השופט ציון קפאח מבית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את אביגדור רימר (76), ד"ר לפסיכולוגיה מהרצליה, בגרימת מוות ברשלנות, הפקרה ושיבוש הליכי משפט.
לפי כתב האישום שהוגש על ידי עו"ד גיא גורן, ב-26 בדצמבר 2019 נהג רימר ברכבו הפרטי ברחוב ז'בוטינסקי בהרצליה לכיוון צומת ברחובות ז'בוטינסקי ונתן אלתרמן, כשמימין לנתיב נסיעתו אי תנועה להולכי רגל החוצים במעברי חצייה. באותו זמן נהגה ברכבה הפרטי תמר לנגר (82) ברחוב ז'בוטינסקי, ופנתה שמאלה בצומת. מיד בתום פנייתה עלתה לנגר עם רכבה, מסיבות בלתי ידועות, על אי התנועה, כשחלקו הימני-אחורי של רכבה בולט לעבר נתיב הנסיעה הימני בכביש.
א"א, שנסע ברכבו מאחורי רכבה של לנגר, הבחין במצוקתה, עצר את רכבו בצד וניגש לסייע לה. לפי כתב האישום, במקביל יצאה לנגר מרכבה ונעמדה בצדו השמאלי אחורי, על אי התנועה. בשלב זה, כך נטען, הנאשם נכנס לצומת בנסיעה רציפה ופגע עם חזית צד ימין של הרכב בצדו האחורי-ימני של רכבה של לנגר. כתוצאה מהפגיעה נהדף לעברה הרכב והיא נפלה ארצה וראשה נחבט באספלט.
רימר המשיך מיד לאחר הפגיעה בנסיעה איטית בצומת, תוך שהוריד את חלון הרכב והביט בלנגר שרועה על הכביש. לאחר מספר שניות הגביר את מהירות הרכב ונמלט במהירות. לנגר פונתה לבית החולים מאיר בכפר סבא ונפטרה מפצעיה מספר ימים לאחר מכן.
מספר ימים לאחר התאונה הגיע הנאשם למוסך בהרצליה, שם החליף את הפנס הקדמי ימני של רכבו אשר נשבר במהלך התאונה. ב-9 בפברואר השנה הוא נעצר לאחר חקירה משטרתית שהובילה לזיהוי הרכב. בחקירתו במשטרה מסר רימר פרט מוכמן לפיו הנפגעת היתה "אישה זקנה", אולם טען בהמשך כי השוטרים הם שסיפרו לו על גילה של המנוחה.
יש לציין כי במהלך המשפט לא היתה מחלוקת בין הצדדים – התביעה מצד אחד ועו"ד אשר ארבל (שופט תעבורה בדימוס) שייצג את רימר מצד שני – לגבי אחריותו של הנאשם לתאונה.
הנאשם טען באמצעות סנגורו כי באותו היום הוא אכן פגע ברכב של לנגר שהיה עם דלתות פתוחות, אך היה זה בזמן שהרכב היה נטוש, כשעתיים לאחר תאונה קודמת שבה נהרגה לנגר.
במהלך המשפט נטען על ידי ההגנה כי ביום התאונה רימר הסיע את אשתו לסינמטק בתל אביב כדי לשמוע אופרה. בחקירה נגדית עומתה אשתו של הנאשם עם הודעת ווטסאפ ששלחה לנאשם, בה סיפרה כי באותו היום נסעה בכלל באוטובוס.
השופט קפאח לא קיבל את גרסת הנאשם ומתח ביקורת על התנהלותו במהלך המשפט: "במסגרת אי אמירת אמת, אחת מני רבות לצערי, הרחיק עצמו הנאשם מהתאונה לעבר התאונה 'השנייה' אשר לא היתה ולא נבראה. משכך, לכאורה, הייתי פטור מלדון בשאלת מודעות הנאשם לתוצאה האפשרית של התאונה. עם זאת ומטעמי זהירות בחנתי את סוגיית המודעות בראי העדויות אשר הובאו בפניי. ההאטה ופתיחת חלון המכונית מעידים בעליל כי הנאשם היה מודע היטב לתוצאה האפשרית של התאונה… הנאשם הותיר רושם עגום בעדותו, הן על פי תוכנה והן על פי התרשמותי ממנו. דבריו לקו באי דיוקים ובסתירות מהותיות לממצאים בשטח ואף לעדות אשתו".
עו"ד ארבל מסר בתגובה: "לטעמי מילת המפתח היא ספק. אין איתור של הרכב של הנאשם בשעה בשעה נטענת בזירת העבירה, לא על ידי איכון טלפוני ולא על ידי פוינטר ולא על ידי המערכת הסודית של המשטרה שנקראת עין הנץ, שמצלמת כלי רכב חולפים בכבישים. אנו לא מכחישים שהיינו בזירה אבל בשעה אחרת. יש לטעמנו תמיהות בלתי מוסברות במכלול העדויות שבתיק ועל כן בכפוף לתוצאה עונשית – נשקול ערעור לבית המשפט העליון. יתרה מכך, הנאשם הודיע עוד בדיונים קודמים שהוא מוכן להיפסל לצמיתות. הנאשם שיתף פעולה עם המשטרה ולא הסתיר שום דבר. הוא לקח את השוטרים למוסך שבו החליף פנס. אדם שהיה רוצה לשקר לא היה מספר על כך ולא היה מסגיר נתון שכזה ולצערנו בית המשפט העדיף את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה".
עו"ד צחי הבדלי מהפרקליטות מסר בתגובה: "בית המשפט קיבל את עמדתנו והרשיע את הנאשם בגרם מוות ברשלנות והפקרה לאחר תאונה. הכרעת הדין היא מסר חשוב מאוד לנהגים המעורבים בתאונות דרכים ובוחרים במודע שלא להגיש עזרה לאדם שנפגע. במהלך ההליך טען הנאשם כי התאונה בה היה מעורב אינה זו שהובילה למותה של תמר לנגר ז"ל, אך בית המשפט דחה את גרסתו. בנוסף, הצלחנו להוכיח את מודעותו המלאה של הנאשם של הנאשם לפגיעה במנוחה במהלך התאונה, וכי העובדה שהשתהה בתיקון רכבו שניזוק בתאונה הצביעה על חששו שמעורבותו בתאונה תתגלה".
