"אחרי 20 שנה, עוד אותו הצליל, עוד אותו הטעם", שר לנו פעם היוצר הכי תל אביבי שהיה כאן, זה מהבוהמה של בתי הקפה בדיזנגוף, הפאבים הראשונים, הנשים, המאסרים, את התקליט "שמוליק קראוס נגד מדינת ישראל" הוא הקליט בטייק אחד כאשר יצא לחופשה מכלא מעשיהו.
להבדיל ממנו, אחרי 20 שנה במאסר, זאב רוזנשטיין שהוא הגנגסטר הכי תל אביבי שהיה כאן, השתחרר מבית הסוהר וזכה להגשים כעת את חלומו: לערוך חתונה מפוארת כמיטב הז'אנר לבנו דניאל עם בחירת ליבו מאיה. האמת היא, שבני הזוג נישאו כדת וכדין עם חופה וקידושין לפני כשנתיים בתקופת הקורונה, אבל אז האבא זאב היה בשלהי המאסר הארוך שסידרו לו פרקליטת המחוז לשעבר רות דוד ובן טיפוחיה הסנגור רונאל פישר ("איך שגלגל מסתובב", שר… שמוליק קראוס), ושלטונות שב"ס מנעו ממנו את ההשתתפות בחתונת בנו הראשון, ומנעו זאת גם מחתונת בנו השני.
כידוע, הזאב שרד מאסר ארוך ומפותל על קו תל אביב מיאמי וחזרה, מאסר מתוקשר רצוף בידודים וחרמות אשר מנעו ממנו "ליהנות" בזמן אמת מאינספור הכותרות ומהדורות החדשות שהוקדשו לו בימים ההם. לאחר תקופת התאקלמות "בחוץ" הוא התייצב בפתח שני אולמות הענק במתחם אווניו שבאיירפורט סיטי, חנוט בחליפה ופפיון, כיאה, צמוד לאשתו איוון, בשמלת תחרה שחורה ארוכת שרוולים, כובע מגבעת מקטיפה שחורה המלמד על הצד החרדי במשפחה, אבל גם ליפסטיק אדום בוהק המדגיש את הדיסוננס.
רוזנשטיין קיבל את 1,000 האורחים בלחיצות יד, חיבוקים, נשיקות ומבטים סמכותיים, שהקרינו בערב הזה אדיבות אצילית והכרת תודה לאלה שהגיעו לכבד ולשמוח בשמחתו, לרבים מהם זו היתה גם שמחת ההישרדות שלהם.
משוחרר מכל מגבלות קיצור המאסר ו"השליש", שהוא לא קיבל, הוא אירח אנשי עסקים, המילייה המועדף עליו מאז ומעולם ("אני איש עסקים, לא עבריין", הוא נוהג לומר בכל הזדמנות, גם כאשר היה בכלא), בני משפחה, חברים ובנים בנות של חברים שלא הכירו אותו "אז", סלבריטאים נוצצים כמעט ולא היו אם לא כוללים את אייל גולן (בתשלום) ושניים שלושה כדורגלנים מפורסמים, וכן, כמובן, גם עבריינים, שעאטנז של מנדטורים גבריים עם צעירי הדור החדש, כל אחד והשולחן שלו. נפרט מעט.
נתחיל בכבוד לשני החברים הקרובים, דוד ארביב ומשה ראש, אין לך יותר תל אביבים מהם, יגידו כל מביני העניין משנות השמונים ועד היום. כתף מול כתף הם ישבו בשולחן עגול אחד, מהגגים בינם לבין עצמם בנוסטלגיה על מה שהיה ומה שעכשיו, ומקרבים אליהם את דוד יוסף מנס ציונה, שנפצע בניסיון החיסול ההוא בגני התערוכה, ונותר מאז חלק מהמשפחה.
לשולחן הזה אפשר לשייך את יהודה אלשיך מלוס אנגלס, חאלד אבולעפיה המכובד מיפו, ואת עו"ד תמיר גילת ממשפחת עורכי הדין המנוחים של רוזנשטיין, בני וקרן נהרי, אלעד "הגמד" מהאח הגדול ואפילו את יו"ר הליכוד לשעבר אריק ברמי.
לידם בשולחן ישבו בני אלבז הזמר שחזר משהות ארוכה במיאמי, ולצידו מישל וזאנה, נער חיפאי לשעבר אשר שרד את ימי כנופיות ניו יורק עם ג'וני אטיאס, וימי האקסטות בלוס אנג'לס כיריב של עודד טוויטו ז"ל, ומאז התיישב בדעתו, ובחולון.
בשולחן הקרוב ועל הבר המרכזי בלט כהרגלו איציק זוהר, הכדורגלן הבינלאומי הזוהר עם בעיטות הפצצה שאיכשהו ירד מנכסיו בזמן אמת בגלל התשוקה שלו להימורים ושאר ריגושים, אבל נותר תמיד מטוקטק ועם הפנים לעתיד. היה גם החלוץ מריח השערים, ניר סביליה, שנותר בקשר טוב, וכמובן משה סיני מהפועל תל אביב, ויפו כור מחצבתו של הזאב, הו יפו.
חיפשנו גם את אלי מוסלי, הקולגה של רוזנשטיין מאולמות ההימורים החוקיים ברומניה, בוקרשט, אבל מצאנו בשולחן צנוע רק את האבא, ניסים מוסלי (מלמיליאן) שמלווה את רוזנשטיין מימי הקלובים באלנבי ושכונת התקווה. הוא נראה במיטבו, לבוש בכותנת שחורה של BOSS ומלווה בעלמת חן, לוחש למי שצריך, שעוד חודש הבן יוסי משתחרר.
כזכור, יוסי מוסלי נעצר למחרת החתונה שערך לבנו באותו אולם בדיוק. אז המתינו עשרות שוטרים ובלשים מחוץ לאולמי אווניו כדי לערוך בדיקות שכרות ובדיקות סתם למאות הבדוקאים שחגגו, הפעם לא היתה ניידת אחת מחוץ לאולם, מה שיכול ללמד על השינוי החיובי במודיעין על רוזנשטיין במשטרה.
והיו עוד כמה שולחנות מעניינים, למשל זה שבו ישבו החבר'ה מהשרון, ובראשם דרור אלפרון והשותף ערן דחב"ש, חבורת הכוח העולה כללה באירוע כ-15 מקורבים יותר ופחות, בינהם חיים כחלון (מעצב השיער שהופך למותג בסצינת ארגוני הפשע), דוד אמסלם אחד מפרדס חנה ועוד כמה מוכרים פחות.
בסמוך אליהם נצפה גם אלעד אלפרון, מה שמחייב להזכיר כאן את האב המנוח יעקב אלפרון, שיחד עם בעל השמחה היה ממייסדי הסצינה. נקודה.
יואב שיינר, מוחק החובות של ישראל, לא יפספס אירוע כזה, בטח לא כאשר הוא הוזמן אליו אישית, וגם אם הוא פתח סניף חדש בירושלים עיר הקודש. לידו ישב יוסי בן אליהו, שכולם מכירים כיוסי הגרוזיני, מכר של רוזנשטיין מימי דיזנגוף העליזים בשנות התשעים.
לצידם ישבו שני בני זוג מעניינים. נתחיל דווקא בו, המתאבק היהודי הבינלאומי חיים גוזלי, מהמאבטחים של "החתול והכלב" לשעבר, עם מכנסיים קצרים, ציציות מבצבצות עד לברכיים שזה סמל סטטוס אופנתי חדש, קעקועים על כל הזרועות והרגליים. חתיכת דמות. איתו ישבה בת זוגו המצודדת ורד גוזלי, קצינת מודיעין לשעבר במשטרת תל אביב, ותובעת בלשכת התביעות של משטרת תל אביב, שבנסיבות לא נעימות נאלצה לעזוב את משטרת ישראל, אבל על זה בהזדמנות אחרת.
קבלו עוד שולחן של תל אביבים, לא סתם תל אביבים, סמלים. אריה שרון מ"שווארמת ראש העיר" המיתולוגית בתחנה המרכזית הישנה, העסק הכי מבהיק במתחם שמסרב לצאת מעליבותו, לצידו אחיו פיני שרון מראשי חוג האוהדים של מכבי תל אביב כדורגל, הבוס של בלומפילד, וצמוד אליהם חבר הנפש אבי נמני, סמלים אמרנו?
סמלים תל אביבים? איך אפשר לשכוח את שלי נרקיס מהשולחן הסמוך, איש השכונות שעלה לגדולה בשוק האפור, והפך לגיטימי עד שהיום הוא כבר מוגדר בנקאי, ואם תשאלו אותו אז לעשות כסף כבר לא הכי מעניין אותו.
אפרופו מחדלים של הממסד, פינה חמה הוקדשה בשולחן הזה גם לעו"ד פיני פישלר. במקביל לשלל החשיפות והפרשנויות שהרעידו לאורך השנים את צמרת המשטרה, מי שעבד בלשכה של ניצב בנימין זיגל האיום ביאח"ה, היה לימים גם לעורך דין הקבוע במאבקים על הזכויות של רוזנשטיין מול שלטונות בתי הסוהר, והפך ברבות השנים לחבר נפש שלו.
לאירוע הוא הופיע עם השותפה היפהפייה והחדשה, עו"ד טליה מי-טל, שהגיעה מעולמות התוכן של ניהול מס. עוד נדבר.
לידם הלך ובא גדי ורקשטל, בעלים לשעבר של חנות למוצרי בניין ואינסטלציה ב… כיכר המדינה, שלא מפסיק לסמס בקבוצות וואטסאפ נרגנות מחדלים של הממסד, תנועה, פיקוח עירוני.
ממש לידם ישב אבי גואטה, המנהל לשעבר של שרית חדד, וחבר קרוב של הזאב מימי הזוהר של שניהם.
והיה עוד אורח מעולמות התוכן של ניהול אמני צמרת, בני פרץ, המנהל לשעבר של אייל גולן, גורמים מדווחים כי לא נרשמה פגישה ביניהם לקראת ההופעה בערב המדובר.
ולסיום, שולחן המשפחה, שכל העת עלו אליו לרגל כאלה שמרגישים קרובים במיוחד, למשל מנכ"ל הפועל תל אביב לשעבר דורון אוסידון, שהוא מנכ"ל הפועל חיפה כיום.
צמוד לרוזנשטיין בשולחן המשפחתי היה החבר הקרוב שלו, טל הוד מתל אביב, שבמשך שנים ארוכות במאסר היה אחד האנשים היחידים שהזאב היה משוחח איתם על בסיס יומיומי בטלפון, ושומע ממנו על מציאות החיים בעיר הגדולה, מה שמזכה אותו כאן בתואר "השגריר".
כשאייל גולן עלה להופיע לקראת סוף הערב הוא הגניב מבטים מהוססים לעבר השולחן הארוך מימינו, שבו ישבו עמדו רוזנשטיין ואיוון. כבר השירים הראשונים סחטו מהאבא והאמא של החתן סלואו צמוד, חיבוקים ונשיקות בפומבי, אבל נדרשה התערבות של עו"ד דוד בוחבוט, חבר של המשפחה, שעלה לבמה כדי ללחוש לזמיר, "תעשה כבוד לזאב". גולן הבין מהר מאוד את הרמז ושחרר מחווה ראשונה, "זאב רוזנשטיין… אוהב אותך", ואז אט אט באו כל מיני "יאללה זאביק" כאלה, ונפנופי ידיים הדדיים. כבוד.
עוד בשולחן הזה בלטו שרית רוזנשטיין בשמלה שחורה ומוכספת, הבת שליוותה במסירות אין קץ את אביה לכל אורך המאסר תוך שהיא מתגרשת פעמיים ומגדלת את ילדיה. בנה מנחם מבקש ללכת בדרכי סבו ומתעקש כי שמו בישראל ייקרא מנחם רוזנשטיין, אז קבל. אבל בתמורה, הסבא זאב שאירח בתאו בכלא את הנכד פעמיים בשתי תקופות מאסר שנגזרו עליו, לקח את מנחם פרויקט אישי גם "בחוץ" בניסיון לחלץ אותו מדרך החתכתים המיותרת. בינתיים הבחור עדיין נמשך לחברים "הבעייתיים" מחולון, אבל הכיוון מרגיש חיובי, כך אומרים.
ואף מילה על הכלה והחתן, מאיה ודניאל, הם פשוט לא שייכים לסצינה. מזל טוב.
חיים כחלון הספר בלי שיער
חבל שלא מנית גם את כל הסבל, כל העושק כל הקרבנות המסכנים שהכוכבים האלה סחטו ואיימו כדי לשבת ולבלוס ככה בבגדי יוקרה.
למה כל מקום הסתום הזה מגיע הספר הטמבל הזה כל מקום רואים אותו
לפי הדיווחים והתמונות נראה שהיה ארוע יפה מאוד
והכי חשוב – שיהיה מזל טוב לחתן ולכלה !!
וואלה איזה יופי ,לראות את הזאב בחוץ מזכיר לי את הסרטים של הסנדק עם הפפיון, שיהיה לו מזל טוב ובהצלחה, לא כולם שורדים בחיים האלה ומגיעים לגיל שלו, מקווה שאת שארית חייו יחיה בנחת ושלווה, אולי יכתוב ספר על חייו שיהפוך לסרט, הוא אגדה הזאב הזה, בתור ילד גדלתי עליו. אין ספק שהוא השורד מזמנים שהפשע היה מעניין, היה כבוד לעבריינים ועקרונות היום זה מיץ של הזבל הפשע ידרדר לפשע ממש איכס, נסיים בזה שאוהבים אותו.
מה עם דני הכושי