיפה: "ללהב לא היתה סמכות להגיש כתב אישום. זו הטענה שמחכה להכרעה, ואם אין להם סמכות, גם הבקשה למעצר עד תום ההליכים לא יכולה להיות מוכרעת".
עו"ד ברזני המייצג את הנאשם 3 ברנץ הוסיף שלא ראוי ששופטת נכבדה בבית משפט שלום תקבע קביעות בתיק שבתוך זמן קצר ייצא מגדר סמכותה.
גם תובע להב, רפ"ק בן חמו, הבהיר: "ההודעה שלנו ברורה. המשנה לפרקליט המדינה ביקש כמה ימים לבחון הגשת התיק לבית משפט מחוזי". עם זאת הוא ציין כי אין מניעה מבחינתו להקראת החלטת בית משפט על הראיות.
השופטת אונגר ביטון היתה נחושה "לקבל את יומה", והקריאה באולם את ההחלטה שכתבה, בת 30 עמודים, על הראיות לכאורה בתיק. "עם כל הכבוד… אין הודעה סופית של המדינה, כך שאינני רואה עצמי בלתי מוסמכת", אמרה השופטת והחלה בהקראת החלטה מקיפה דמויית מתן "הכרעת דין".
לדברי השופטת, "חומר הראיות מצביע על קיומן של ראיות לכאורה ברמה מספקת להביא באופן סביר להרשעתם של לטיף ואשרף בעבירות קשירת קשר וסחיטה, ולהביא להרשעתו של ציון ברנץ בעבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה… הראיות בדרגה הגבוהה ביותר מכוונות כלפי אשרף, ואולם עוצמת הראיות לכאורה גם כנגד לטיף גבוהה".
לפי השופטת, מעיון בהודעות הקבלן שזכה במכרז, עולה שהוא אינו מוסר את השם של לטיף בגלוי, ולאורך תקופה ארוכה "נמנע מפרטים, חוזר בו מרצונו להמשיך ולמסור עדות, וניתן להתרשם מהבעת פחד, משתף בחשש לבני משפחה, מכך שאינו ישן בלילות, מבדיקת כלי הרכב, מחשש לירי לבית או למשרד… המתלונן מבקש שלא להתייחס לשמות המעורבים, חושש מהקלטת עדותו, ובאופן כללי מתקשה מאד להיכנס אל פרטי האירועים. עדויותיו מהוססות, מקוטעות, לעיתים חסרים בהן פרטים, המושלמים באופן חלקי בשלב מאוחר יותר".
בינואר 2022 הודיע הקבלן כי החברה מוותרת על המכרז וכתב כי "הסיבה לכך ידועה לקב"ט משרד הבטחון והוויתור על החוזה נעשה בלב כבד ובניגוד גמור לרצון החברה". אגף החקירות במשרד הביטחון (מלמ"ב) שיתף את המשטרה, אבל רק בספטמבר 2022 – לאחר שהמתלונן מקבל איומים עקב עבודות אחרות בגבול לבנון – הוא הסכים לשתף פעולה ולמסור יותר פרטים. מחומר הראיות עולה כי הוא קיבל מסרון: "המכרז של קו התפר גבול לבנון שלנו, יש לכם שבוע לצאת. ואם לא נשרוף לכם את הציוד שלכם בכל המקומות. ונגיע לבית שלך ושל אח שלך ואחותך יודעים כל אחד איפה גר. ואם לא תצאו מהמכרז תצטרכו לשלם על ההפסדים 10 מיליון שקל. ומהיום כל מכרז שתיקחו תשלמו לנו 10 אחוז. ואם תערבו משטרה כל אחד ממכם יקבל מטען בסלון או ברכב".
בסופו של דבר, האיומים בגין העבודות בגבול אינם חלק מכתב האישום, והמתלונן סבור כי רק הקבלן אשרף ולא לטיף קשור לאיומים האלה, אבל הוא התחיל למסור פרטים על פגישות בהן אשרף דרש ממנו להיכנס למכרז בכרמיאל.
לטיף אבו לטיף לא השתתף מעולם במה שהוגדר כ"פגישות הסחיטה" עם המתלונן ולא דיבר איתו, אבל לפי השופטת אונגר-ביטון הראיה המרכזית היא תקשורת טלפונית בין אשרף ללטיף, לפני ואחרי מפגשים שהיו בין אשרף למתלונן. "ראיה זו היא ראיה מחזקת לקשירת קשר שתכליתה להשפיע על המתלוננים, תוך הטלת אימה, כי יעבירו את ביצוע המכרז לאשרף".
"במקרה שלפנינו" כתבה השופטת, "ברור שהמתלוננים נתונים תחת פחד מוות מעצם המסר שהעביר להם אשרף כי מדובר בטריטוריה של 'המשפחה' ובה חוקים משלה, והם אינם רשאים לנהוג באותה טריטוריה כרצונם… אין הכרח כי שמות המאיימים יוזכרו במפורש, ובנסיבות מסוימות די ברמיזה על זהותם".
המתלונן טען כי הבין מהרמזים שמשפחת אבו לטיף מאחורי הקבלן אשרף, והקשר ללטיף עצמו נלמד לכאורה ממחקרי התקשורת. "חומר החקירה", אמרה השופטת ביטון, "מצביע על קשר קרוב וצמוד בין אשרף ללטיף. שיחות יומיומיות, מפגשים תכופים, לרבות עם בני המשפחות, נסיעה משותפת לחו"ל, העברת כספים מאשרף ללטיף. שיחות אלה עוסקות לא רק בנושאים אישיים ומשפחתיים, אלא גם בתחומי העבודה, קבלנות ומכרזים. השיחות והמידע המועבר ביניהם כולל גם פרסומים אודות משפחת אבו לטיף, אודות כוונת המשטרה לטפל במיגור הפשיעה במגזר הערבי בדגש על הכפרים הדרוזים".
לפי השופטת אונגר ביטון "הטענה כי שמו של לטיף לא הוזכר בהודעות המתלוננים אין בה דבר, שהרי חלקו של לטיף נלמד מאמירותיו של לטיף, השולח את אשרף להבהיר למתלוננים כי המכרז שלו. זיקתו של לטיף לעבירת הסחיטה באיומים אינה זיקה ישירה, אלא עקיפה".
בהתעלמות מהודעת הפרקליטות על כוונה להעביר את התיק למחוזי, סיכמה השופטת: "קיימות ראיות לכאורה כנגד לטיף ואשרף בקשר לעבירות המיוחסות להם. להבדיל, בעניינו של ציון (ברנץ, המהנדס שנלווה לאחת מפגישות אשרף עם המתלונן, ז.ק), לטעמי אין בנמצא ראיות לקשירת קשר לסחיטה, אך קיימות ראיות לכאורה באשר לניסיון לקבל דבר במרמה".
המשך הדיון במעצרם של לטיף ואשרף נדחה, בעוד בעניינו של ברנץ המשוחרר ממעצר, בוטלו כל התנאים למעט ערבות כספית.
עו"ד פלאח מסר בתגובה: "התנהלות יחידת תביעות להב בתיק הזה הזויה. כעולה מהפרוטוקולים כל ישיבה הם מצהירים דברים הפוכים. אחרי שהצהירו שהמשנה לפרקליט המדינה החליט שהתיק יועבר למחוזי, בדיון היום חזרו בהם וטענו שאין החלטה כזו. מקווים שבמהלך השבוע התמונה תתבהר".
עו"ד שגב: "בית המשפט היה צריך להימנע ממתן החלטתו ביחס לראיות לכאורה, עד אשר ייאמר בצורה מפורשת ולא משתמעת לשתי פנים מצד להב 433 האם התיק נשאר בבית משפט שלום או עובר לבית משפט מחוזי. רק לאחר שהדברים היו מוכרעים, היה נכון ליתן החלטה ביחס לראיות".
עו"ד ברזני מסר: "אף שנתקבלו טענותינו לענין היעדר סמכות עניינית לבית משפט השלום, שופטת בית משפט השלום בחרה בצדק לחנך את המשטרה ולהמשיך בהליך בפניה, לאור גמגומי המדינה בהודעותיה הסותרות. אף שכך, מרשי שמח שבית המשפט קיבל כל טענותיו וניקה אותו מעבירות הסחיטה. לאור זאת בית המשפט גם נענה לבקשתי לבטל את כל תנאי השחרור, ולו הקלים שחלו בעניינו של מרשי, כך שהוא חופשי בלא כל תנאי ערובה. נקווה שהמדינה תשכיל לבחון מחדש התיק ולבטל כתב האישום".
עדכון – 12 יוני
יממה בלבד אחרי החלטת השופטת אונגר-ביטון, פרקליטות מחוז צפון הגישה בקשה רשמית להעברת התיק והוצאתו מסמכות בית משפט שלום, לבית המשפט המחוזי בנצרת.
בד בבד ביקשה הפרקליטות לתקן את כתב האישום ולהחמיר את סעיף העבירה המיוחסת לנאשמים, כאמור מסחיטה שלא הביאה לידי מעשה, לסחיטה שכן השיגה את מטרתה, עבירה בסמכות בית משפט מחוזי בלבד. התיק ינוהל על ידי הפרקליטות.
