בבניין דירות בחיפה המורכב מארבע דירות – שתיים בקומת קרקע ושתיים בקומה הראשונה, אחד השכנים הגיש תביעה נגד שכן אחר, הבעלים של דירה בקומת הקרקע. ברקע, הסכם פשרה שנחתם בשנת 2010, במסגרתו חילקו התובע, הנתבע ואחיו את זכויות השימוש באחד מאגפי הבית המשותף.
לאחר החתימה על הסכם הפשרה חסם הנתבע לחלוטין באמצעות שער וגדרות את הגישה לחצר האחורית של הבית, ומאז הוא מונע מכל בעלי הדירות גישה לתשתיות כגון ביוב, בלוני גז, מקלט משותף, צנרת מים ומתקנים משותפים נוספים, ואינו מאפשר אליהם כניסה אף לא בתיאום מראש.
לפי התביעה, סמוך להגשתה הנתבע פיצל את הדירה של אביו המנוח, העביר את האלמנה והמטפלת לגור בחלק אחד שלה, והשכיר את החלק השני של הדירה כ"דירת בוגדים" (דירה המושכרת לזוגות על בסיס שעתי). על מנת להקל על קהל הלקוחות לזהות את יחידת הדיור, הוא צבע בכחול ריצוף וקיר הבנוי מאבן ירושלמית, ללא שקיבל אישור משאר בעלי הבית.
הנתבע טען להגנתו כי המבנה מחולק במשך שנים לשני אגפים נפרדים, חלקי הרכוש המשותף המצויים בתחומו משמשים רק אותו, וכי לבעלי הדירות יש גישה לתחום המשותף שמשרת אותם. כמו כן טען כי לאחר מות אביו המנוח הוסכם בינו לבין התובע כי לתובע תהיה זכות ייחודית לבנות על גג המבנה, בעוד שלנתבע תהיה זכות ייחודית בחצר הצדדית. הנתבע הוסיף וטען כי למרות שפרץ את הקיר החיצוני ובנה דלת נפרדת עבור החלק השני של הדירה, בפועל לא מדובר בדירה מפוצלת מאחר שיש מונה חשמל אחד ולדירה השנייה אין מטבח נפרד.
המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה, יעל ליבוביץ', קיבלה את התביעה בנימוק ש"בביקור במקום התרשמתי כי בחצר הצדית והאחורית מצויים מתקנים המשמשים או עשויים לשמש את התובע".
אמנם המפקחת הכירה בזכות הנתבע לשימוש בחצר, אך ציינה כי זכות זו כפופה לתנאים שנקבעו בהסכם הפשרה – זכות מעבר בחצר לבעלי הדירות בתיאום מראש לצורך תחזוקת המתקנים בחצר. עם זאת, מאחר שהנתבע לא נמצא רבות בנכס ובפועל לא ניתן לתאם עמו מעבר, המפקחת הורתה כי יפקיד את המפתח לשער של החצר האחורית ברשות שכניו.
כמו כן קבעה המפקחת כי צביעת הנכס פגעה בערכו וציוותה להחזיר המצב לקדמותו תוך 30 יום מפסק הדין. כמו כן קבעה שלמרות טענת הנתבע, בפועל מתקיימת במבנה דירה מפוצלת ועל כן על הנתבע לאטום את דלת הכניסה הנוספת. כמו כן חייבה המפקחת את הנתבע ב-8,000 שקל הוצאות משפט.
עו"ד יעקב דריי שייצג את התובע: "כבוד המפקחת על הבתים המשותפים עשתה צדק עם מרשי והבינה את הבעייתיות והנזקים של פיצול דירה ובפרט ניהול עסק בבית משותף בניגוד להסכמות הדיירים, בניגוד להוראות הדין ללא היתר. פסק דין זה נתן גושפנקה חזקה לנושא שצריך לדעת לעשות שימוש סביר בבית משותף ולהתחשב בדיירים הקיימים".
הנתבע מסר בתגובה: "לפני כעשר שנים השכן פלש לגג המשותף והתחיל לבנות ללא הסכמתנו. לאחר שהוצאנו נגדו צו הפסקת עבודה, נעשה הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין חלוט בבית המשפט שלפיו הוא קיבל את הזכות לשימוש בגג ואנחנו קיבלנו זכות על הקרקע. לאחר עשר שנים הוא נזכר שהדלת בחצר נפתחה באופן לא חוקי וניצל את המצב לטובתו על מנת לקפח את זכויותינו, בטענה לכאורה שבמקום פועל בית בושת. לא הוכח שהתקיים במקום בית בושת. מעבר לכך המפקחת לא התייחסה כראוי לעובדת היותי אדם חולה ונהגה בחומרה יתרה בכל הקשור בהליכי המשפט ולא לשם חתירה לצדק".
