שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, קבעה כי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ועיריית תל אביב ישלמו הוצאות משפט לארבעה מתושבי גבעת עמל אשר הגישו בשנת 2016, יחד עם תנועת אומ"ץ, תובענה ייצוגית בסך 500 מיליון שקל נגד שני הגופים.
את התביעה הגישו תנועת אומ"ץ והתושבים מרגלית סרבי, יגאל כהן, לאה גלעדי ויפה איצקוביץ' ז"ל. מאחר ובית המשפט קבע בהליכים נפרדים כי כל בית אב שמחזיק בקרקע בשכונה יקבל לידיו פיצוי בסך שלושה מיליון שקל, התובענה הייצוגית למעשה התייתרה ולא נדרש עוד דיון לגופה. עם זאת, ארבעת התושבים שהגישו את התובענה, ובאי כוחם, עמדו על כך שהם זכאים לגמול ושכר טרחה בגין הגשת התובענה והעלאת הנושא לסדר היום.
בהחלטתה, השופטת אגמון-גונן מתחה ביקורת על הממסד ותיארה את ההתנכלות לתושבי השכונה מאז קום המדינה, לצד פניות חוזרות ונשנות שלהם לשרי ממשלה, חברי כנסת וגורמים רלוונטיים בעירייה. כל פניותיהם בבקשה להסדיר את ענייניהם נדחו בלך ושוב, ציינה השופטת, לצד העובדה שלא קיבלו שירותים מעיריית תל אביב, שם קיוו כי יעזבו מרצונם את המקום.
השופטת סקרה אין ספור דוגמאות ממהלך השנים, על ההתעלמות של הממסד מתושבי השכונה, ומתחה ביקורת גם על הסכמי המכר של הקרקע, בין עיריית תל אביב לקבלנים (יצחק תשובה), שכללו תחילה התחייבות ל"דיור אקוויוולנטי" (שווה ערך) לתושבים, אך בהמשך נזנחה התחייבות זו. גם על כך שהקרקע נמכרה ללא מכרז נמתחה ביקורת מצד השופטת.
השופטת הוסיפה וקבעה בהחלטתה כי יש להבחין בין תובענה צרכנית – שבה יש מקום לפסוק גמול ושכר טרחה רק במקרים חריגים בהם היתה תועלת כלכלית ממשית לקבוצה – לבין תובענות ייצוגיות המוגשות בשל עוולות חברתיות כמו, במקרה זה. לפיכך היא קבעה כי כל אחד מארבעת התושבים מגישי התובענה זכאי לפיצוי של 15 אלף שקל כל אחד, בעוד שעורכי הדין המייצגים אותם זכאים לשכר טרחה בהיקף של 250 אלף שקל.
בסיום החלטתה כתבה השופטת: "אני תקווה כי הכרה בעוול שנעשה לתושבי גבעת עמל לאורך עשרות בשנים, יקל במשהו את כאבם. אני תקווה כי ההכרה בכך שצדקו הם, הוריהם, והורי הוריהם לאורך כל הדרך, כשחזרו ואמרו שהגיעו למקום לבקשת הרשויות של המדינה שבדרך, וכי הבטחות שקיבלו, ולא מולאו, ניתנו בדין ולא בחסד, תרפא במשהו את הפצעים, וכי זה יהיה הפיצוי שבהגשת תובענה זו".
יש לציין כי למרות שנפסק פיצוי קבוע לכל בית אב, אין מדובר באקורד הסיום לפרשת גבעת עמל. זאת מאחר ותושבים שעדיין מתגוררים בשכונה מנהלים תביעות נזיקיות נגד הרשויות, בטענה לעוול שנגרם להם במהלך השנים. להחלטת השופטת אגמון-גונן עשוי להיות משקל ממשי בתביעות אלה, מאחר ומדובר בהכרה של בית המשפט בעוול שנגרם לתושבי השכונה והיחס הלא הולם, בלשון המעטה, לו זכו מהממסד. כמו כן, פסק דין זה מכיר למעשה באחריות הממסד על תושבי גבעת עמל, להבדיל מיחס אחר לו זכו במהלך השנים, כאשר הוגדרו וכונו לא פעם כ"פולשים".
גבעת עמל קמה על הכפר ג'מאסין אל ערבי (ג'מוס) שהוקם במאה ה-19. תושבי הכפר הערבים נטשו אותו במהלך מלחמת העצמאות. באותה תקופה שוכנו בשכונה תושבים, אך אלה לא הצליחו להסדיר את מעמדם, למרות הבטחה של ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, כי הנושא יוסדר.
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "פסק הדין האחרון בנושא גבעת עמל עדיין לא הגיע לעירייה. לכשיתקבל, תלמד אותו העירייה ותתייחס בהתאם".
