הצדדים נשואים במשך 27 שנה ויש להם שני ילדים משותפים. לאישה בת נוספת מנישואיה הראשונים. הבעל, יוצר בתחום המוסיקה, הגיש לפני כשנה תביעת גירושין. הוא סיפר, כי התחתן עקב הריון לא מתוכנן ולדבריו, מהיום הראשון היו מריבות בבית ומאז שנת 2018 לא התקיימה כל מסגרת משפחתית לרבות לינה משותפת.
הבעל הוסיף, כי בתחילת 2020 נפגשו עם עו"ד על מנת לערוך הסכם גירושין ובמאי 2020 האישה גירשה אותו מהבית בצעקות, בנוכחות הילדים ותוך כדי הזמנת משטרה.
בנושא חלוקת הרכוש היו שתי מחלוקות עיקריות בין הצדדים: האחת, קביעת מועד הקרע (המועד שבו מפסיק השיתוף הכלכלי ואין התחשבנות בין בני הזוג); והשנייה, איזון משאבים בתמלוגים שאותם מקבל הבעל עבור יצירתו המוסיקלית מהשמעת שירים במדיה.
הבעל טען שיש לקבוע את מועד הקרע ליום 1.5.2020 מאחר שמאז בני הזוג לא דיברו אחד עם השני, גם לא במצבי חירום. הבעל סיפר, כי לכל אחד יש מדף במקרר, שירותים נפרדים. כל אמצעי התקשורת חוץ מאי-מייל חסומים. אין חברים, משפחה או ידידים משותפים.
הבעל קיבל תמלוגים על יצירותיו והסכים שתמלוגים הינם רכוש בר חלוקה, אולם לטענתו, עיקר יצירתו היתה קודם לנישואין. הבעל הסביר, כי היצירה נפרסה על פני 44 שנים, מתוכם היה בשיתוף רק 23 שנים. דהיינו רק מחצית ההשמעות במדיה היו בתקופת השיתוף, לכן ביקש לקבוע כי רק רבע מהתמלוגים שייכים לאישה במסגרת איזון המשאבים.
עמדת האישה בעניין מועד הקרע היא כי יש לאחרו עד למועד הגירושין ממש ולחילופין לכל המוקדם ביום הגשת תביעת הבעל – 24.7.23. בעניין איזון המשאבים טענה האשה, כי תמלוגי הבעל הם עבור קריירה מוזיקלית מצליחה שהיא חלק ממנה, בכך שאפשרה לו להמשיך בעיסוקו, תמכה בו ועודדה אותו. האישה ציינה, כי היא ניהלה את ענייניו העסקיים של הבעל. לדבריה, עבודתו דרשה היעדרויות רבות והיא זו שטיפלה בילדים וגידלה אותם, כשהיא מצידה, ויתרה על פיתוח קריירה ומשכורתה נמוכה.
לפיכך, ביקשה האישה כי בית הדין יתחשב גם בכושר ההשתכרות המכונה "מוניטין אישי" שבעלה צבר באופן שהיא תזכה ליותר ממחצית הרכוש.
הכישרון אינו ניתן לחלוקה
הרב אריה אוריאל ציין בפסק הדין, כי בדרך כלל, מוניטין אישי אינו נחלק בין בני זוג וזאת מסיבות הלכתיות, משפטיות ומציאותיות. "מוניטין הוא דבר שאין בו ממש ולכן הוא אינו ממון והוא אינו סחיר", כתב הרב אוריאל והשווה זאת למוניטין עסקי שיש מקום לחלקו. לעמדתו של הרב אוריאל, התמורה שאותה קיבל הבעל בשל מקצועו הינה תמורה עבור מוניטין אישי. "נגן הינו מקצוע אישי ביותר ומומחיות אישית ולכן אינה ניתנת לחלוקה" – קבע, אך הוסיף שהואיל והבעל עצמו טען כי לאישה מגיע חלק מהדיווידנד שקיבל יש לקבוע כי חלק זה מגיע לאישה ויינתן לה ע"י הבעל מדין מתנה.
הרב צבי בירנבאום – אב"ד הצטרף למסקנתו של הרב אוריאל, אך נימק זאת בכך שהבעל הודה שיש לתת לאישה תמלוגים ויש בכך הודאת בעל דין.
לעומת השניים, הרב נפתלי הייזלר סבר כי יתכן שמדובר ב"מתנה בטעות". "ניתן לומר שהבעל הסכים לתת חלק קטן מהרווחים משום שחשב שביה"ד (כמו בית המשפט) מחלק גם 'מוניטין אישי', אבל אם היה יודע שביה"ד לא יפסוק כלל 'מוניטין אישי' לא היה מסכים לתת לאשה מכספי התמלוגים", העיר הרב הייזלר.
בסופו של דבר דייני בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, הרב צבי בירנבאום – אב"ד, הרב אריה אוריאל והרב נפתלי הייזלר חייבו את הבעל לשלם לאישה מהתמלוגים על תקופת הנישואין, עד ליום 1.5.2020 בלבד, שהוא מועד הקרע לשיטתו. שיעור התמלוגים – כפי שהציע.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
