בית משפט השלום בתל אביב חייב בלוגר פעיל ימין, אבי (אבשלום) זלינגר, לשלם לעורך אתר וואלה לשעבר, אבי אלקלעי, פיצויי דיבה לאחר שזלינגר פרסם כי אלקלעי לכאורה היה "שותף לתפירת התיקים" נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.
השופט רז נבון קבע כי "הנתבע בחר להשחיר, לבזות ולהשפיל את התובע בפומבי, מבלי שיש לכך כל הצדקה, כל בסיס או כל עיגון במציאות".
אלקלעי תבע באמצעות עורכי הדין רון לוינטל ועילית גלעד, הן את זלינגר והן את יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, ששיתף (share) והדהד את ציוציו של פעיל הרשת.
יאיר נתניהו לא הגיש כתב הגנה, וניתן נגדו פסק דין שחייב אותו לשלם לאלקלעי פיצויים של 250 אלף שקל. הערעורים שהגיש נתניהו נדחו.
התביעה המשיכה להתברר נגד זלינגר, האחראי המקורי לפרסומים נגד אלקלעי, אך בעל התפוצה הנמוכה יותר.
בעשרות פרסומים בשנת 2019 טען זלינגר שאלקלעי עורך וואלה הוא "שתול של קרן וקסנר ובוגר הקרן" אשר "פיברק הודעות ומסרונים" עם מנכ"ל וואלה אילן ישועה, כדי "לייצר ראיות בתיק 4000" להטיית הידיעות באתר לטובת ראש הממשלה.
זלינגר מפעיל כמה עמודי רשת, ביניהם "מוציאים את הקרן החדשה מישראל", ששימשו עבורו במה לפרסומים הקונספירטיביים שלו.
אלקלעי הוצג על ידי זלינגר כסוכן של רשת "קושרים" מבית קרן וקסנר, שפעלו במטרה "לתפור תיק" לראש הממשלה, והוא כינה את אלקלעי אף כ"עד מדינה סמוי" ותיבל בכינויי גנאי לעבודתו העיתונאית.
אותה "קרן וקסנר איומה" על פי פרסומיהם המשמיצים של זלינגר-את יאיר נתניהו היא לאמיתו של דבר מפעל להכשרת דור המנהיגים של מדינת ישראל.
דורות של עובדי מדינה בכירים מכל המקצועות והענפים, ובכללם גם קציני צבא ומשטרה, תובעים ופרקליטים, עברו השתלמויות במימון המדינה, בקרן שראשיה יהודים אמריקאים וציוניים.
אבי אלקלעי הגיע לאתר וואלה לאחר ששימש כעורך ראשי של התוכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10. העיתונאי המוערך לא היה מעולם בוגר קרן וקסנר, והפרסומים נגדו היו חסרי בסיס.
הסיבה היחידה לפרסומים היא שאלקלעי הוא אכן עד תביעה בתיק 4000 – כאחד מבעלי התפקידים הבכירים באתר וואלה שנחשף לבקשות ופניות, להטות לכאורה את הסיקור של ראש הממשלה ומשפחתו בידיעות באתר – פניות שהגיעו אליו באמצעות הבוס שלו, המנכ"ל ישועה.
בתביעת לשון הרע שהגיש אלקלעי באמצעות עורכי הדין לוינטל וגלעד, נכתב כי השמצות זלינגר הן "סיפורי בדיות, הבל הבלים מוחלט… למרבה הצער, הנתבעים עשו את הפצת המידע בלא כל היכרות מקדימה עם התובע ובלא כל בדיקה בסיסית איתו, תוך שהם מזיקים לשמו הטוב, הן המקצועי כעיתונאי נטול פניות, והן אישית".
השופט רז נבון כתב בפסק הדין: "הנתבע ייחס לתובע דברים שלא הוכחו אף לא בקירוב, ייחס לו מעשים פליליים, רצון לפגוע בראש הממשלה ואף ביזה את עבודתו העיתונאית. פרסום זה הוצג בפומבי וקיבל חשיפה, כל זאת מבלי שנמצא לדברים שפורסמו ולו ראשית ראייה.
"המדובר בלשון הרע חמורה עד מאוד. התובע, עיתונאי בגוף תקשורת מוצא עצמו ביום בהיר אחד מואשם בפגיעה מכוונת בראש הממשלה; בפעולות לא אתיות; בהיותו סוכן סמוי; בפעולות "לתפירת תיקים"; בקיום שיח מפוברק שיפגע בראש הממשלה ועוד, והכל כחלק מהיותו בוגר קרן מסוימת ששלחה אותו לפעולות אלה.
"הסתבר, כי לתובע אין כל קשר לאותה קרן, הפועלת לחיזוק מנהיגות יהודית ובפעילותה אין כל פגם או פסול".
עוד כתב השופט: "גם הטענות בדבר 'יד אחת' שעשה כביכול התובע עם ישועה, מנכ"ל וואלה, לא הוכחו אף לא בקירוב. הנתבע לא מצא לנכון להזמין את מר ישועה למתן עדות, ובכל מקרה בתצהיריו, לא הצליח לבסס ולו טענה אחת בדבר קשר פסול שנרקם בין השניים לצורך פגיעה בראש הממשלה.
"הנתבע לא הצליח לבסס טענת אמת בפרסום . גם טענת תום לב אינה יכול לעמוד לו: התוכן הבוטה והקונספירטיבי בפרסומיו של הנתבע, לצד הימנעותו מנקיטת אמצעים סבירים על מנת לברר את נכונות הפרסומים מטה את הכף . יש לזקוף לחובת הנתבע את הסגנון הבוטה, המתלהם והמשפיל, שנועד לאיין את עבודתו העיתונאית של התובע ולהפוך אותו ל'עבריין' כביכול שמחפש להימלט מחקירה".
נדחתה גם טענת הנתבע כי הביע דעה על עדותו של אלקלעי כעד תביעה נגד ראש הממשלה: "התביעה מתמקדת באמירות עובדתיות, להבדיל מהבעת דעה, שבהן תיאר הנתבע תיאורים עובדתיים לא נכונים", כתב השופט. זלינגר עצמו הודה שאלקלעי אינו בוגר קרן וקסנר וטען כי "בלבל" אותו עם אחר.
"סילוף זה של המציאות אינו עולה בקנה אחד עם חופש הביטוי", כתב השופט. "הנתבע בחר לייחס לתובע מעשים שלא היו ולא נבראו ואין להם כל אחיזה במציאות".
אגב, זלינגר המציג עצמו כתחקירן עצמאי, פרסם לאחרונה ספר בו הוא מתיימר לחשוף עובדות חדשות על רצח ראש הממשלה יצחק רבין ועל פרשת ילדי תימן.
בסופו של דבר, היות שזלינגר הסיר את הפרסומים בעניין אלקלעי, בית המשפט חייב אותו בשיעור מתון יחסית: פיצויי לשון הרע של 52 אלף שקל ועוד 20 אלף שקל עבור הוצאות משפט.
