
בית משפט השלום בבת-ים דחה תביעת לשון הרע שהגיש אושיית הרשת סמיון גרפמן נגד המקומון האילתי "ערב ערב" ונגד העורך עו"ד רותם נועם. גרפמן תבע 150 אלף שקל, אך בית המשפט ביקר את עצם הגשת התביעה.
התביעה הוגשה בעקבות פרסום במקומון. גרפמן פרסם במאי 2020 סרטון בלב ים באילת, בו העלה טענות נגד בית ספר לשיט, על כך שיושבי סירתו לא נחלצו לעזרת אנשים שהיו עמו על סירה ונדרשו לטענתו לסיוע. בין היתר אמר גרפמן בסרטון שהעלה לרשתות החברתיות, וזכה לשיתופים ותגובות: "אני אומר לך שיש לנו בעיה אנחנו לא יכולים להעלות אנשים ואתה עוזב. אני מבטיח לך שמחר אני מז*** אותך או מי שאחראי על הסירה הזו בת**. אנשים כמעט טבעו פה הבנת?".
בעקבות הסרטון פורסמה בשער המקומון ידיעה שכותרתה היתה: "סמיון 'שבע שקל' – תתבייש! סמיון גרפמן עושה שיימינג מוטעה לעסק אילתי ומתגלה כהומופוב עלוב".
כשבוע לאחר הכתבה, בשער המקומון פורסמה התנצלות, בערך באותו הגודל של הידיעה המקורית. בכל זאת, גרפמן תבע ממערכת ועורך המקומון 150 אלף שקל בתביעת לשון הרע.
השופטת רונית אופיר דחתה את התביעה ואמרה כי גם לו היתה פוסקת פיצוי לטובת גרפמן, "הרי שהפיצוי אותו יש לפסוק לתובע עומד על הרף המינימלי, שלא יעלה על כמה מאות שקלים בודדים". זאת לדבריה, לאור "התנהגותו הבוטה של התובע, אשר הוא זה שמצא מקום ליתן לה פרסום נרחב", מה גם שגרפמן זכה להתנצלות מהמערכת.
השופטת אופיר הדגישה כי "הגשת תביעה כספית לפיצוי בלא הוכחת נזק על סכום של 150 אלף שקל ועמידת התובע על מיצוי ההליך השיפוטי במלואו – מהווה נקיטה בפעולה בלתי מידתית אשר אף עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט".
יתרה מכך, השופטת ציינה כי אף שאינה קובעת מסמרות בעניין, "לא ניתן להימנע מהרושם כי לא הפגיעה בשמו הטוב היא שהובילה את התובע להגשת הליך זה, אלא שיקולים הנוגעים להליך המקביל המתנהל נגד מועדון השיט ואף שיקולים לברר הליכים אלו".
לפיכך, השופטת דחתה את תביעת לשון הרע שהגיש וחייבה את גרפמן בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 23 אלף שקל (16 פברואר).
את מערכת המקומון ייצג עו"ד אמיר טיטונוביץ.
את גרפמן ייצגו עו"ד גיא אופיר ועו"ד רועי בן דוד.
מעו"ד טיטונוביץ נמסר בתגובה: "מדובר בפסק דין מקצועי, חד ונכון, בכל הכבוד. סמיון גרפמן הוא אישיות ציבורית, ויש לו השפעה על ציבור גדול של צעירים. טוב שבית המשפט הביע את דעתו השלילית על אופן התנהגותו ועל התבטאויותיו הבלתי ראויות (בלשון המעטה שבהמעטה). חשיבות חיובו של גרפמן בתשלום סכום כסף נכבד לנתבעים, היא בעיקר במסר, שחיוב זה משגר אל הציבור הרחב: אל תמהרו להגיש תביעת לשון הרע, וקשטו עצמכם תחילה".
מעו"ד אופיר, שמסר גם כי נשקלת הגשת ערעור, נמסר בתגובה: "פסק הדין קובע כי הפרסום לא היה אמת, אבל קבע שלנתבעים עמדה הגנת הבעת דעה. נזכיר שני דברים: מי שכתב את הכתבה בכלל לא הובא לתת עדות, אז איך אפשר לקבוע כי הייתה הבעת דעה בתום לב, אם מי שכתב את הכתבה לא נחקר? שתיים, פסק הדין מסביר כי הכותרת הייתה מכפישה אמנם, אבל מי שקרא את הכתבה הבין שהכותרת אינה ביטאה אמירה עובדתית אלא פרשנות של הכותב. ואנו שואלים – מה לגבי רוב הציבור שלא טרח לקרוא את הכתבה והסתפק בכותרת?! מדובר היה בכותרת שהופיעה בכריכת העיתון, וכדי להבין את פרשנות הכותרת, על הקורא הסביר היה לדפדף לעמודים הבאים ולמצוא את הכתבה. ברור שרוב הציבור לא קורא את הכתבה אלא מסתפק בכותרות. גם בית המשפט העליון קבע כי לכותרת יש מעמד מיוחד, שכן רוב הציבור אינו קורא את הכתבה. ולכן אני סבור שפסק הדין שגוי ואני מאמין שערכאת הערעור תהפוך אותו".










