חברת טופ קוד של האחים טל וצחי רייפר הפעילה אתר של שיחות וידאו-צ'אט ארוטיות למבוגרים, או בשם הישיר יותר – "מצלמות סקס בשידור חי עם ישראליות".
אחרי כעשור להפעלת האתר בשם "אגס", החברה נקלעה לקשיי סליקה מול חברת ישראכרט, שהודיעה לה על סירוב להמשך מתן שירות, מאחר שמדובר באתר פורנוגרפי.
האחים רייפר סגרו את "טופ קוד" והעבירו את שרתי אתר "אגס" לחברה שרשמו בבולגריה, בשם "נטפאן". כתובת האתר השתנתה ל-NEWCAM18. להלכה, החברה הבולגרית (של האחים הישראלים) נתנה עכשיו שירותי סליקה לאתר, ובכך נפתרה הבעיה. אבל ראו זה פלא: לנעליה של "טופ קוד" הישראלית כמפעילת האתר והאחראית לתוכן ולגיוס הנשים, נכנסה משנת 2013 חברה ישראלית חדשה בבעלות אישה בשם שרית שמאי. שם החברה: "ש.ש. ליברו פיננסים" מחיפה.
לפי הצהרותיה, ליברו מעסיקה 50 עובדים – רובן נשים ישראליות היושבות מול מצלמת אינטרנט. מודעת הגיוס באתר מבטיחה למעוניינות "שכר גבוה מאוד ללא צורך בניסיון קודם, עבודה מהבית, ללא מין או מפגש עם אנשים, ושעות עבודה לפי בחירתך". הלקוח משלם עבור פגישת סקס במצלמה שבעה שקלים לכל דקה.
לכאורה, הכל בא על מקומו, אך בשלב הבא התפתחה מחלוקת עם רשויות המס. ליברו טענה כי היא מספקת את שירות הווידאו צ'ט לחברה בולגרית – ועל כן זכאית להטבת מע"מ אפס בגין מתן שירותים לחברה זרה.
מנהל מע"מ עכו דחה את טענת החברה וקבע כי בפועל, היא מספקת את שירותי הסקס הווירטואלי ללקוחות ישראלים, דוברי עברית, בישראל, ומשהשירות הוא מקומי – היא מחויבת לשלם מס עסקאות מלא עבור השנים 2013-2018, למרות העסקה הספק-מלאכותית עם החברה הבולגרית. הפטור ממע"מ חל רק כאשר הלקוחות אינם ישראלים.
ליברו עתרה לבית המשפט המחוזי באמצעות עו"ד אייל טל וטענה כי השירות שלה ניתן ל"נטפאן" הבולגרית. לטענת ליברו, היא ספקית שירות ולא הבעלים של האתר. היא אינה מכירה את הלקוחות של האתר, הנמצא בבעלות נטפאן, ולכן לא יכולה גם לספק כתובות IP של הלקוחות כדי להוכיח שאלה זרים. לטענת ליברו, השירות ניתן ל"חרמנים" מכל העולם, ובכמה שפות.
נציגי מע"מ השיבו כי הראיות בתיק מובילות למסקנה לפיה שירותי החברה ניתנים ברובם לישראלים: קהל היעד של האתר ישראלי; השפה העיקרית היא עברית; והתשלום מלקוחות המבקשים לחייב את חשבון הטלפון שלהם, ולא את כרטיס האשראי – מגיע ישירות לליברו.
שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אורית וינשטיין, דנה בטענות הצדדים. ליברו דרשה מע"מ אפס כ"יצואנית" וערערה על שומת המס, אבל בעלת המניות היחידה שלה, אותה גברת בשם שרית שמאי, נמנעה מלהגיע לבית המשפט. המערערת לא הביאה גם את הלקוחות שלה – האחים רייפר, בעלי החברה הזרה, לה היא מספקת לכאורה שירות. מטעם ליברו הופיע רק רואה החשבון של החברה, החתום על הדוחות – וזהו במקרה בעלה של בעלת המניות, שרית שמאי.
השופטת וינשטיין לא קנתה את מצג ההפרדה בין האתר ה"בולגרי" לספקית התוכן הישראלית, וקבעה כי על פי הראיות, למעשה, ליברו שותפה גם בפלטפורמה.
וכך זה עובד: כל מי שמעוניינת בעבודה, נרשמת באתר, מעדכנת את פרטיה ותמונתה, ולאחר מכן יוצרת קשר עם שרית שמאי. העובדת בוחרת את שעות העבודה, אך למפעילה היכולת לעקוב אחרי שעות העבודה בפועל. החברה הישראלית היא זו המשלמת לעובדות משכורת, בהתאם לדקות השיחה שביצעו.
זאת ועוד, האתר מנוהל בעברית כברירת מחדל, אף שניתן לשנות גם לאנגלית. הלקוח רוכש דקות שיחה. בעת תקלה טכנית או פניית שירות, הלקוח פונה ישירות לליברו.
"המערערת (ליברו) שולטת בטיב השירות, בפרסום, בגיוס ובשירות הלקוחות. בפועל, כל תפקידה של נטפאן מתמצה באספקת שירותי הסליקה ובמתן פלטפורמה", כתבה השופטת. "למעשה, עשויה להתעורר השאלה – האם המערערת היא זו המספקת את השירות לנטפאן, או שמא בנסיבות העובדתיות – נטפאן מספקת שירותי סליקה למערערת?".
"אף מבלי להידרש לשאלה שכזו", הוסיפה השופטת, "ברור כי השירות המרכזי והראשי מסופק באמצעות עובדות ישראליות, בתמיכה טכנית בישראל, עבור לקוחות ישראליים".
כמו כן ציינה השופטת: "נראה כי השירות ניתן לבעלי האתר עצמם – טל וצחי רייפר, אשר פיתחו את האתר מלכתחילה והם אלו שקיבלו את מרבית ההחלטות בעניינו. גם בהיבט זה מדובר בשירות שניתן על ידי המערערת לתושבי ישראל… מהראיות שבפניי עולה כי רק בעקבות קשיי סליקה מקומיים, החליטו טל וצחי רייפר להקים את נטפאן בבולגריה על מנת להתגבר על אותם קשיי סליקה בהם נתקלו מחברות האשראי ובנק ישראל, ולהשתמש בנטפאן לצורך שירותי הסליקה ולרשום דומיין חדש לאתר אגס. מלבד שינויים טכניים אלו, אתר האינטרנט נותר כשהיה. השינוי היחידי שהתרחש היה שכעת זוהי ליברו שמפעילה ומתחזקת את האתר".
השופטת הפנתה להודעתו של צחי רייפר במע"מ.
חוקר: מה השתנה מאז המעבר מהארץ לבולגריה?
רייפר: "הסליקה השתנתה לבנק בולגרי".
חוקר: מה מנע ממכם להמשיך לבד?
רייפר: "לא פתחו לי חשבונות בנק ברגע שראו את השם שלי, אני רציתי להיפטר מהתחום הזה, זה קארמה רעה לפי מה שאמרו לי".
השופטת דחתה את עדותו של רואה חשבון שמאי, בעלה של שרית, מטעם ליברו, וקבעה כי גרסתו לפיה לחברה הישראלית אין קשר להפעלת האתר (והיא ספקית משנה לרייפר בחו"ל) "אינה מתיישבת עם השכל הישר ועם שורת ההיגיון".
לאור כל האמור קבעה השופטת: "המערערת מספקת שירות לתושבי ישראל ועל כן אינה זכאית לשיעור מע"מ אפס".
ליברו תישא בהוצאות משפט של המדינה בסך 35 אלף שקל. את מע"מ ייצג עו"ד ריצ'ארד סאלח מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי).
