א', תושב אזור המשולש, תועד במהלך אוקטובר 2021 על ידי מצלמת מהירות (א'3) כשהוא נוהג במהירות מופרזת. מספר חודשים חלפו ו-א' קיבל מכתב ממשרד הרישוי, שהודיע לו על פסילת רישיונו לתקופה של שלושה חודשים, עקב צבירת נקודות רבות.
בשלב זה א', שחשש מתוספות ריבית, שילם את הקנס שננקב בדוח יחד עם שני דוחות נוספים עקב אותה עבירה (מהירות מופרזת). במקביל הוא הגיש לבית המשפט לתעבורה בחיפה בקשה להארכת המועד שבו יוכל להישפט. ואולם, לפני כחודש דחה בית המשפט את בקשתו (21 ספטמבר). זאת בנימוק שעל פי חוק, מדובר בעבירה של ברירת משפט, כך שמי שמשלם דוח תעבורה – החוק רואה בו כמי שמודה במיוחס לו, ולכן מדובר בפסק דין חלוט.
אלא שלטענת א', הוא ידע על הדוח רק בעקבות המכתב שקיבל ממשרד הרישוי. בשל כך הוא פנה לעו"ד אמיר מסארווה, שפנה למרכז פניות נהגים ארצי ולדואר ישראל. לאחר מכן הגיש עו"ד מסארווה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, שבו ביקש לבטל את החלטת בית משפט השלום ולהאריך את המועד שבו הנאשם יוכל להישפט. לערעור צירף עו"ד מסארווה מסמכים שהוכיחו כי א' מעולם לא קיבל הודעה על הדוחות, ובין היתר – אישור של דואר ישראל לפיו "דבר הדואר" חזר מבלי שהנמען קיבל אותו.
עו"ד מסארווה טען בבית המשפט כי לא' נגרם עיוות דין, מאחר שבית המשפט לא התייחס לליקויים שנמצאו במסירת הדו"ח. אילו הדו"ח היה נמסר כדין, המערער היה יכול לטפל בו במועד – טען הסנגור (27 אוקטובר).
עו"ד מסארווה הוסיף כי מדובר מי שנהג ברכב בזמן ביצוע העבירה היה נהג אחר, והבהיר כי א' שילם את הדוח מאחר שחשש מפני תשלום ריבית ופיגורים.
נציגת התביעה, עו"ד אביבית קבדה, ביקשה לדחות את הערעור מאחר שמדובר בפסק דין חלוט. "הטענה (שאחר נהג ברכב, ד.א) לא נתמכה בתצהירים ולא הובאה כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענה זו".
השופט אברהים בולוס קיבל את הערעור. "אמנם המערער שילם את הדו"ח, אלא שמנספחי הערעור עולה כי דו"ח זה שולם כמקשה אחת יחד עם שני דוחות נוספים, מבלי שהמערער עמד על תוכנו של הדו"ח. שעה שאין ספק כי אין מסירה כדין, וכן משנראה כי הדו"ח שולם מתוך חשש לצבירת תוספת פיגורים, מבלי שהמערער עמד על העבירה המיוחסת לו ונסיבותיה, אני סבור כי נכון וצודק לפתוח את שערי בית המשפט לפני המערער ולקבל את בקשתו להארכת מועד להישפט… לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל וניתנת בזאת למערער הארכת המועד המבוקשת".
ראוי לציין כי לאור העובדה שהערעור התקבל, פסילת הרישיון התבטלה. מדובר בהחלטה תקדימית, ממנה עולה כי תשלום דו"ח מחשש לצבירת ריבית ופיגורים – אין בו משום הודאה.
