האם חברת עמידר התעמרה בבני זוג מעוטי יכולת בשלוש תביעות שונות שהוגשו לשלושה בתי משפט שונים?
לפי פסק דין של בית משפט השלום בהרצליה נגד החברה, התשובה חיובית.
תחילת הסיפור בשנת 1982, אז חתמו בני זוג על הסכם שכירות מול חברת עמידר בדירה בשדרות חכמי ישראל בתל אביב. הגבר נפטר בשנת 2000 ואילו האישה נפטרה בשנת 2013. א', בנם של בני הזוג ומ' – בת זוגו, הם הורים לארבעה ילדים. לאחר פטירת ההורים פנו הנתבעים לחברת עמידר בבקשה להכיר בהם כדיירים ממשיכים אך בקשתם נדחתה.
עם זאת, הנתבעים המשיכו להחזיק בנכס ולהתגורר בו.
עמידר החליטה להגיש נגד הזוג תביעת פינוי נכס לבית משפט השלום בפתח תקווה. בתביעה דרשה החברה מהנתבעים פינוי מיידי ותשלום דמי שכירות ראויים.
בפסק דין שהתקבל בחודש מרץ 2019 קבע בית המשפט באופן מפורש כי הנתבעים זכאים למעמד של דייר ממשיך, ודחה את הפינוי. לגבי דמי השכירות קבע בית המשפט, כי אין להכריז על הנתבעים כפולשים ויש לחשב את דמי השכירות בהתאם לנהלי דייר ממשיך. עמידר לא הגישה ערעור על הליך זה.
בינואר 2020, פחות משנה לאחר פסק הדין, עמידר הגישה תביעה חדשה, הפעם לבית משפט השלום השכן בכפר סבא, בה דרשה תשלום דמי שכירות ראויים "לאור היות הנתבעים פולשים לדירה".
בדצמבר 2020 הוגשה תביעה שלישית במספר נגד בני הזוג, הפעם הזו לבית המשפט השלום בהרצליה. בתביעה זו דרשה עמידר פעם נוספת את פינוי הנתבעים, תוך התעלמות מפסיקות העבר, בטענה שבני הזוג הנתבעים העלימו מידע מבית המשפט במסגרת ההליך הראשון. אילו היו מגלים אז את המידע לבית המשפט, כך נטען, תוצאת ההליך היתה אחרת.
בגלל פיצול התביעה, בית משפט השלום בכפר סבא החליט לעכב את ההליכים ועמידר פנתה לבית המשפט העליון בבקשה לאיחוד התביעות. בית משפט העליון החליט לאחד את התיקים בפני בית משפט השלום בהרצליה.
בסופו של יום, השופט גלעד הס דחה את התביעה המאוחדת תוך שהוא מותח ביקורת קשה על התנהלות עמידר: "כאשר התובעת בסיכומיה חוזרת בה מטענותיה ביחס לפסק הדין הראשון, ומסכימה כי זה מהווה מעשה בית דין, הרי מתייתר הצורך לדון בנושא זה".
השופט דחה שוב גם את התביעה של עמידר לתשלום דמי שכירות: "התובעת, בשתי התביעות שלפניי, לא תבעה את הנתבעים לשכר דירה מכוח כללי דייר ממשיך… התובעת לא רק שלא הגישה תחשיב של דמי שכירות בהתאם לנוהלי דייר ממשיך, אלא במסגרת התביעה השנייה הגישה שמאות של דמי שכירות ראויים שאינם מתבססים על הנוהל הנטען, אלא על שכירות חופשית". עם זאת הבהיר השופט כי על זוג הדיירים לשלם דמי שכירות בהתאם לנהלי דייר ממשיך.
עקב חוסר תום הלב של עמידר קבע השופט כי יש לפסוק לחובתה הוצאות משמעותיות: "יש לפסוק הוצאות על הצד הגבוה, הוצאות שישקפו את התנהגות חסרת תום לב בצורה קיצונית של צד חזק כלפי החלש… אין מדובר בהליך המתנהל בין שני גופים מסחריים שווים ביכולתם או בין שני אזרחים דומים. בהליך שלפניי ניצבת מצד האחד מדינת ישראל המיוצגת על ידי חברה חזקה, החברה הלאומית לשיכון, חברה בעלת משאבים רבים אשר בבעלותה ובניהולה נכסים בשווי רב מאוד. חברה זו גם יכולה להרשות לעצמה ייצוג על ידי מיטב עורכי הדין".
"מהצד השני", הוסיף השופט, "נמצאת משפחה קשת יום בת שישה נפשות, אשר נמצאת במצב כלכלי קשה, כאשר אין מחלוקת כיום (וזוהי פסיקת בית המשפט בהליך הראשון) כי מצבה הכלכלי כה קשה עד אשר היא זכאית לדיור ציבורי. ברור מכאן כי היכולת הכלכלית של הנתבעים להתמודד בשורה של הליכים משפטיים נגד החברה הלאומי לשיכון מוגבלת מאוד. משפחה זו חיה תחת חרב הפינוי מדירתם משנת 2013… אין זה קשה לתאר את הלחץ הנפשי שמטילה תביעת פינוי כזו על משפחה זו במשך שנים רבות".
"ההסבר הסביר היחיד להתנהלות התובעת הינו ההתנהלות המכונה 'פורום שופינג' (Forum Shopping) של התובעת, כלומר ניסיון של התובעת לבחור את המותב שיידון בתיק, או לפחות, להבטיח שלא יהיה זה המותב שדן בהליך הקודם", הוסיף השופט, "אציין כי התנהלות שכזו של צד במשפט, אשר מגיש שלוש תביעות דומות בשלוש ערים שונות, אינה מקובלת ואינה סבירה לגבי בעל דין רגיל, קל וחומר, שאינה סבירה עבור חברה הפועלת בשם מדינת ישראל ואשר קיימת לה חובת תום לב מוגברת".
על כן פסק השופט הוצאות משפט לחובת עמידר בסך של 90 אלף שקל.
מחברת עמידר נמסר: "החברה לומדת את פסק הדין".
