סגן נשיא בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז, השופט טל פרי, גזר עשרה חודשי מאסר בפועל על מרים בר-און (30) מהיישוב עץ אפרים, הנהגת שדרסה למוות לפני כשנתיים את סרן גיא אליהו ז"ל, קצין בסיירת גולני.
בר-און הודתה והורשעה במסגרת הסדר טיעון בעבירת גרימת מוות בנהיגה רשלנית, ו"נהיגה בקלות ראש או ברשלנות תוך סטייה מנתיב".
ב-9 ביוני 2022 נהגה הנאשמת ברכב קיה בכביש 5 ממערב למזרח. באותה עת, בכיוון נסיעתה, רכב סרן גיא על אופניים רגילים. הנאשמת סטתה לעבר השול הימני בשלוש הזדמנויות שונות, כאשר בפעם השלישית פגעה עם חזית ימין של רכבה בחלק האחורי של האופניים, מבלי שהבחינה בו טרם הפגיעה.
כתוצאה מהתאונה נפצע גיא באורח קשה ומותו נקבע מעט לאחר מכן.
ב-6 ביוני אשתקד הודיעו הצדדים לבית המשפט על הסדר טיעון במסגרתו סוכם כי הנאשמת תודה במיוחס לה.
בהתאם להסדר, הנאשמת הופנתה לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר, ובמקביל גם לממונה על עבודות שירות כדי לבחון התאמתה לביצוע העבודות במידה וייגזר עליה עונשו של עבודות שירות.
עוד בהתאם להסדר, התביעה דרשה עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, בעוד שהסנגור, עו"ד עופר מושביץ, ביקש להסתפק בתשעה חודשי עבודות שירות. הצדדים עתרו במשותף לעונש של 10 שנות פסילה, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי ופיצוי בסך 30 אלף שקל למשפחת המנוח.
הטיעונים לעונש נשמעו ב-11 במרס.
התביעה הגישה לבית המשפט את סרטון התאונה ותצהיר מאשתו של הקצין המנוח, שתיאר את האובדן והכאב בעקבות התאונה הקטלנית.
כעדי אופי לטובת הנאשמת העידו אביה, אחיה, אימה ובעלה, שסיפרו על מסירותה כפיזיותרפיסטית המטפלת בילדים, ועל האופן שבו השפיעה התאונה על חייה והפכה אותה ל"שבר כלי". הם ביקשו את רחמי בית המשפט בהטלת עונש שיהיה בו תרומה לחברה ולא יפגע במשפחה בילדיה ובמטופליה של הנאשמת.
הסנגור טען כי מדובר במקרה של חוסר תשומת לב רגעי ולא במקרה של שכרות או שימוש בטלפון בעת נהיגה, ולכן מדובר ברשלנות ברף הבינוני לכל היותר.
כמו כן ביקש הסנגור לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בתשעה חודשי עבודות שירות.
הנאשמת עצמה הגישה לבית המשפט מכתב שבו כתבה בין היתר: "כמעט שנתיים אחרי התאונה, אבל היום עצמו רודף אותי. המחשבה שסיימתי חיים של אדם, בעל, בן, אבא, נכד, גוברת בנשמתי ברמה היום יומית".
שירות המבחן המליץ להימנע מהטלת מאסר על הנאשמת ולשקול בחיוב עונש של עבודות שירות לצד צו מבחן למשך שנה.
"הנאשמים בעבירה זו הינם בדרך כלל אנשים נורמטיביים, ללא כל עבר פלילי, אשר חייהם השתנו ללא היכר מיום שגרמו לתאונה הקטלנית ועולמם חרב עליהם", ציין השופט בגזר הדין, "ואולם, ובכך איני מחדש דבר, על בית המשפט לתת משקל מדוד לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולהעדיף את האינטרס הציבורי של מיגור הקטל בכבישים והגנה על חיי אדם…".
"לאחר שצפיתי בסרטון התאונה נוכחתי כי מדובר בתאונה לה גרמה הנאשמת ללא סיבה אובייקטיבית, ללא הסבר, ללא כל גורם זר וללא רשלנות תורמת מצד מאן דהוא", הוסיף השופט, "לא אוכל לקבוע כי מדובר ברשלנות רגעית. הנאשמת סטתה שוב ושוב עד אשר נסעה בנסיעה רצופה על השול ופגעה במנוח. כמו כן, סבורני כי דווקא בשל העובדה שמדובר בתאונה במנגנון זה, באור יום, בכביש יבש ותקין, כאשר לנאשמת שדה ראייה פתוח של 220.8 מטר והיא יכולה היתה להבחין בברור במנוח שרכב על אופניים בשול הדרך, יש בכך כדי להחמיר את רף הרשלנות".
"יוער כי האזנתי בקשב רב לעדי ההגנה שהעידו לפניי ארוכות. אין ספק כי מדובר במשפחה שהיא מלח הארץ", אמר השופט אבל הוסיף כי "נסיבותיה של הנאשמת אינן נסיבות חריגות ומיוחדות שיש בהן להצדיק סטייה מההלכה הנוהגת ולהימנע מהטלת מאסר בפועל".
לבקשת ההגנה, השופט עיכב את ביצוע גזר הדין עד להגשת ערעור.
אגב, לקראת סיום, השופט כתב בגזר הדין על תנאי הכליאה הקשים בכלא הנשים "נווה תרצה". "לא אוכל לסיים גזר הדין מבלי לקרוא לרשויות המדינה ליתן דעתם לתנאי הכליאה הקשים בכלא, ואת הצורך הדחוף במתן פתרון הולם למאסרן של נשים אשר חטאן מסתיים בעבירה מסוג זה".
טוב מאוד- ענישה מרתיעה