בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נעתר (1.1) לבקשה למתן צו הורות פסיקתי לאזרחית של מדינה זרה בעלת מעמד ארעי בישראל, הנשואה לאזרחית ישראלית. זאת בניגוד לעמדת נציג היועץ המשפטי לממשלה. "מי שבחר להביא ילד לעולם, ולא משנה באיזה דרך, קיימת לו חובה מוסרית הורית לדאוג לרך הנולד ללא קשר לדת, גזע, מין, אמונה, אזרחות או תושבות", ציינה השופטת איריס אילוטוביץ' סגל בהחלטתה.
מדובר בבנות זוג נשואות – האחת אזרחית ישראלית והשנייה בעלת אזרחות הונגרית – שהחליטו להביא ילד משותף לעולם. באמצעות הליך של תרומת זרע נכנסה בת הזוג הישראלית להיריון, ובנות הזוג חתמו על הסכם לחיים משותפים שאושר בבית המשפט, במסגרתו אף נקבע מנגנון להבטחת הקשר בינן לבין ילדיהן המשותפים.
עוד בזמן ההיריון, בנות הזוג הגישו באמצעות עו"ד איילת טרסר אבס תובענה למתן צו הורות פסיקתי, שיצהיר על בת הזוג בעלת האזרחות הזרה כאימה הנוספת של הילדה, כיום בת שנה וחצי. השתיים טענו כי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה בוחר להחיל דין שונה ביחס לבני זוג הטרוסקסואליים בכל הנוגע לחשש מפני "פיצול מעמד" בין הורה לילדו, כפי שעולה מנהלי משרד הפנים. עוד טענו, כי בהסכם לחיים משותפים קבעו השתיים הסדרים למקרה של פרידה או למקרה שבו תיאלץ בת הזוג לעזוב את הארץ. בנוסף נטען, כי הצורך להבטיח את חובותיה ההוריות של בת הזוג כלפי הקטינה הוא קריטי, בין היתר במקרה בו חס וחלילה תלך האם הביולוגית לעולמה, ואז לא תהיה לבת הזוג סמכות חוקית להמשיך ולטפל בקטינה, לדאוג לה ולכלכל אותה. אם חלילה בת הזוג תלך לעולמה בטרם תוכר הורותה, נטען, הילדה לא תהיה זכאית לרשת אותה או ליהנות מקצבאות ותשלומים המגיעים לשארים.
בא כוח היועץ המשפטי לממשלה התנגד לתובענה נוכח היות בת הזוג אזרחית מדינה זרה הנעדרת מעמד של קבע במדינת ישראל. לפיכך, בית המשפט נדרש להכריע בשאלה מהותית: האם יש להיעתר לבקשה למתן צו הורות פסיקתי רק בנסיבות בהן שתי בנות הזוג הן אזרחיות או תושבות ישראל?
בפסק דין מנומק המתפרש על פני כ-40 עמודים, בליווי תרשימים המסייעים להצגת הסוגיות המשפטיות, השופטת אילוטוביץ' סגל סקרה את הספרות בנושא ואת עמדת הפסיקה בשנים האחרונות, לפיה אין לקדש את ההורות הביולוגית ולהעניק לה מעמד בלעדי. עמדה זו באה לידי ביטוי במתן "צווי הורות פסיקתיים" שהכירו בהורותו של ההורה הלא-ביולוגי, על רקע היעדר חקיקה המגדירה מהי "הורות".
השופטת בחנה את המקרים בפסיקה בהם התבקשו צווי הורות פסיקתיים על רקע עמדת היועץ המשפטי לממשלה, ונוכחה לדעת כי בתי המשפט נעתרים כדבר שבשגרה לבקשות לצווי הורות פסיקתיים, אף במקרים בהם לא התקיימו כלל הקריטריונים הנדרשים. כלומר: בנסיבות המתאימות, ניתן לתת צו הורות פסיקתי תוך חריגה מהקריטריונים שנקבעו.
במקרה זה, ציינה השופטת, ברור כי בנות הזוג אינן עומדות בקריטריון על פיו על הצדדים להיות תושבי ישראל. עם זאת, השופטת הגיעה למסקנה לפיה האינטרס הציבורי, כמו גם האינטרס של הצדדים ושל התינוקת, הוא להכיר בבנות הזוג כשוות מעמד: "הזכות להורות היא חלק מכבוד האדם והוכרה זה מכבר בשורה ארוכה של פסקי דין. זכות זו פועלת במקביל הן מול הזכות של הטוענות להורות והן מול הזכות של העובר והקטין שהורהו יוכרז ככזה. גם דוקטרינת טובת הקטין מחייבת הכרה ודאית בהורות המשפטית כדי להקנות לו את מלוא אגד הזכויות הקנויות לו מהוריו, כיאה לכל ילד ללא קשר להליך הבאתו לעולם וללא כל קשר למעמדו המשפטי בארץ".
לאחר שקבעה כך, השופטת נתנה צו הורות פסיקתי מכוח "זיקה לזיקה" – מודל המבטא את ההכרה בהורותו של אדם מתוקף הקשר הזוגי אותו הוא מקיים עם ההורה הביולוגי, ומעניק מעמד לבן או בת הזוג אשר לא תרמו ללידה מבחינה גנטית או פיזיולוגית. בעקבות ההחלטה, תחולנה על בת הזוג, כל הזכויות והחובות החלות על הורה על פי כל דין.
בסוף פסק הדין הצטרפה השופטת אילוטוביץ' סגל לשופטים נוספים הקוראים למחוקק להסדיר את סוגית ההורות.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
