זירת הרצח במקרה הזה היתה מזעזעת במיוחד.
ב-23 בנובמבר 2005 נורו שני אחים מוכרים למשטרה, קאסם ובאסם שלח, ולאחר מכן נשרפו למוות בתוך רכבם בחורשה סמוך ליישוב עוספייה. במשטרה ידעו לספר לאחר שהגופות נמצאו, כי מצב הזירה הקשה מאוד על עבודת המשטרה.
מי שהורשע ברצח היה וואסים רוחאנה, תושב עוספיה בעצמו, שטען כי עשה את מה שעשה מאחר שהאחים שלח נהגו להתנכל לו ולבני משפחתו, עד שלא יכול היה לשתוק עוד וסבלנותו פקעה.
רוחאנה נשפט בסופו של ההליך המשפטי לשני מאסרי עולם ועוד 12 שנות מאסר.
מעורב נוסף בפרשה היה סאלח חלאווה מעוספיה, שבתחילה הואשם אף הוא ברצח האכזרי, אולם בהמשך תוקן כתב האישום נגדו והוא הורשע בסיוע לרצח הכפול, כמו גם בעבירות נשק וסיוע להצתה. ביולי 2007 גזר עליו הרכב של שלושה שופטים עונש של 23 שנות מאסר. בגזר הדין נקבע כי חלאווה היה מודע היטב לפרטי תוכנית הרצח, נכח בשלבים המקדימים ואף סייע לרוצח כאשר הסיע אותו מהזירה ועזר לו להיפטר מהנשק ששימש לירי.
חלאווה היה בן 26 בעת ביצוע הרצח. אביו, שוטר ותיק, העיד במהלך המשפט נגדו וסיפר כי הרצח זעזע את המשפחה. בזמנו, הנהגת העדה הדרוזית ביחד עם ועדת הסולחה הארצית, הרגיעה את הרוחות והובילה להסכם סולחה אשר נחתם בשנת 2011, במהלכה משפחות הנאשמים נאלצו לעזוב את עוספייה ושילמו פיצויים של מאות אלפי שקלים למשפחת הקורבנות.
חלאווה, בן 42 היום, צפוי היה לסיים את עונשו המלא רק בסוף שנת 2028, אולם באמצעות עו"ד אליה של"ם הוא הגיש בקשה לשחרור מוקדם. עו"ד של"ם ציין בבקשה כי חלאווה עבר הליכי שיקום וטיפול רבים ומורכבים, ואף השלים את לימודיו התיכוניים, עד שבשלב מסוים הוא זכה לעבור לאגף השיקום הפתוח בכלא מעשיהו. עו"ד של"ם הוסיף והדגיש את דוחות גורמי הטיפול, אשר קבעו כי מדובר במי שעבר כברת דרך משמעותית ושינה לחלוטין את אורחות חייו, עד כדי כך שמסוכנותו כיום נמוכה ביותר.
גם ברשות לשיקום האסיר (רש"א) התרשמו מהשינוי שעבר האסיר ומרצונו לשוב לחברה כאדם נורמטיבי, ולפיכך הותאמה לו תוכנית שיקום לימים שלאחר שחרורו.
עובר לדיון שהתקיים בפני ועדת השחרורים במקום מושבה בכלא מעשיהו, בראשות השופטת בדימוס חיותה כוחן עומר, ניהל עו"ד של"ם משא ומתן ממושך עם הפרקליטות בנוגע לעמדתה הסופית בפני הוועדה. המשא ןמתן נשא פרי שכן נציגת הפרקליטות, עו"ד עינת בניטה, התייצבה בפני חברי הוועדה ואמרה: "נסכים לשחרורו המוקדם של האסיר, כי לטעמנו דרכו של האסיר אכן היתה יוצאת דופן. הוא נקלט ל-20 חודשים במחלקה לא פשוטה וכבר בשלב הראשוני הבין שקיבל הזדמנות ענקית. משם אנחנו רואים שההליך הטיפולי רק הלך והשתבח. הוא משתתף דומיננטי ופעיל ובולט. ביוני 2020 הוא ניהל בעצמו קבוצת NA לאסירים באגף. האבחון הפסיכו דיאגנוסטי שנכתב בעניינו תיאר לקיחת אחריות, הבעת חרטה ואמפטיה".
האסיר עצמו אמר בפני הוועדה: "אני מתרגש עכשיו, ובאמת שאני מתחרט על מה שעשיתי, הייתי ילד עם המחשבות שהיו לי אז, ילד לכל דבר. אני מבין את חומרת המעשה. אני מתחרט, מתנצל ואפילו מתבייש. אני מתחנן ולא רק על השליש, אלא על החיים שלי. אני חייב את ההוסטל כי אני לא יודע אחרת, אני לא יודע לחיות חיים בחוץ".
"הוועדה התרשמה מכנות דבריו של האסיר אשר הביע נזקקות טיפולית להוסטל על מנת ללמוד כישורי חיים שלא היו לו, שכן הוא ביצע את העבירה בהיותו בן 23", צוין בהחלטת הוועדה, "בהסכמת הצדדים אנו מורים על שחרורו המוקדם של האסיר…".
עו"ד של"ם, שזה לו עוד שחרור במקרה מורכב ומסובך, מסר בתגובה: "כבר לפני למעלה משנה כאשר פגשתי לראשונה את סאלח היה לי ברור שהוא עבר תהליך משמעותי ביותר והוא ראוי ביותר לשחרור מוקדם. לשמחתי בסופו של דבר גם המדינה וגם ועדת השחרורים קיבלו את דעתי. אני בטוח בהמשך הצלחתו של סאלח".
