בית המשפט לענייני משפחה דחה תביעת אב לניכור הורי בנימוק של חוסר סמכות עניינית. השופט ארז שני קבע כי אינו מוסמך לבחון אם קיים ניתוק קשר, מאחר שהסמכות לדון בזמני שהות ניתנה לבית הדין הרבני.
בשל כך, האב שהסתיר את ניהול ההליך בערכאה המקבילה חויב בהוצאות.
תחילה, רקע: נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, השופטת אסתר חיות, הוציאה נוהל לטיפול בניכור הורי, המכונה "נוהל הנשיאה". נוהל זה שנכנס לתוקף בחודש מאי 2020, מהווה טיפול ראשוני דחוף למקרה בו קיים חשש מהותי לניכור הורי ולפגיעה בקטין.
הנוהל אינו תקף בבתי הדין הרבניים. יש מי שמרגיש שבתי הדין מתקשים להציב סנקציות להורה מנכר ומסית, ומעדיף לקבל סעד אצל השופט ארז שני, הממונה על נושא ניכור הורי במחוז תל אביב, שם ההליכים מהירים ויעילים בכל הקשור לתיקי חידוש קשר וניכור הורי.
עם זאת, לא ניתן "לזגזג" בין הערכאות, כפי שממחיש הסיפור שלפנינו.
ב-26 במאי הגיש האב לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב תביעה לזמני שהות יחד עם בקשה לסעד דחוף. התיק הועבר לשופט המוקד ארז שני, בעקבות הטענות לניכור הורי או לניתוק קשר עם קטין, ודיון נקבע ל-10 ביוני, מאחר שהנוהל מחייב דיון במעמד הצדדים תוך 14 יום ממועד הבקשה.
ב-30 במאי הגישה האם בקשה למחיקת התובענה ולביטול הדיון. היא סיפרה שהאב העלים מכתב התביעה את העובדה שנושא זמני השהות נדון בבית הדין הרבני, שם כבר התקיימו שלושה דיונים. כמו כן, בית הדין מינה עובדת סוציאלית שערכה תסקיר ואף הספיקה להיחקר באחד מהדיונים.
יום לפני הדיון המתוכנן בפני השופט שני, האם הגישה בקשה לבחון את נחיצות הדיון, מאחר שבאותו היום ממש ניתנה החלטה מפורשת של בית הדין הרבני, לפיה הסמכות לדון במחלוקת לעניין המשמורת וזמני השהות – נתונה לבית הדין.
השופט שני קבע כי תביעת האב הוגשה בחוסר סמכות ומשכך לאור הלכת פייג-פלמן, בה הדגיש בית המשפט העליון את החובה ההדדית של כיבוד בין ערכאות, הוא אינו מוסמך לדון בשאלה אם קיים ניתוק קשר והכיצד לחדשו.
השופט שני גם ביקר את באת כוחו של האב: "כאן הייתי מצפה כי באת כוח התובע תודיע לבית המשפט מה טעם היא חושבת שיש סמכות לבית המשפט כאן ומה טעם לא אוזכר בתביעה דבר וחצי דבר שיש בו ללמד על פועלו של בית הדין הרבני", ציין השופט בהחלטתו, "ההסבר שבו מנסה התובע להלעיט אותי לפיו הוא היה לא מיוצג ובמצוקה ולכן מותר לו לזגזג בין הערכאות, להגיש מסמכים חתומים על ידי באת כוחו כשהיא לא שלמה עמם, או לומר שבית הדין לא החליט לשביעות רצונו ולכן החליט התובע בינו לבינו שבית הדין איבד את סמכותו, כל אלה אינם ראויים ואינם נכונים… מה טעם התעלם מכך התובע? לא מסר עמדה, וגרם לקיומו של דיון מיותר בבחינת 'שיטת מצליח'? לחידה זו אין לי פתרון".
לפיכך הורה השופט על מחיקת התביעה והוסיף כי יש לפסוק הוצאות על מי שמנסה לעשות בנוהל הנשיאה שימוש לרעה. במסגרת השיקולים לפסיקת גובה ההוצאות נלקחה בחשבון התנהלות האב שהסתיר את ההליך בבית הדין רבני, וכן את הצורך של האם ובא כוחה לבוא לתל אביב מאזור צפת. לפיכך הוא חייב את האב לשלם לאם 8,500 שקל, מחציתו לסיוע המשפטי ומחציתו לאם.
את האב ייצגה עו"ד סמדר ארביב.
את האם ייצג עו"ד גבי אלמשעלי.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
