השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, התבטאה לאחרונה כי תגבש בקרוב את עמדתה לגבי הרחבת חוק הפיקדון גם למכלי משקה גדולים (ליטר וחצי). בעקבות התבטאויות השרה, מופעלים עליה לחצים מכיוונים שונים, בעד ונגד הרחבת החוק.
בהקשר לעיתוי ההתבטאויות של השרה גמליאל ניתן לציין, כי בחודש הבא אמורה המדינה להשיב על עתירה שהוגשה בנושא לבג"ץ על ידי עמותת אדם טבע ודין (אט"ד). העמותה עתרה לבג"ץ בשנת 2019 נגד החלטת המדינה שלא להרחיב את החוק. המדינה ביקשה מספר פעמים ארכה, וקיבלה, אולם לאחרונה קבע בג"ץ כי עליה להשיב לעתירה עד ה-18 באוקטובר 2020.
בקרב על חוק הפיקדון מעורבים באופן קבוע שלושה "שחקנים" עיקריים: המשרד להגנת הסביבה, יצרני המשקאות והקמעונאים. "במגרש" – מיליוני בקבוקי פלסטיק מזהמים של ליטר וחצי המתגוללים במרחב הציבורי, בפארקים ובשמורות הטבע ובחופים. בקבוקים אלה אינם נאספים ובדרך כלל גם לא ממוחזרים, ממספר סיבות, שאחת העיקריות מביניהן היא זו: אין עליהם חובת פיקדון, בניגוד ל"אחיהם" – הבקבוקים הקטנים והפחיות.
למגרש מצטרפות כעת שחקניות נוספות – הרשויות המקומיות, בשטחיהן הוצבו במהלך השנים "כלובי המיחזור" המוכרים, אליהם משלשלים האזרחים שוחרי איכות הסביבה את בקבוקי הליטר וחצי. כעת מסתבר כי בין הרשויות השונות קיימים חילוקי דעות מהותיים באשר להרחבת חוק הפיקדון על בקבוקים של ליטר וחצי, כפי שהובא לידיעת השרה גמליאל על ידי שני גופים שונים המאגדים בתוכם רשויות מקומיות.
מצד אחד הערים "העצמאיות" המאוגדות בפורום ה-15. "נבקש להביא לידיעתך כי פורום ה-15 תומך בהחלת הפיקדון על מכלי המשקה הגדולים", נכתב בפנייה לשרה גמליאל מהפורום המאגד בתוכו ערים גדולות בעיקר, "איסוף הבקבוקים בכלובים גדולים הפרושים במרחב העירוני אינו נותן מענה הולם לזרם פסולת זה ואף יוצר נזקים נוספים לערים – החל בחסימת מדרכות, דרך יצירת מפגעי לכלוך ברחוב, ועד ליצירת תשטיפים שחודרים למי תהום. המשך הדחייה של החלת החוק על בקבוקים אלה תשמר מצב זה ותוביל לכך שבקבוקי הפלסטיק הגדולים ימשיכו לזהם את הרחובות, החופים ואתרי הטבע. לאור זאת, איננו תומכים במתן דחייה נוספת להחלת חוק הפיקדון על בקבוקים גדולים".
להודעה זו של הפורום קדמה פנייה של ראש עיריית מודיעין חיים ביבס, אבל בכובעו כיו"ר המרכז לשלטון מקומי. במכתב רשמי של המרכז כתב ביבס לשרה גמליאל כי המרכז מתנגד להרחבת החוק. "אדגיש כי אנו מתנגדים בתוקף להטלת פיקדון על בקבוקי משקה גדולים", כתב ביבס והסביר: "על פי חוות דעת מקצועית שקיבלנו, פיקדון מסוג זה ירחיב את תופעת 'הנברנים' בשכונות".
"הנברנים" הוא כינויים של אספני הבקבוקים הקטנים, אלא שמתפרנסים מאיסוף בקבוקים ומסירתם למרכזי מיחזור ורשתות קמעונאיות בתמורה לעשרות אגורות תמורת כל בקבוק. ברשויות מקומיות שונות "סובלים" מהנברנים, שאוספים בקבוקים קטנים שהושלכו לפחים ציבוריים קטנים. ביבס חושש שבמידה והחוק יורחב גם לבקבוקים גדולים, תופעת הנברנים תתרחב אף היא בהתאם.
יעדים? תלוי את מי שואלים
השאלה המתבקשת בכל הסיפור הזה היא זו: מדוע חברות המשקאות מתנגדות להחלת חוק הפיקדון גם על הבקבוקים הגדולים? וגם: מי מרוויח מאי הרחבת החוק? לפני שעונים על השאלות הללו, יש צורך במעט רקע.
חוק הפיקדון שנחקק בשנת 2001 מתייחס למכלי משקה "קטנים" (פחות מליטר וחצי). בשנת 2010 הוחלט בכנסת להרחיב את החוק גם למכלי משקה של ליטר וחצי, אך תחת לחצים כבדים של יצרני המשקאות, המשרד להגנת הסביבה נכנע וקבע הסדר וולנטרי לשש שנים, במהלכן יבדוק האם ניתן להגיע ליעדי איסוף הבקבוקים גם ללא החלת הפיקדון. היעד שנקבע היה 55 אחוז מכלל מכלי המשקה הגדולים ו-77 אחוז מהבקבוקים הגדולים (ליטר וחצי ומעלה). לפי ההסדר, במידה וימוחזרו בשנה אחת פחות מ-55 אחוז אך יותר מ-47 אחוז, השר הממונה יוכל לדחות את החלת החוק על בקבוקים גדולים ולתת ארכה נוספת באישור ועדת הכלכלה בכנסת.
בשנת 2016 קבע המשרד שהחברות לא עמדו ביעד של 55 אחוזים לאיסוף הבקבוקים הקטנים, אך בשל סחבת, ועל אף שוועדת הכלכלה לא נדרשה לנושא, חברות המשקאות באמצעות תאגיד המיחזור שהוקם במהלך השנים (אל"ה), קיבלו ארכה נוספת.
הסחבת הזו הביאה את אט"ד לעתור לבג"ץ כאמור בשנת 2019. בג"ץ הורה למשרד להגנת הסביבה לנמק מדוע אינו מיישם את החוק למרות שיעדי המיחזור לא הושגו. בתגובה לעתירה, המדינה ביקשה מספר פעמים ארכה כדי להשיב, ולאחרונה קבע בג"ץ כי על המדינה להשיב לעתירה עד ה-18 באוקטובר 2020.
השרה גמליאל עדיין לא החליטה. גורמים בסביבתה אומרים לאתר "פוסטה" כי בימיה הראשונים בתפקיד היא ביקשה לבחון את הנושא, והפתיעה כאשר לא ביקשה ארכה נוספת לצורך התגובה לבג"ץ. אותם גורמים אומרים כי היא צפויה לגבש דעה ברורה בזמן הקרוב, לא רק בגלל בג"ץ, אלא גם בשל החשש מפיזור הכנסת – מהלך שבשל המצב הפוליטי בארץ עשוי לקרות עוד לפני הסדרת החוק, שעלול שוב "להתמסמס".
חשבון פשוט
בעמותת אט"ד מייחסים לחוק הפיקדון חשיבות עצומה מבחינה כלכלית, סביבתית וחברתית. "הניסיון מלמד שבכדי לתמרץ אותנו להמשיך לצרוך את בקבוקי המשקה, יצרני המשקאות לא מייקרים את מחיר הבקבוקים במלוא מחיר הפיקדון. כך יוצא שכל צרכן שמחזיר בקבוק ריק, יוצר לעצמו הכנסה. באופן זה, החלת הפיקדון תוביל לרווח פנטסטי לציבור של כ-100 מליון שקל בכל שנה. הפיקדון גם טוב לרשויות המקומיות, הנאלצות היום לשאת בהוצאות ניקיון המרחב הציבורי ובנזק הסביבתי שיוצרות המיחזוריות אשר תעלמנה עם החלת הפיקדון על הבקבוקים הגדולים".
"גם הקמעונאים ירוויחו מהפיקדון", מוסיפים לומר בעמותה, "מכיוון שכבר כיום הם מקבלים מחברות המשקאות סכום גבוה בחמש עד שבע אגורות על כל בקבוק שהם מעבירים למיחזור. סכום זה יסתכם עם החלת הפיקדון בכ-60 מליון שקל בשנה. יתר על כן, עלות הטיפול בבקבוקים שיאספו תהיה נמוכה ביותר, מכיוון שבעולם המודרני נהוג להשתמש במכונות איסוף וגריסה אוטומטיות. המכונות הללו מוצבות ברשתות השיווק הגדולות, בצמידות לתחנות דלק ובמרכזים עירוניים, אליהן ישליך האזרח את הבקבוק ויקבל בתמורה קופון שווה כסף. את קניית המתקנים הללו יוכל המשרד להגנת הסביבה לסבסד באופן חלקי מתוך קרן הניקיון, קרן המנוהלת על ידי המשרד להגנת הסביבה בה הצטברו כספי ציבור בסך של למעלה ממיליארד שקל".
עכשיו הגיע הזמן לענות על השאלות, או לפחות לנסות.
לפי הדברים כפי שתוארו כאן, כאורה לתאגיד המיחזור אל"ה יש אינטרס למחזר כמה שיותר בקבוקים. "בפועל", אומר גורם בעמותת אט"ד, "נוצר מצב שלתאגיד יש אינטרס נגד איסוף הבקבוקים".
איך בדיוק?
"תאגיד אל"ה מקבל מחברות המשקאות 30 אגורות על כל בקבוק שיוצר. התאגיד משלם לסופרמרקטים 35 אגורות על כל בקבוק קטן שנאסף, אבל מחויב למחזר רק 77 אחוז. היתרה, בקבוקים שלא נאספו, מהווה רווח נקי לתאגיד, שמאפשר לו לתפעל ולתמרץ את הסופרמרקטים. הרי אם התאגיד יאסוף 100 אחוז מהבקבוקים, הוא ייצא מופסד, מהסיבה הפשוטה שהוא משלם לסופרמרקטים יותר ממה שהוא מקבל מחברות המשקאות. לכן אין לתאגיד מוטיבציה למחזר את כל הבקבוקים. ברגע שיהיו מכונות אוטומטיות, ונגישות למכונות כאלה כמו שקורה במדינות אחרות בעולם, אז יוכל להתבצע מיחזור של 90 אחוז. אז התאגיד יצטרך גם לטפל בבקבוקים הגדולים".
בחברת אל"ה שוללים כמובן את החישוב הזה ומציגים לראווה דו"ח שכתב עבורה רם בלניקוב, לשעבר הממונה על התקציבים באוצר ומנכ"ל משרד הפנים. הדו"ח קובע בין היתר כי "הטלת פיקדון על מכלים גדולים, שרובם נצרכים בבתים, תוציא לדרך צבא של אספנים ונברנים בפחי האשפה, תופעה שלילית מבחינה סביבתית וחברתית. הטלת הפיקדון כאמצעי עיקרי לעידוד איסוף מכלים תסיג לאחור את כל הצעדים שננקטו למיחזור וולנטרי, משיקולי טובת הסביבה והקהילה, שהניבו הישגים רבים, פרי חינוך והסברה. למשל הגעה לשיעור איסוף של 63 אחוז מכלים גדולים, ללא תמריץ כספי לאיסוף".
מתאגיד אל"ה נמסר בתגובה: "אל"ה היא חברה מקצועית, ללא כוונות רווח, שכל קיומה של החברה היא למען קידום איסוף ומיחזור מכלי המשקה. מדובר ביישות עצמאית, שממוקדת אך ורק באיסוף למען הסביבה. זאת, בניגוד לתאגידים אחרים שפועלים אך ורק למטרות רווח. על משמעות סוגית הפיקדון של מכלי המשקה המשפחתיים אפשר ללמוד בצורה ברורה ומקצועית בחוות הדעת של רמי בלניקוב. גם הפסיכולוגיה ההתנהגותית איננה תומכת במהלך זה של פיקדון ומכוונת לכיוונים וולנטריים כגון הנגשת מכלי האצירה ועוד".
