פחות מחודש וחצי לאחר שהועמד לדין על סחיטה באיומים של דמות המקורבת לאשף כספים המזוהה, לכאורה, עם ארגון הפשע של ערן חייא, בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בבקשת המשטרה להאריך את מעצרו של הנאשם, תושב רמלה.
תזכורת:
בתחילת חודש אפריל, הגישה הפרקליטות, בתום חקירת ימ"ר ת"א, כתב אישום נגד יעקב לביא (37) מרמלה, בגין סחיטה באיומים ועבירות נשק.
על פי כתב האישום, לביא, שמוכר מעבירות אלימות וסמים, קשר עם אחרים במטרה לסחוט באיומים את קרובת משפחתו של אדם, המזוהה עם ארגון חייא.
במסגרת זו, נטען בכתב האישום, כי לביא הניח בפתח ביתה של אותה אישה, בצפון ת"א, זר עם רימון רסס ומכתב עם מסר מאיים. "הגיעה לקיצה התקופה שבה התחשבנו בבלתי מעורבים. תגידי לבן המשפחה שלך שייצור קשר מהר !!! זאת אזהרה אחרונה, הרמלאים והתל אביבים".
מסד הראיות של חוקרי ימ"ר ת"א כולל את:
- עדות האשה שקיבלה את הפרחים (סיפרה כי ידוע לה היטב שקרוב משפחתה מאוים בשנתיים האחרונות).
- דגימת די.אן.איי של הנאשם לביא, אשר נמצאה על גבעולי הפרחים.
- ייחוס מכתב האיומים: אנשים שמתגוררים בתל אביב וברמלה, בדומה לנאשם.
- צילומי מצלמות אבטחה שבהם נראה רכב מאזדה יוצא מהכתובת של האשה, ותיעוד הנאשם מגיע איתו לתל אביב.
- איכון טלפוני של הנאשם ליד בית של מעורב אחר שממנו הוא קיבל את רכב המאזדה.
- מסיכת הסקי אשר שימשה לכאורה את "השליח" נתפסה ברכב המאזדה שהוחזר למעורב האחר, זה שממנו לקח לביא את הרכב.
לצד כתב האישום, הוגשה נגדו בקשה למעצר עד תום ההליכים. הפרקליטות ביקשה להאריך את המעצר, בעוד סניגורו של לביא, עו"ד יצחק איצקוביץ', עתר לשחרורו תוך שטען לקשיים בראיות, שגם כך הן נסיבתיות.
השופט עלאא מסארווה, ששמע את טיעוני הצדדים ובחן את מכלול הראיות, קבע כי הוא מקבל את "טענת התביעה שצירוף הראיות יוצר ראיות נסיבתיות שדי בהן כדי לבסס קיומה של תשתית ראייתית מסוג 'ראיות לכאורה'".
יחד עם זאת ציין השופט: "לא ניתן להתעלם מכך שאין ראייה ישירה שקושרת את המשיב לנוכחות בזירה ואין ראייה ישירה שקושרת את הרכב לזירה. קשה להתעלם מחלקיות התמונה הראייתית בזמן ובמקום, קרי בשכונה של המתלוננת (בכוכב הצפון – תל אביב). חלקיות זו אמנם אופיינית לתשתית ראייתית מסוג ראיות נסיבתיות, אך לשיטתי היא כרוכה בחולשה מסויימת שנוגעת לוודאות של שיוך הרכב של חברו של הנאשם לביצוע העבירות".
לדברי השופט, "חולשה נוספת נובעת מהעדר זיהוי של המשיב כמי שנהג ברכב. השיוך של לביא לרכב מבוסס על הנחה הגיונית לפיה הוא הגיע עם רכבו שלו שנמסר לחברו, ואז לביא קיבל את רכב המאזדה חלף רכבו. מסקנה זו מתחזקת לנוכח הראיות שקשורות בשימוש לביא ברכב בלילה, לאחר האירוע וכן בבוקר למחרת. על אף שדי בהנחה זו שבהיגיון ובשכל הישר לא ניתן לומר בביטחון, כי רק לביא נהג ברכב במהלך כל הזמן, לפני ובמהלך האירוע או מיד לאחר האירוע. אף לא ניתן לומר בביטחון מוחלט שלביא יצא מהבית של חברו לכיוון תל אביב, ולא ניתן לשלול שהצטרף לרכב המאזדה רק בשלב מאוחר יותר לביצוע העבירות (בדרך חזרה)".
על פי השופט, "לפי ניתוח הראיות בתיק, סבורני שקיימת תשתית ראייתית שמבססת בהחלט ראיות לכאורה כנדרש בשלב זה של ההליך, אך לא ניתן להתעלם מהקשיים הצפויים במשפט לנוכח החולשות המסוימות שעמדתי עליהם לעיל, ובפרט השילוב בין העדר ראיות ישירות עם העדר הביטחון לגבי זיהוי הרכב בזמן ובמקום האירוע בשכונת המתלוננת".
בסיכום קביעותיו של השופט מסארווה, הוא החליט להורות על שחרורו למעצר בית באיזוק אלקטרוני, אך לא להמתין לקבלת תסקיר מעצר מטעם שירות מבחן – מה שכרוך בדחיה של כחודש וחצי.
בנוסף, ציין השופט: "אין מחלוקת שאין היכרות מוקדמת כלשהי בין לביא לבין המתלוננת, כך שהשיחה של שירות המבחן עם המתלוננת איננה עשויה לקדם את הבהרת התמונה, דבר שמתאים בד"כ למצבים של היכרות קודמת בין הנפשות הפועלות. כמו כן לביא מכחיש מכל וכל מעורבות כלשהי בעבירות".
נוכח שלל קביעות הללו ולאחר קבלת חוות דעת להיתכנות לשחרורו באיזוק, הורה השופט על שחרורו למעצר בית באיזוק, בתנאים מגבילים נוספים ועם מערך פיקוח משמעותי הכולל חמישה מפקחים שונים אשר יהיו פנויים למשימה.
