ב-28 יוני 2020 בשעות הבוקר פגש נג'יב עבדאללה (32) את עמיר ברכאת (21) בכיסרא והתעניין ברכישת רכבו. ברכאת השיב בשלילה אבל השניים החליפו טלפונים. בהמשך, נטען, עבדאללה שהתעניין ברכישת הרכב "התחיל" עם צעירה בת 20 ממשפחת ברכאת וקרץ לה והיא טענה כי הוא מטריד אותה. זה הספיק כדי לפתוח את שערי "הגיהנום".
בהמשך הערב, עמיר ברכאת התקשר לנג'יב עבדאללה וביקש להיפגש עמו תוך שהוא טוען כי מצא עבורו רכב. השניים קבעו להיפגש באזור הטיילת בכיסרא. עבדאללה הגיע למפגש עם שתי בנותיו ברכב, ועמיר ברכאת הגיע ביחד עם בן דודו פרח ברכאת בן ה-18. השיחה שהחלה דרך חלונות הרכב, גלשה במהירות להטחת האשמות של השניים בנג'יב על כך שחילל את כבוד בת משפחתם, והם יצאו מהמכונית והחלו להתעמת איתו.
לפי כתב האישום שהוגש, עמיר ופרח ברכאת תקפו את נג'יב באגרופים ובעיטות בכל חלקי גופו, ובשלב מסוים עמיר הרים אבן גדולה והלם בו בעוצמה. בשלב מסוים הגיע אחיו של נג'יב, שסייע לו לברוח למטע זיתים סמוך, אבל זה היה מאוחר מדי. נג'יב עבדאללה התמוטט בשולי הכביש ושכב שם עד שהבחינו בו עוברי דרך והזעיקו את כוחות ההצלה. הוא פונה לבית חולים תוך נסיונות החייאה, שבסופם נקבע מותו. המנוח הותיר אחריו אלמנה בת 26 ביום הרצח, ושתי בנות, אשר אחת מהן צפתה באלימות הקשה כלפי אביה.
נגד שני הצעירים למשפחת ברכאת הוגש כתב אישום, בו יוחס להם רצח באדישות – עבירה שלאחר הרפורמה בעבירות המתה, עונשה יכול להגיע למאסר עולם, אך בית משפט יכול לפסוק גם עונש נמוך יותר.
הנאשמים הודו כי תקפו את המנוח, אך טענו כי הוא קילל וגידף אותם והכפיש את בנות משפחתם, ולא הייתה להם כוונה להרוג אותו. בחוות הדעת של ד"ר מאיה פורמן-רזניק מהמכון לרפואה המשפטית נקבע כי מותו של נג'יב נגרם מהפגיעות שספג באבריו הפנימיים, לצד שטפי דם והפצעים בראש, בפנים ובגפיים.
בדצמבר האחרון, לאחר שמיעת הראיות הנאשמים הורשעו במיוחס להם – ביצוע רצח באדישות בצוותא (עבירה שדומה ברכיביה לעבירת ההריגה הישנה).
אתמול בית משפט המחוזי בחיפה גזר את דינם של עמיר ופרח ברכאת, לאחר שהפרקליטות ביקשה לגזור עליהם 20 עד 24 שנות מאסר. במהלך הטיעונים לעונש, התביעה העידה את אמו של המנוח, שסיפרה כי הרצח הרס את משפחתם וביקשה לגזור על הצעירים את העונש הכבד ביותר, לאחר שלא לקחו אחריות על מעשיהם.
מנגד הסנגורים, עורכי הדין אביגדור פלדמן ועמרי ברבש ביקשו לגזור עונש מדוד שיהלום את נסיבות המקרה ולהתחשב בגילם הצעיר של הנאשמים ובהיעדר עבר פלילי. הנאשמים הביעו חרטה וביקשו סליחה על מעשיהם. עוד צויין, כי בין המשפחות נחתם הסכם סולחה במסגרתו שילמה משפחת הנאשמים פיצוי למשפחת המנוח.
בגזר הדין שניתן אתמול על ידי השופטים יחיאל ליפשיץ, גלית ציגלר ושמואל מנדלבאום, נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 16 ל-22 שנות מאסר. השופטת ציגלר שכתבה את עיקר פסק הדין, ציינה כי "הנאשמים ויתרו על חלק נכבד מעדי התביעה ומיקדו את המחלוקת בשאלת היסוד הנפשי, ובכך חסכו את עדותם של עדים רבים ותרמו לחיסכון בזמן הנדרש לניהול ההליך".
השופטת ציינה: "אמנם לא מדובר ברצח שתוכנן מראש, אם כי הנאשמים קבעו פגישה עם המנוח, תוך הצגת מצג שווא בנוגע לרכבו של הנאשם שבו המנוח התעניין, ובמפגש התנהל שיח קצר במשך כדקה בין הנאשמים והמנוח, אלא שמהר מדי הפך השיח לתקיפה אכזרית… מאידך יש לתת את הדעת לעובדה שהנאשמים לא הצטיידו בכלי נשק מבעוד מועד ולא נעשה שימוש בנשק חם… חומרה נוספת מצויה ברקע המניע למעשיהם של הנאשמים – 'כבוד המשפחה' – והדרך בה בחרו ללמד את המנוח לקח באמצעות כוח ואלימות".
עם זאת השופטת ציגלר סיכמה כי "לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, ובעיקר בשים לב לגילם הצעיר של הנאשמים והעדרו של עבר פלילי כלשהו, אני סבורה כי יש למקם את עונשם בחלקו התחתון של מתחם הענישה". על הנאשמים הוטלו 17 שנות מאסר.
סוגיה נוספת שעלתה בגזר הדין היא עניין הפיצוי הכספי למשפחת המנוח. כאמור, פיצוי שולם באופן וולונטרי במסגרת הסכם סולחה, בתוכו נקבע גם סעיף "שיפוי" לפיו אם יחוייבו הנאשמים על ידי בית המשפט בפיצוי נוסף, על משפחת המנוח להודיע על ויתור או להשיב לנאשמים את הסכום הנוסף.
בגזר הדין נקבע כי "אין בהסכמות בין הצדדים כדי לחייב את בית המשפט. הסכם סולחה אינו תחליף להליך שיפוטי". עם זאת השופטים התחשבו בסכום ששולם בהסכם בין המשפחות וציינו כי "דבר זה מלמד על הכרה באשמה".
לבסוף נקבע בגזר הדין כי הנאשמים ישלמו פיצוי של 75 אלף שקל לאלמנת המנוח ובנותיו. סכום זה נמוך מסכום הפיצוי המירבי על פי חוק, שבתי המשפט נוהגים להטיל בתיקי רצח, העומד על 258 אלף שקל ליחיד.
