חמש וחצי שנים לאחר שהועמד לדין, בית המשפט המחוזי מרכז קיבל את עמדת הפרקליטות והרשיע היום (27 באפריל), לאחר הליך הוכחות, את כפיר עטיה מנתניה, ברצח בנסיבות מחמירות של חלפן הכספים דוד אגייב ז"ל (73) וכן בעבירות נוספות שבהן הואשם.
על פי כתב האישום, שהוגש על ידי עורכת הדין רוני שוהם עידן מפרקליטות מחוז מרכז, עטיה ובתו של אגייב ניהלו מערכת יחסים זוגית בשנת 2000 ובתקופה סמוכה לכך. בשלב כלשהו, במועד שאינו ידוע במדויק, הודיעה הבת לעטיה על סיום הקשר הזוגי.
בתגובה, הנאשם החל במסכת אלימות, הטרדות ואיומים כלפיה וכלפי בני משפחתה, כולל אביה.
ב-20 ביולי 2006, דקר עטיה את בעלה של חברתו לשעבר בפניו. שלוש שנים אחר כך, בערב ה-1 בדצמבר 2009, הוא ארב לאגייב סמוך לביתו, וכאשר זה הגיע – עטיה תקף אותו, היכה אותו עם חפץ כלשהו בראשו וגרם לו לחבלה חמורה. בעקבות תקיפה זו ריצה עטיה מאסר ממושך, שממנו שוחרר רק ב-7 באפריל 2019.
לטענת הפרקליטות, עטיה החליט לרצוח את אגייב. לפי כתב האישום, ב-9 באוגוסט 2019 אמר לאמו כי מיום ראשון לא תראה אותו וכי היא "תבכה עליו דם".
באישום נטען כי ב-11 באוגוסט שם עטיה פעמיו לעבר הבניין שבו התגורר אגייב, במטרה לארוב לו ולהביא למותו. נטען כי הוא הצטייד בכלי חד והגיע לבניין בשעה 20:32 או בסמוך לכך. בהמשך, אגייב נכנס ללובי הבניין, ואז לפי האישום – הוא התנפל עליו ודקר אותו יותר מ-10 דקירות, לרבות בפניו, בחלק השמאלי של צווארו, בבית החזה, בבטנו ובגבו, וכן בגפיו העליונים. כתוצאה מהדקירות – אגייב נפטר.
כתב האישום ייחס לעטיה גם הפרת הוראה חוקית, בטענה שהפר תנאי מעצר בית בזמן שביצע את הרצח, נהג ללא רישיון נהיגה בתוקף בזמן שנמלט והתנגד למעצר חוקי עם תפיסתו.
כתב האישום התבסס על שורת ראיות שגיבשו חוקרי המשטרה כנגד עטיה: בעת מעצרו, על נעליו נמצא דמו של אגייב, למרות טענתו של עטיה לפיה לא ראה אותו בשנים האחרונות. בנוסף, דם של אגייב ושל עטיה נמצא על שטרות כסף שנמצאו ברכב שבו נמלט עטיה לאחר הרצח.
בתיק החקירה גם צילומי אבטחה הממקמים את עטיה סמוך לזירת הרצח, כשבין היתר הוא נצפה נמלט מהמקום כרבע שעה לאחר מציאת הגופה. זאת ועוד, חוות דעת קבעה כי טביעת נעל שעטיה נעל כאשר נתפס תואמת, בסבירות גבוהה, לטביעת הנעל שנמצאה בזירת הרצח.
מבקשת המעצר עד תום ההליכים שהוגשה בזמנו נגד עטיה עלה, כי באמתחתו 14 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, הצתה, נשק, איומים, רכוש ועוד, שבגינן ריצה מאסרים ממושכים. במאסרו האחרון הורשע בדקירת אסיר אחר במאסר. הוא שוחרר מהכלא היישר למאסר בית בבית אחותו, לאור איומיו כלפי סוהר.
במהלך דיוני ההוכחות העלה הסנגור, עו"ד שירן ברגמן, במשתמע שתי טענות הסותרות זו את זו במישור העובדתי: האחת, כי הנאשם לא ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום; והשנייה, כי הנאשם ביצע את המעשים תחת השפעה של מצב פסיכוטי שבו היה נתון.
בסיכומי ההגנה נטען לגבי האישום הראשון, כי הנאשם כופר ברצח המיוחס לו, אך אם בית המשפט יקבע כממצא עובדתי שהנאשם רצח את המנוח – הרי שעומדת לו הגנת אי שפיות הדעת. ולחלופין, יש להרשיעו בעבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת.
כמו כן, הוכחש שהרצח בוצע בנסיבות מחמירות ונטען שהמאשימה לא הוכיחה שקדם לרצח תכנון; ולחילופין נטען, כי חל בעניינו החריג שבו חרף קיומן של נסיבות מחמירות, יש להרשיע בעבירת הרצח הבסיסית.
בין היתר קבע בית המשפט כי עולה מהראיות שהיה לנאשם מניע משמעותי לרצוח את המנוח: היחס האובססיבי של הנאשם לבתו של המנוח וכעסו של הנאשם על המנוח שהתנגד בעבר לקשר בין הבת שלו לנאשם.
כמו כן נקבע, כי מהראיות עולה שדמותו של הנאשם המופיעה בסרטון שצולם במבואת בניין המגורים של הוריו, דומה דמיון רב לדמות המופיעה בסרטוני האבטחה שצולמו בסמוך לזירת הרצח. כך עלה, בין היתר, מדוחות הצפייה המשטרתיים, מעדויותיהם של קציני המשטרה שצפו בסרטונים וכן מעדויותיהן של אימו ואחותו של הנאשם.
לדברי השופט מיכאל תמיר, קיימות ראיות רבות הקושרות את הנאשם לזירת הרצח.
על פי השופט: "אפשר להסיק בנקל על יסוד הראיות שהוצגו כי שתי טביעות נעל שנמצאו בזירה מתאימות בבירור בתכונותיהן השונות לסוליית נעלו של הנאשם ואף אם ההתאמה איננה ייחודית, הצירוף שלה ושל כלל הראיות האחרות בתיק יוצר תשתית עובדתית הקושרת את הנאשם לזירת הרצח".
בהקשר לכך יש לציין, כי השופט תמיר קבע כי דם של המנוח נמצא על שתי סוליות הנעליים שנעל הנאשם בעת שנעצר.
לטענת בית המשפט, "עולה שהנאשם הציג בחקירותיו במשטרה ובעדותו בבית המשפט גרסאות מעורפלות, לא ברורות וסותרות לגבי מעשיו מעת שיצא מבית הוריו ועד למועד מעצרו. כמו כן הציג הנאשם בבית המשפט גרסאות שונות וסותרות".
השופט הוסיף: "בעדותו בבית המשפט הציג הנאשם גרסאות סותרות בעניין פעולות החקירה שהתבקש לבצע והסכמתו לפעולות אלה – גרסאות שאינן מתיישבות עם תיעוד החקירות בתמלילים ובסרטונים. הנאשם אף לא הציג כל הסבר לכך שהציב תנאים והערים קשיים בביצוע פעולות חקירה שנועדו לבדוק את גרסתו".
במהלך המשפט העלתה ההגנה טענה משפטית הנוגעת לקבילותה של ראיה מדעית (תערובת די.אן.איי). מדובר בחוות דעת של מומחית ממעבדת די אן איי של המכון לרפואה משפטית, שלפיה בדגימה שנלקחה מאחד משטרות הכסף שנתפסו ברכב, נמצא דם המכיל תערובת די אן אי שמקורה בסבירות גבוהה ביותר בנאשם ובמנוח.
חוות דעת זו מבוססת על שימוש בתוכנה שטרם נדונה קודם לכן בפסיקה הישראלית: תוכנה לניתוח גנוטיפ הסתברותי. על רקע מבחני העזר שנקבעו בפסיקה הישראלית בנוגע לקבילותן של ראיות מדעיות חדשות ועל רקע פסיקה אמריקאית שבה נדונה קבילותן של חוות דעת המבוססות על תוכנות דומות אחרות – קבע בית המשפט כי הממצאים בחוות דעת המומחית בעניין שטר הכסף הם בעלי משקל גבוה וערך ראייתי רב.
לאור כך, דחה בית המשפט את טענותיו של הנאשם בהקשר זה.
בתוך כך, על פי השופט תמיר, "הנאשם התנהל באופן מניפולטיבי וניסה להרחיק את עצמו מכל הנוגע למשפחת אגייב, חרף הראיות הברורות, בין היתר בעניין מערכת היחסים של הנאשם עם בר, נסיבות פרידתם, תקיפתו של לירון ותקיפתו החמורה של המנוח בשנת 2009, שבגינה הורשע הנאשם ונשא עונש מאסר ממושך.
"הנאשם לא הציג גרסה ברורה ועקבית לגבי מעשיו ממועד יציאתו מבית הוריו ועד למועד מעצרו. תשובותיו של הנאשם היו מעורפלות, לא ברורות, מתחמקות וסותרות; גרסאותיו השונות לא התיישבו זו עם זו ועם העדויות הנוספות בתיק והוא לא נתן הסברים כלשהם לראיות הקושרות אותו לרצח".
השופט קבע כי הנאשם דקר את המנוח פעמים רבות בחפץ חד וגרם למותו. בעקבות טענות שהועלו על ידי ההגנה, נקבע על ידי בית המשפט, בהתבסס על חוות דעת שונות, כי במועד ביצוע העבירות לא היה הנאשם במצב פסיכוטי וכי סייג אי שפיות איננו חל במקרה הנוכחי.
עטיה הורשע ברצח בנסיבות מחמירות, בעבירות של הפרת הוראה חוקית, נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף והתנגדות למעצר. השופטות ליאורה ברודי ומיכל ברק נבו הצטרפו לעמדתו של השופט תמיר.
עו"ד תמי קלנברג-לוי, המייצגת את משפחת המנוח דוד אגבייב ז"ל מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים: "הימשכות המשפט הייתה קשה מנשוא למשפחה, שהגיעה לכל הדיונים והייתה מעורבת בכל ההליך הפלילי נגד הנאשם. מעמד הכרעת הדין היה חשוב ואפילו, בתקווה, קצת מרפא עבורם, כאשר גם בית המשפט הבין את גודל הסיטואציה וראש ההרכב פנתה אל בני המשפחה וסיפרה שתוך כדי המשפט למדה להכיר את המנוח, שהיה איש משפחה למופת. השופטת אף הביעה תקווה שהרשעתו של הנאשם ברצח בנסיבות מחמירות תאפשר למשפחה להתחיל מכאן הליך של שיקום וריפוי. חשוב להזכיר שהנאשם כבר ריצה שבע שנות מאסר על פגיעה בבן משפחה של המנוח, שוחרר, תכנן את הרצח ורצח את דוד ז"ל. המשפחה תבקש בשלב הטיעונים לעונש מבית המשפט להשית את העונש המכסימלי על הנאשם, לרבות שנות מאסר נוספות מאסר נוספות על העבירות הנלוות לרצח".
