יותר משלוש וחצי שנים לאחר שמורה נרצחה ברמלה, בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד ניתן גזר הדין בעניינם של שני אחים ממשפחת אלשמאלי, על חלקם בתיק הרצח.
בספטמבר 2020 הגישה הפרקליטות כתב אישום שייחס עבירת רצח בכוונה בצוותא לאחים פארס ומוחמד אלשמאלי, צעירים בשנות ה-20 לחייהם. כמו כן יוחסו לשניים עבירות ניסיון רצח בצוותא של קרוב משפחתה של המנוחה, פציעה בנסיבות מחמירות בצוותא, קשירת קשר לביצוע פשע ונשיאת נשק ותחמושת בצוותא.
לפי כתב האישום, בין משפחת הנאשמים לבין משפחת אבו מועמר שררו סכסוך ומערכת יחסים מתוחה, שכללו אירועי אלימות בין המשפחות. באותה עת התגוררה שריפה אבו מועמר עם בני משפחתה ברמלה, ובאותו רחוב התגורר קרוב משפחתה המשתייך גם הוא למשפחתה.
במטרה לבחון את האפשרות לסיום הסכסוך, נציגי המשפחות נועדו סמוך לביתה של שריפה. לפני הפגישה, הנאשמים קשרו קשר לפגוע בבני משפחת אבו מועמר ואף פתחו קבוצת וואטסאפ יחד עם אחרים ממשפחת אלשמאלי, בה תיאמו את תוכנית הפגיעה לאחר פגישת ה"סולחה".
ב-31 באוגוסט 2020, עם סיום הפגישה כשנותרו במקום נציגים מבני משפחת אבו מועמר בלבד, הנאשמים הגיעו עם אחרים למכולת ברחוב, ארבו לקרוב המשפחה שבאותה עת היה במכולת, והמתינו ליציאתו במטרה לפגוע בו. כשהוא יצא, אחד מהאחרים שלף סכין ודקר אותו בגבו. לאחר מספר שניות שלף פארס את האקדח, כיוון אותו לגופו של קרוב המשפחה ממרחק של מטרים ספורים וירה בו כוונה לגרום למותו.
קרוב המשפחה החל במנוסה ורץ לעבר ביתו שברחוב. תוך כדי מנוסתו, פארס המשיך בירי, ולאחר מספר שניות הצטרף אליו גם מוחמד. בשלב זה, קרובה נוספת ממשפחת אבו מועמר יצאה מהמכולת והיתה בדרכה לביתה.
נטען כי לאחר שפארס איבד קשר עין עם קרוב המשפחה, הנאשמים החלו לירות באקדחיהם לכיוון הבית ומקום המפגש, בו שהו באותה עת רבים ממשפחת אבו מועמר.
כתוצאה מהירי שביצע פארס לעבר הבית, קליע חדר לתריס חלון הבית ופגע בשריפה בעת שהיתה עם ילדיה בביתה, וגרם לה לפציעות ירי בידה ובצווארה. לאחר מכן נקבע מותה, בעת שערכה סידורים אחרונים לקראת שנת הלימודים החדשה שצפויה היתה להיפתח למחרת בבית הספר התיכון בו לימדה.
הנאשמים הכחישו את המיוחס להם באופן גורף והודו רק לאחר שפרשת התביעה הסתיימה ומרבית העדים העידו. בשלב זה ההגנה הצביעה על קשיים ראייתיים מסוימים, כך שהצדדים הגיעו להסדר דיוני, במסגרתו פארס הודה והורשע בעבירת רצח באדישות, בעוד שמוחמד הורשע בחבלה בכוונה מחמירה בצוותא חדא.
במסגרת הטיעונים לעונש, הפרקליטות הדגישה את חומרת העבירות וביקשה להטיל על פארס בין 28 שנות מאסר ועד למאסר עולם. על מוחמד ביקשה התביעה לגזור 10 שנות מאסר.
במסגרת הטיעונים לעונש הדגיש סנגורם של הנאשמים, עו"ד אורי בן נתן, את תיקון כתב האישום לקולא. הסנגור הוסיף כי הנאשמים אחים ובנים למשפחה נורמטיבית, ללא עבר פלילי, מעולם לא החזיקו בנשק לפני האירוע ולא היו בסכסוך עם אחרים. עוד הפנה לרקע למעשים – דקירה חמורה של קרוב משפחתם.
הסנגור ביקש להסתפק לגבי פארס בעונש שנע בין 14 ל-22 שנות מאסר, ולגבי ומוחמד להסתפק בתקופת מעצרו – כשלוש וחצי שנות מאסר.
השופטים עמי קובו, מיכאל קרשן ומרב גרינברג ציינו בגזר הדין כי "קליע קטלני אחד שקטע באיבם את חייה של שריפה, בת 30 במותה, אם ורעיה למופת, מורה מוערכת ובת מסורה להוריה, הותיר אחריה שלושה ילדים יתומים ובעל שבור ומוכה יגון".
השופטים קבעו בעניינו של פארס מתחם ענישה של 23-27 שנות מאסר בפועל, והטילו עליו בסופו של דבר 25 שנות מאסר. כמו כן הוטל עליו לשלם למשפחת המנוחה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק – 258 אלף שקל.
בעניינו של מוחמד קבע בית המשפט מתחם ענישה של 5-9 שנות מאסר, ובסופו של דבר הטילו עליו השופטים שש וחצי שנות מאסר ופיצוי בסך 35 אלף שקל.
על שני הנאשמים הוטלו גם מאסרים מותנים.
יש לציין כי משפחת הנאשמים הגיעה להסכמי סולחה עם משפחות הורי המנוחה – אלטורי ואבו מועמר. במעמד הטיעונים לעונש העיד בפני בית המשפט השייח חמיס אבו צעלוק, ראש ועדת הסולחה בכפר קאסם. הוא העיד כי הסכמי הסולחה נערכו בהתאם למנהגי העדה הבדואית אליה משתייכות המשפחות ובמסגרתו שילמה משפחת הנאשמים למשפחת המנוחה פיצוי של כחצי מיליון שקל.
בגזר הדין ציינו השופטים כי מטרת ההסכם היתה בעיקר להביא לסיום הסכסוך האלים בין המשפחות, ומאז לא אירעו אירועים אלימים נוספים. עם זאת ציינו השופטים כי מאמציה של משפחת הנאשמים לסיים את הסכסוך בדרכי שלום מבורכים אינם מצדיקים הקלה ממשית בעונשי הנאשמים.
