תושב הצפון אשר הורשע בשנת 2005 באינוס בתה הקטינה של בת זוגו ונשפט ל-16 שנות מאסר, שילם רק לאחרונה את כספי הפיצויים בסך מאות אלפי שקלים שבית המשפט הטיל עליו בגזר הדין הפלילי.
האסיר, שטען במהלך השנים כי הוא נעדר יכולת כלכלית, ביצע העברה בנקאית בסך 415 אלף שקל לטובת פיצוי נפגעת העבירה, לאחר שהמרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה פתח בהליכי כינוס נכסים של דירת מגורים הנמצאת בבעלותו של האסיר ובה מתגוררת משפחתו.
בית המשפט המחוזי בחיפה, שהרשיע את האסיר בביצוע מעשי אונס ומעשים מגונים בקטינה, מאז היותה בת 10 ועד גיל 17, קבע כי הוא ישלם לנפגעת העבירה פיצוי פלילי בסך 100 אלף שקלים (בנפרד מהליכים אזרחיים). האסיר לא שילם כמעט דבר על חשבון חוב הפיצויים, שצבר ריבית פיגורים. לקראת מועד סיום תקופת מאסרו, וכהכנה לבקשה לוועדת השחרורים, האסיר הגיש בקשות להסדר החוב, והציע לפרוס אותו לתשלומים קטנים של מאות שקלים כל אחד.
המרכז לגביית קנסות דחה את הבקשה – וקבע כתנאי להסדר כי על החייב לשלם תשלום ראשון מיידי בסך 100 אלף שקל, והיתרה בפריסה ל-36 תשלומים שווים ורצופים של 7,553 שקל כל תשלום. ההחלטה התבססה על העבירות החמורות בהן הורשע האסיר, העובדה שלא שילם כל תשלום לטובת החוב ולא עמד בהסדרי חוב קודמים.
האסיר החייב הגיש השגה נוספת. במסגרת הטיפול בהשגה ואיסוף מידע אודות החייב במרכז לגביית קנסות, התברר כי ישנו נכס – דירת מגורים בה מתגוררת משפחתו של החייב. בקשות לרישום הערת שעבוד נשלחו ללשכת רישום המקרקעין ולרשות מקרקעי ישראל. הבירור העלה כי מדובר בנכס הרשום בבעלותו הבלעדית של האסיר-החייב. בשלב הבא, המרכז לגביית קנסות העביר את התיק לטיפול כונס נכסים, לשם מימוש דירת המגורים, ולחייב נשלחה התראה נוספת לפני פתיחת תיק הוצאה לפועל.
לאחר קבלת ההתראה מהכונס, האסיר טען כי יש לו נכס נוסף אותו הוא עתיד לקבל בירושה, והציע לקבל עוד זמן ולשלם את מלוא החוב לאחר מכירת הנכס האחר. לחייב הובהר כי עליו להמציא אסמכתאות – צו ירושה ואישור זכויות של הנכס ממנו הוא רוצה לפרוע את החוב בתוך שבוע ימים – שאם לא כן, יימשכו הליכי כינוס הנכס בבעלותו. כשבוע לאחר מכן בחר האסיר לשלם את מלוא חוב הפיצויים באמצעות העברה בנקאית מחשבון הנאמנות של עורך דינו.
