מזה שנים רבות פועלים אנשי החסידויות במרץ רב ומתוך שליחות עליונה בהפצת יהדות ישראל וקירוב האוכלוסיה החילונית לדת.
המראה של פעילי חב"ד מוכר לכולנו: צעירים על פי רוב, לבושים בחליפות כהות או חולצה לבנה, ציציות, בדרך כלל מחויכים ונעימי הליכות – מציעים לכל מי שעבר את גיל המצוות להניח תפילין.
משום מה, המראה הזה מדיר שינה מצד חברי כנסת בצד השמאלי של המפה הפוליטית. לאחרונה, ח"כ תמר זנבדברג ממפלגת מרצ מחזרה רעיון עתיק ימים והגישה הצעת חוק לפיה מי שינסה לשדל קטין לחזור בתשובה צפוי להסתכן בביצוע עבירה פלילית שעונשה עד שישה חודשי מאסר.
לשון הצעת החוק:
"המשדל קטין לחזור בתשובה או עושה פעולה אחרת, במישרין או בעקיפין, שיש בה להביא לידי חזרה בתשובה של קטין, שלא בנוכחות הוריו ובאישורם, באופן הפוגע בסמכות ההורים כהגדרתה בסעיפים 14 ו-15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, דינו – מאסר ששה חודשים; לעניין סעיף זה, "חזרה בתשובה"- הפיכה מאדם חילוני לאדם דתי".
בדברי ההסבר להצעת החוק צוין כי נוכח ריבוי מקרים בהם גופים דתיים בישראל משדלים קטינים לחזור בתשובה, בין היתר באמצעות פעילות והפצת חומרים הכוללים איומים בבתי הספר, מוצע לאסור בחוק העונשין פעולות ישירות או עקיפות של מי שפועל מטעם גופים כאלה במטרה לשדל קטינים לחזור בתשובה.
עוד צוין בהצעת החוק כי מבחינה מעשית, שידול לחזרה בתשובה זהה במהותו לשידול להמרת דת – עבירה הקבועה בסעיף 368(ב) לחוק העונשין הנחשבת לאות מתה בחוק.
האם הצעתה של חברת הכנסת זנדברג עשויה להביא לסוף של פעילי חב"ד מחוץ לבתי הספר?
האם אנו צפויים לראות בקרוב מעצרים של פעילי החסידויות כאחרוני העבריניים?
נראה שהתשובה לכך שלילית.
ועדיין, הצעת החוק של זנדברג מעוררת את זעמם של רבים, ועל פי פרסומים מסתמנת אפשרות להתארגנות המונית מתחת לביתה של חברת הכנסת אשר תכלול תפילה משותפת ועשרות דוכני תפילין כאות מחאה.
הצעת החוק מעוררת גלי זעם גם בקרב חברי כנסת שונים, בעיקר מצידה הימני של המפה הפוליטית, ולא רק, הגם שהצעת החוק רחוקה מלהיות סטארט אפ חקיקתי מקורי.
למעשה, מדובר בהצעת חוק שקרדיות אבק הצטברו עליה, ולאורך השנים הונחו על שולחן הכנסת הצעות זהות במהותן להצעה זו.
הצעת החוק הראשונה הוגשה בתחילת שנת 1997, בכנסת ה-14. אז היו אלה חברי הכנסת חיים אורון, אילן גילאון וניצן הורוביץ, מסיעת מרצ כמובן, אשר העלו את הצעת החוק אשר בסופו של יום נפלה כבר בקריאה הראשונה. בהמשך, הוגשו הצעות חוק נוספות שכאמור אף הן לא הבשילו לכדי חקיקה.
מבחינה משפטית, קיים הבדל בין החוק המוצע לבין החוק הקיים, סעיף 368(ב) לחוק העונשין.
בעוד שהחוק הקיים כבר אוסר על שידול באמצעות פנייה ישירה לקטין במטרה להמיר את דתו, תהיה דתו אשר תהיה, החוק המוצע אוסר הן פעולות ישירות והן פעולות עקיפות שבכוחן לגרום לקטין להתקרב לדת, אליה הוא ממילא שייך.
הנה כי כן, הצעת החוק המתיימרת להגן על קטינים, דווקא מעבירה מסר של חוסר אמון בשיקול דעתם. כשם שהורה מתרה בילדיו שלא לקחת סוכריה מזרים, הרי שבאפשרותו לחנך את ילדיו שלא להתקרב לדת.
במקביל, מדובר בהצעת חוק אשר עלולה לפגוע במרקם העדין בין חילונים לחרדים שלעתים נראה כי החוט המקשר ביניהם הוא דווקא קיום מנהגי היהדות הבסיסיים – שבתות, חגים, חתונה, ברית מילה, בר מצווה.
יתרה מכך, הצעת החוק של ח"כ זנדברג מתעלמת כליל מהמסורת, הערכים וההיסטוריה של העם היהודי אשר הקריב את עצמו לאורך אלפי שנות גלות כדי לשמר את ערכי היהדות האלה בדיוק.
הכותב הוא ברוך גדע, עורך דין פלילי בוגר פרקליטות מחוז חיפה, ומנוי באינדקס עורכי הדין של פוסטה
