השופט אלרון פסל ראיות בתיק סמים וזיכה נאשם עקב חיפוש לא-חוקי

בית המשפט העליון זיכה אדם שהורשע בהחזקת קילוגרם חשיש בביתו, ופסל את הראיות בתיק עקב חיפוש לא חוקי שערכו שוטרי מג"ב בביתו.
פסק הדין נכתב על ידי השופט יוסף אלרון, בעקבות בקשת רשות ערעור של הנאשם.

השופט אלרון שמתבלט כשופט אשר "מגדיר גבולות" למשטרה – בעל ראייה של הגנה על זכויות – כתב פסק דין חשוב נוסף בתחום הפלילי. הוא קבע כי אופן השימוש שעושה המשטרה בתצלומי אוויר בצווי חיפוש – אינו תקין.
השופטים אלכס שטיין ורות רונן הצטרפו לעמדת השופט אלרון.

הפרשה החלה בחיפוש שערכו שוטרי מג"ב במושב ישרש, במתחם ובו שני קרוואנים.
בקרוואן שבו התגורר אדם בשם דוד שאלתיאל, שעל שמו הוצא צו החיפוש, נתפסו שני אקדחים כשבכל אחד מהם מחסנית טעונה, וכן 14 ק"ג חשיש.
בקרוואן השכן, שבו התגורר אדם אחר בשם אברהם אברג'ל, נתפס קנביס במשקל 865 גרם.
השניים נעצרו והוגש נגדם כתב אישום על החזקת סמים שלא לצריכה עצמית.

סנגוריו של אברג'ל מטעם הסנגוריה הציבורית, עורכי הדין שירן ברגמן ונתנאל יעקב-חי, טענו כי החיפוש שבוצע אצלו לא חוקי, מאחר שבית המשפט אישר בצו ביצוע חיפוש נגד שאלתיאל בלבד – ושמו של אברג'ל לא הוזכר בכלל בצו.
המשטרה טענה מנגד כי החיפוש היה חוקי, שכן הצו לא פירט מספרי בית במושב. לשופטת הוצג תצלום אוויר של כל המתחם, שכלל שני קראוונים, והמשטרה טענה כי הצו שניתן אישר חיפוש במתחם כולו.

לכך השיבו הסנגורים, כי צילום האוויר שהוצג לשופטת שאישרה את הצו היה מטושטש, ולא נראו בו פרטי המבנים בשטח, והצו אישר חיפוש כאמור אצל שאלתיאל בלבד.
השוטרים שהעידו בתיק בבית משפט השלום ברמלה, תיארו כי הם נכנסו במקביל לשני הקרוואנים בשטח, גם של שאלתיאל וגם של אברג'ל, למרות שכל אחד מוקף גדר משלו.

השוטרים שנכנסו לקרוואן של אברג'ל טענו כי הדלת היתה "טיפה פתוחה", ושאלתיאל (השכן מהקראוון הסמוך) היה אצל אברג'ל באותו הזמן, ועל השולחן היו סמים.
השופטת רבקה גלט שדנה בתיק בבית משפט השלום קבעה כי טענות ההגנה מוצדקות. "המשטרה חצתה קווים אדומים", ציינה השופטת והוסיפה כי מתן צו חיפוש על סמך תצלום אוויר אינו מהווה היתר לחיפוש בכל תא השטח. נקבע כי המשטרה לא ערכה בדיקה, ולא וידאה האם שאלתיאל הוא המחזיק היחיד בשטח שסומן. בסופו של דבר, הוא שכר רק אחת משתי יחידות הדיור במקום.

השופטת קבעה כי גם העובדה ששאלתיאל נתפס בקרוואן של שכנו, ולא בקראוון שלו, אינה מאפשרת חיפוש אצל השכן – כי הצו הורה שאת החיפוש יש לבצע רק ביחידת הדיור של שאלתיאל.
לפיכך, השופטת פסלה את הסמים שנתפסו בביתו של אברג'ל מלשמש כראיה, ופסלה גם את קבילות ההודעות שגבו מאברג'ל חוקרי המשטרה, למרות שהוא הודה בהחזקת הסם.
ההודעות נפסלו מאחר שהיו בזיקה ישירה לחיפוש הפסול – ואברג'ל זוכה מהאישום.

הפרקליטות ערערה לבית המשפט המחוזי על הזיכוי. במחוזי, השופטים מיכל ברנט, שמואל בורנשטין ומיכאל קרשן קיבלו את ערעור המדינה.
לפי שופטי המחוזי, "הפרשנות האפשרית היחידה" לצו היא פרשנות המדינה – היתר לחפש בכל השטח שסומן בתצלום האוויר, אשר כלל גם את הקרוואן שבו התגורר אברג'ל.
לאחר שהזיכוי בוטל, התיק הוחזר לבית משפט השלום ונגזרו על אברג'ל ארבעה חודשי עבודות שירות. הוא לא ויתר, והגיש כאמור בקשת רשות ערעור לעליון.

השופט אלרון קבע כי התיק מעלה סוגייה עקרונית לגבי סמכות החיפוש, כאשר צו החיפוש מסומן על גבי תצלום אוויר, אולם בשטח קיימים כמה בתים שונים.
הפרקליטות חזרה על עמדתה כי כל השטח המסומן בתצלום הוא שטח שאושר לחפש בו – גם אם החשוד שצויין בצו לא מחזיק בכולו.

לבית משפט העליון הוגש מכתב של קצין מחטיבת המודיעין של המשטרה, שציין כי לפסק הדין עלולות להיות "השלכות רוחב", ואם תתקבל פרשנות ההגנה – "יהיה בכך כדי לפגוע פגיעה ממשית ביכולת המשטרה להילחם בפשיעה הגואה בחברה הישראלית".

השופט אלרון דחה את עמדת הפרקליטות ובית המשפט המחוזי – ואימץ דווקא את עמדת בית משפט השלום, שהובילה לזיכויו של אברג'ל כבקשת ההגנה. השופט אלרון קבע כי צו החיפוש לא נתן למשטרה "יד חופשית" לחפש בכל השטח שבתצלום – אלא רק אצל החשוד ששמו נכתב, ובעניינו התגבשה תשתית ראייתית.
השופט קבע כי על המשטרה מוטלת חובת דיוק שכן צווי חיפוש ניתנים במעמד צד אחד, ללא שניצב סניגור מול עמדת המשטרה.

"המשטרה חייבת להציג לפני השופט הדן בבקשה לצו את מלוא המידע… תצלום האוויר אינו נועד לאפשר באופן גורף חיפוש אצל צדדים שלישיים, אשר איתרע מזלם להתגורר בסמוך למושא הצו", כתב השופט אלרון, "גישת המשטרה איננה מקובלת עלי. אני שותף לעמדת בית משפט השלום אשר דחה בתוקף פרשנות רחבה מעין זו לצו החיפוש. הצו התייחס במפורש למחזיק ששמו שאלתיאל, שבעניינו התגבש המידע שהצדיק את מתן הצו. שלתיאל גר בקרוואן אחר המוקף גדר, ואשר רחוק עשרות מטרים מהקרוואן שבו מתגורר המערער. על כן, החיפוש בקרוואן של המערער הוא בגדר תקלה משמעותית".

מסקנת השופט אלרון היא זו: "אין מנוס מפסילת ראיות שהושגו באופן פסול שכזה… מדובר באי-חוקיות בוטה ברמת חומרה משמעותית ביותר, עת שנעשה חיפוש באישון ליל במקום מגוריו של המערער שלא כדין, מבלי שיש כל חשד נגדו ועל בסיס פרשנות מעוותת לחלוטין של צו החיפוש שניתן…
"על בית משפט זה מוטלת החובה להגן על הפרט מפני שימוש גורף ופסול בסמכויות גופי החקירה ומפני חריגתם מסמכות. גישה המשלימה עם כל פגם, המעדיפה פעם אחר פעם את האינטרס הציבורי שבהרשעת עבריינים, היא גישה אשר תוביל להתדרדרות בתפקוד גופי החקירה, לירידה באמון הציבור באותם גופים ולפגיעה קשה בכל אותם פרטים אשר זכויותיהם נרמסו".