זיכוי מחניה אסורה עקב תמרור לא ברור

זוביה הובר (66) מקרית ביאליק היה בדרכו למרכז מסחרי בעיר, ולכן החנה את רכבו לא הרחק מהמרכז, ברחוב השומר בעיר. כאשר הובר שב לרכבו הוא הופתע לגלות דוח חניה בסך 150 שקל על שמשת הרכב.

הובר פנה לעירייה בבקשה לביטול הדוח, אולם בקשתו נענתה בשלילה, בנימוק שבכניסה לרחוב הוצב שלט האוסר חניית רכבים, למעט אלה השייכים לתושבי הרחוב.

הובר לא השלים עם רוע הגזירה ובחר להישפט. בבית המשפט הוא טען כי ניתן לפרש במספר אופנים את השלט שהוצב בכניסה לרחוב. לדבריו, כאשר הבחין בשלט בעצמו הוא סבר כי איסור החניה מתייחס לתושבי הרחוב בלבד. "מי שמוגבל הם דיירי רחוב השומר", טען הובר, "יש בידי תמונה נוספת מרחוב קק"ל, שם יש בדיוק אותו שילוט, רק שלמעלה יש תמרור של אין חניה, והשילוט למטה מחריג את דיירי הרחוב".

הובר הוסיף וטען כי לכל תושבי רחוב השומר יש חניה פרטית, מה שעשוי להסביר את הפרשנות לפיה אסור להם להחנות במקומות חניה רגילים. לטענתו, על העירייה להציב תמרור ברור בכניסה לרחוב, הקובע במפורש כי אין חניה.

השופטת סימי פלג קיבלוב החליטה לזכות את הובר מהמיוחס לו. "על תמרור המוצב בדרך או סימון כלשהו האוסר על התנהגות מסוימת בדרך, להיות ברור במידה שאדם המבחין בו יפעל לפיו ולא יזדקק להתלבט בדבר משמעותו של הסימון בגינו סומן או הוצב ומה מטרתו", קבעה השופטת, "תמרורי וסימוני הדרך נועדו להעביר מסר של הוראה חוקית בדרך פשוטה, בהירה, קליטה ואחידה… במצב בו סימון או תמרור שאינו ברור דיו, הרי שעולה ספק לזכותו של הנאשם… יש להציב תמרור באופן שיעביר את המידע המגולם בתמרור, קרי את איסור החניה, בצורה טובה ונגישה לנהגים אליהם הוא מכוון. מקום שהתמרור שהוצב אינו ברור, וניתן לפרשנויות שונות, יש לאמץ את הפרשנות שהיא לטובת הנאשם והמקלה עמו והספק פועל לטובתו… בענייננו, מצאתי כי הנאשם הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הדו"ח שניתן לו הוא פגום".