בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום באשקלון מייחסת התביעה המשטרתית לרפאל ביניאשוילי (40), מוכר למשטרה מאשדוד, עבירות תקיפה ופציעה בנסיבות מחמירות.
התביעה טוענת כי הנאשם תקף שני אחים המתגוררים בשכנות אליו, בבניין סמוך.
לפי כתב האישום, ב-17 בפברואר הלכו האחים לבניין בו מתגורר ביניאשוילי. גם הנאשם הגיע למקום עם שלושה מחבריו. בין הצדדים התגלע סכסוך שטיבו אינו ידוע.
לפי הנטען, אחד האחים הלך לעבר ביניאשוילי וניסה להכותו. האח השני ואחד מחבריו של הנאשם הפרידו. בהמשך שלף ביניאשוילי סכין לעבר האח שניסה להכות אותו, והאחרון השיב לו במכת אגרוף.
בכתב האישום נטען כי במהלך הקטטה שלף ביניאשוילי סכין – ודקר את אחד האחים שלוש דקירות בבית החזה, בגב וברגל. עוד נטען, כי אחד מחבריו של הנאשם תפס את האח השני, ומנע ממנו לסייע לאחיו שנדקר.
לפי האישום, ביניאשוילי ניסה לדקור גם את האח השני, אולם רק חתך את חולצתו.
מלבד כתב האישום, התביעה הגישה בקשה להארכת מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים, בה ציינה את הרקורד הפלילי שלו, הכולל הרשעות בעבירות רכוש ואלימות בגינן ריצה גם מאסרים.
כמו כן ציינה התביעה שהתשתית הראייתית בתיק מתבססת על מצלמת אבטחה שתיעדה את רגע הדקירה, וסכין שנתפסה אצל הנאשם אחרי כמה שעות ועליה די-אן-איי של אחד האחים.
לקראת דיון שהתקיים ב-9 במאי התקבל תסקיר שלילי משירות המבחן, שקבע שמסוכנותו של הנאשם גבוהה, ולא המליץ על חלופת מעצר.
למרות זאת ביקשו הסנגורים, עורכי הדין צחי מצרי וניסים אוחנה, לשחרר את הנאשם באיזוק אלקטרוני. ההגנה הפנתה לדוח המז"פ המשטרתי שהתקבל, וסתרה את טענות התביעה במסגרת בקשת המעצר; בניגוד לטענת התביעה כי על הסכין של הנאשם נמצא די-אן-איי של הקורבן – מדוח המז"פ עלה שהדגימה נלקחה מדם על פניו של הקורבן, ולא מהסכין אצל הנאשם – ובתחילה היה בלבול בין המטושים והדגימות.
השופטת דגנית משעלי ביטון קבעה למרות התקלות בשרשרת המוצג, כי הראיות העיקריות בתיק מתבססות על סרטון שתיעד את הקטטה, ועל דוח צפייה של שוטר, אשר זיהה לכאורה בסרטון את הנאשם שולף סכין, ואת רגע הדקירה.
השופטת הוסיפה כי לנאשם דפוסי עבריינות מושרשים, והורתה על הארכת מעצרו עד תום ההליכים.
ההגנה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע והצביעו על החולשות הרבות בתיק. הסנגורים שבו וביקשו לבחון חלופת מעצר, וציינו כי גם בית המשפט קבע שקיים קושי בזיהוי פרטים בסרטון, ואם כך – כיצד דוח צפייה של שוטר מספיק לקביעת ראיות לכאורה.
ההגנה ציינה גם בקיעים בעדויות: הקורבנות עצמם טענו שלא הבחינו בפציעותיהם עד אשר חזרו לביתם, ולא ידעו לספר מי דקר אותם.
זאת ועוד, הסכין שנתפסה על הנאשם כמה שעות אחרי האירוע, שונה בתיאורה מהסכין שתיאר אחד העדים בזירה. בהקשר לסכין, הנאשם טוען כי משתמש בה לצורך עבודתו.
השופט אלון אינפלד שוכנע כי "יש ממש בדברי באי כוח העורר". "התברר שסברת המשטרה, כי נמצא די-אן-איי של הנפגע על הסכין שנתפסה אצל העורר היתה שגויה, וכי מעיון בית משפט בסרט, קשה לראות תנועה של דקירה. זאת אף כי החוקר שרשם את דוח הצפייה, סבור שהוא כן רואה… לטעמי, בנסיבות אלה, יש חולשה בראיות… האיזון הנכון לטעמי, יתבטא במעצר בפיקוח אלקטרוני".
נוכח זאת, הערר התקבל והשופט הנחה לבחון היתכנות לאיזוק אלקטרוני ובדיקת ערבים על ידי בית משפט השלום.
