אב לנאשם שמת במעצר: "הוא לא התאבד, חנקו אותו בכבל מקומקום"

יום שישי, חול המועד פסח (7 אפריל). דיווח קצר של שירות בתי הסוהר על מותו של עצור בתאו בבית המעצר ניצן כמעט שלא קיבל סיקור תקשורתי, מעבר לכמה מבזקים קצרים ולאקוניים.
המנוח הוא ראובן עזראייב, צעיר בן 25 מוכר למשטרה מאשקלון.
מבדיקה מעמיקה של אתר "פוסטה" עולות תהיות שונות, ובעיקר שאלה מרכזית אחת: האם ניתן היה למנוע את מותו? אם שואלים את הוריו של עזראייב, התשובה לשאלה הזו חיובית בהחלט. פעם אחר פעם הם הזהירו מפני מה שעלול לקרות במידה ובנם לא ישוחרר למעצר בית, הם כתבו לכל הגורמים הרלוונטיים בזמן אמת, כמעט התחננו. לכן עכשיו, אחרי שאיבדו את בנם, יש להם טענות קשות כלפי כל הגורמים כמעט: שירות בתי הסוהר, התביעה המשטרתית, בתי משפט ושופטים שעסקו בתיק, והפסיכיאטר המחוזי.

נגד המנוח עזראייב הוגש בסוף חודש ינואר כתב אישום לבית משפט השלום באשקלון, שבו יוחסה לו עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות. בכתב האישום נטען כי הוא תקף במספר הזדמנויות אדם אחר שניסה למנוע ממנו לעשן בחנות בה שהה. אדם נוסף, כך נטען, ניסה להפריד בין השניים והותקף בעצמו על ידי עזראייב. לפי התביעה, לשני המותקפים נגרמו חבלות, שריטות וחתכים. מלבד כתב האישום הגישה התביעה המשטרתית בקשה להארכת מעצרו של עזראייב עד תום ההליכים.

עם הגשת כתב האישום, הדיון בעניינו של עזראייב נדחה ל-5 בפברואר. הסנגור, עו"ד דוד מועלם, אמר בדיון כי ישנה אינדיקציה לפיה לעזראייב יש בעיה נפשית, והדגיש כי בעבר הוא היה מאושפז ואובחן כחולה סכיזופרניה. עם זאת ציין הסנגור, כי הנאשם מבקש להשתחרר הביתה מבלי להזדקק לבדיקה פסיכיאטרית. עזראייב עצמו טען באותו דיון, כי הוא הותקף על ידי המתלוננים והתגונן מפניהם.

בתום הדיון הזה, השופטת דגנית משעלי ביטון, שצפתה בתיעוד התקיפה ובחנה את חומרי החקירה, קבעה כי ישנן ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר. לפיכך, מעצרו של עזראייב הוארך עד להחלטה אחרת. השופטת ציינה את "החומר הרפואי שהוצג, לפיו מוכר העצור למערך בריאות הנפש ובעברו מספר אשפוזים", והורתה להביא את עזראייב לפסיכיאטר המחוזי בהקדם האפשרי, על מנת שיקבע בחוות דעת האם הנאשם חולה נפש במובן המשפטי, האם הוא מסוגל לעמוד לדין, והאם היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו.

הדיון נדחה ל-15 בפברואר ואז הוגשה לבית המשפט חוות דעת אשר קבעה כי עזראייב כשיר לעמוד לדין. עזראייב עצמו צעק במהלך הדיון, השתולל וכמעט התחנן למעצר בית. גם סנגורו שב וביקש לשחררו לחלופת מעצר.
מנגד, התביעה המשטרתית הצביעה על התנהגותו האימפולסיבית של הנאשם והצורך בקבלת תסקיר מטעם שירות מבחן.

השופט יניב בוקר ציין בהחלטתו כי המסוכנות מהנאשם נובעת מ"אימפולסיביות חסרת גבולות", וקישר זאת להתפרצותו של עזראייב כלפי התובעת במהלך הדיון. "במצב דברים זה אני סבור שיש מקום ששירות המבחן יבדוק את יכולתם של הערבים המוצעים לפקח על הנאשם, את יכולתו לעמוד בתנאים של מעצר בית ואת השאלה האם הוא זקוק להתערבות טיפולית במהלך תקופת מעצר הבית", ציין השופט והורה לשירות המבחן להגיש תסקיר שיבחן חלופת מעצר. הדיון הבא נקבע ל-15 במרס.

נחמן ונטליה עזראייב, הוריו המודאגים של הנאשם, לא השלימו עם ההחלטה ומיד באותו היום פנו במכתב נרגש לפסיכיאטר המחוזי, למשטרה, לפרקליטות, וגם לבית המשפט. "ראובן חולה קשה מזה המון שנים מגיל 15, עבר הרבה אשפוזים ארוכים בכפייה וברצון", כתבו ההורים, "הוא עצור שלושה שבועות. לקחו אותו לפסיכיאטר אשר כתב שהוא כשיר לעמוד לדין. אנחנו לא מבינים איך יכול להיות שבן אדם חולה מעל 10 שנים, מקבל תרופות קשות, אגרסיבי, התנהג באלימות ורק הפסיכיאטר לא רואה זאת וכותב שהוא כשיר?

"הוא נמצא במצב פסיכוטי קשה, לא מקבל טיפול במשך שנה, כי סירב לטיפול, לא הולך לרופא כי מפחד", הוסיפו ההורים הנסערים, "במהלך המשפט הוא צעק על עורך דין ועל פרקליטו ועל השופט, איים, היה אגרסיבי מאוד, כך הוא גם מתנהג במעצר… לבסוף העבירו משפט לעוד חודש, שולחים לקצינת מבחן. אנחנו זועקים לעזרה, אסור לו להיות במעצר, הדבר לא ייגמר בטוב. יש לו מחשבות שווא, הוא חייב אשפוז דחוף וטיפול. בבקשה התערבות שלכם… חוות דעת נוספת דחוף. הוא נמצא במצב פסיכוטי".

בעקבות המכתב ששלחו ההורים, השופטת מירב עמר העבירה ב-19 בפברואר הנחיה לשירות בתי הסוהר, בה כתבה: "תשומת לב שלטונות שב"ס לאמור במכתב הפנייה של בני משפחת העצור, ובשים לב לאמירות בדבר אובדנות. הצורך בהשגחה בעניין העצור על כל המשתמע מכך".
האם ההנחיה יושמה בשטח? האם בשב"ס השגיחו כראוי על העצור? אם לבחון לפי התוצאה הטראגית – התשובה על כך שלילית.

קצינת המבחן ומפקחת מעצרים ארצית כתבה ב-10 במרס לשופטת משעלי ביטון, כי יותר ממחצית מהתקנים של קציני המבחן בתחום המעצרים אינם מאוישים, וההמתנות של עצורים בבתי מעצר מתארכות באופן משמעותי. בשל כך, ולנוכח חופשת חג הפסח, היא ביקשה מבית המשפט להאריך את המועד שבו יוגש בעניינו של עזראייב תסקיר, עד 25 באפריל.
חלפו יומיים, וב-12 במרס ביקש סנגורו של עזראייב לקיים את הדיון במועדו חרף בקשת הדחייה של שירות המבחן, בין היתר בשל מצבו הנפשי הקשה של מרשו.
בית המשפט נעתר לבקשה.

האזהרות
בדיון שהתקיים ב-15 במרס, הסנגור ביקש בדחיפות בדיקה פסיכיאטרית נוספת, בטענה שחוות הדעת הקודמת ניתנה על סמך בדיקה שהוכשלה, והפסיכיאטר הבודק לא "עלה" על סימני המחלה מפני שהנאשם לא שיתף פעולה. "מדובר באדם חולה מאובחן", אמר הסנגור, "יחד עם זאת, בגלל רתיעה מאשפוז ורצון להוכיח את עצמו כבריא, הוא הלך לרופא פסיכיאטר והסתיר את פניו… ההורים שלו עדים להידרדרות מאוד חמורה".

בדיון הזה עזראייב עצמו קיבל את רשות הדיבור ואמר: "אני רוצה לטפל בעצמי בבית חולים לבריאות הנפש. המצב שלי הידרדר. יש לי פחדים ופארנויות שרוצים להרוג אותי. יש חרדות פארנויות, אני עוצר את עצמי ממחשבות אובדניות. אני בדיכאון בגלל מה שעברתי…. כל פעם שאומרים לי אם אני רוצה להתאבד, אני חושב על העתיד. יש כאן משהו שצריך לעצור לי. יש לי פארנויות שרודפים אחריי עבריינים, אני משתגע ואני עוצר את עצמי כדי לא לדפוק את הראש".

אביו של הנאשם תיאר שוב במעמד הדיון את מצבו של בנו, וביקש שישוחרר לביתו כדי שבני משפחתו יוכלו לשמור ולפקח עליו, תוך שהביע חשש ממשי לחיי בנו: "הוא ידפוק ראש בקיר או יתאבד, כי היו לו יציאות כאלו המון".

התביעה, מצידה, התעקשה להמתין לקבלת תסקיר, על מנת שבית המשפט יראה "תמונה מלאה של גורמי הסיכון הנשקפים מהנאשם".
עוד יותר מכך: התביעה התנגדה גם לבדיקה פסיכיאטרית נוספת, והשופטת משעלי ביטון הסכימה איתה: "עיינתי בחוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי, חוות דעת מקיפה המתייחסת לעברו של הנאשם, לבדיקה העדכנית שנעשתה טרם הגשת חוות דעת ולחומר המשפטי. יובהר כי הפסיכיאטר המחוזי עיין בכל החומר לרבות אישפוזיו בתקופת נערותו בנס ציונה. כמו כן, יישנה בחוות הדעת התייחסות לחומר החקירה ולעדויות המתלוננים".
עוד ציינה השופטת, כי "הפסיכיאטר המחוזי התייחס לבדיקה שנעשתה בבית המעצר שקמה, ולהתרשמות הפסיכיאטר עת בדק אותו וקבע כי ישנו שיתוף פעולה מלא עם הנאשם. במעמד הבדיקה התרשם הפסיכיאטר מקצב טון ודיבור רגילים ללא עדות למצב פסיכוטי".

השופטת הוסיפה כי גם בבדיקה נוספת שנעשתה לצורך חוות הדעת עזראייב שיתף פעולה באופן מלא. "הוא מתמצא בזמן ובמקום, אין הפרעות בהליך החשיבה ואין התרשמות מביטויים פסיכוטיים. הפסיכיאטר המחוזי התרשם כי הנאשם כשיר לעמוד לדין ואחראי למעשיו… ואף אני התרשמתי כי אין קשר סיבתי בין מצבו לבין העבירות המיוחסות לו, הגם שייתכן שבעת הזו, הוא סובל מדיכאון וחרדה, בין היתר על רקע מעצרו. בנסיבות העניין לא מצאתי שיש מקום להגיש חוות דעת נוספת. פתוחה הדרך בפני ההגנה להגיש חוות דעת מטעמו".

באשר לאפשרות לשחררו לבית הוריו קבעה השופטת: "אני סבורה כי התנהלותו של הנאשם, הן מהעבירות המיוחסות לו והן לאור התנהגותו בדיון הקודם, עת איים על התובעת לכאורה, מלמדות על אימפולסיביות ומגבירות מסוכנות, לפיכך יש מקום להמתין לקבלת התסקיר, אשר יוגש עד 24 באפריל והדיון יתקיים ב-27 באפריל".
בהמשך ביקש הסנגור לדחות את מועד הדיון לצורך גיבוש והגשת חוות דעת פסיכיאטרית פרטית מטעמו. עוד לא הספיקה ההגנה להכין את חוות הדעת הפסיכיאטרית, ובמהלך חול המועד פסח עזראייב נמצא כאמור ללא רוח חיים בשירותי תא המעצר שלו.

"חנקו אותו עם כבל מקומקום"
ראובן עזראייב נולד שנתיים לאחר שבני משפחתו עלו מהעיר קיסלובודסק ברוסיה. בשיחה עם אתר "פוסטה" אומר האבא נחמן כשקולו חנוק מדמעות: "הבן שלי לא עבריין, הוא עזר לכולם. הוא היה אדם טוב לב. הוא אילף כלבים עבור אנשים ללא כסף. הוא קנה אוכל לכלבים בכספי ביטוח לאומי. פעם אחת הוא הביא הומלס מתחנה מרכזית ונתן לו לישון במיטה שלו והוא עצמו ישן על הספה במסדרון".

נחמן ממאן להשלים עם התנהלות הגורמים השונים בתיק, ולא רק שהוא מותח ביקורת חריפה על ההתנהלות, הוא אף מתעקש וטוען כי בנו לא שם קץ לחייו, אלא נרצח.
"רצחו את הבן שלי באמצעות כבל מקומקום", טוען האב בשיחה עם אתר "פוסטה", כשקולו חנוק משמעות, "נתנו לו מכה מאחורה בראש, הוא נפל לאחור ועם כבל מקומקום תפסו את ראשו ומשכו כלפי מעלה ואדם אחר החזיק לו את הרגליים. הוא אפילו לא יכל להתנגד מכיוון שלפני זה שב"ס נתן לו כדורי הרגעה, כמו קלונקס".

את הסברה שלו הוא מבסס על עדויות ששמע לדבריו מהכלא. "הוא אדם חולה. במשפט הוא צעק וכולם ראו שהוא אדם חולה. ולמרות זאת, כלאו אותו בכלא רגיל ולא במב"ן (מרכז לבריאות הנפש של שב"ס, מ.פ) ולא בתא שיש בו מצלמות כדי לפקח על אדם חולה. הוא הלך מכות בכל התאים. בכל התאים הוא ספג אלימות. הוא לא הבין שזה בית סוהר".

האב מוסיף ומספר על מה שעבר לדבריו בנו בכלא: "לא נתנו לו אוכל. כשהוא ביקש משהו צחקו עליו. בהמשך לא איפשרו לו שיחות וכך הוא לא יכול היה לספר לנו כלום. בנוסף, במשך שבועיים טרטרו אותו בכל הארץ, כביכול שיש לו דיון בבית משפט באשקלון למרות שלא היה לו שום דיון. חודשיים הוא לא התקלח, הוא הסריח כמו כלב. מובן שאף עצור לא רצה להיות איתו, הוא נדנד לכולם, הוא נמאס על כולם. היה לו קשה, הוא אדם חולה, הוא היה צריך טיפול. רצחו אותו כי הוא נמאס על כולם. החוקר משטרה מבלבל אותנו, הוא רוצה לסגור את התיק. אני אגיע לחקר האמת. אני לא אוותר".

האב משחזר את השיחות האחרונות שלו עם בנו. "באותו יום הוא דיבר איתנו, ביקש שנחליף לו בגדים כי הוא ירד 20 קילוגרם במשקל. משב"ס לא דיברו איתנו בכלל. הראו לנו איזה סרט של 15 או 20 סנטימטר שלא מספיק בכלל כדי לכרוך סביב הצוואר. כדי שבן אדם יתלה את עצמו צריך אורך של לפחות מטר וחצי. הסימן על צווארו היה סימן של כבל ולא של סרט. אם זה סרט כלשהו, אז הסימן על צווארו היה צריך להיות רחב. אמרו שהוא היה תלוי והורידו אותו, אבל כאשר ביקשתי להראות לי צילומים מאיפה הורידו אותו מהתליה – אמרו לי שאין להם תמונות. אני בטוח שחנקו אותו בשירותים לאחר שנתנו לו מכה בראש".

מאז האירוע, בני משפחת עזראייב מתקשים לעכל את האובדן. "אנחנו בסטרס", אומר האב, "הבן שלי מסכן, סבל מסכיזופרניה, היו לו קולות בראש ובית המשפט שלח אותו לכלא במקום לטיפול, וזה בכלל אחרי שהפסיכיאטר המחוזי קבע שהוא כשיר. עצרו אותו לאחר שהוא תקף אחרים כשניסה להגן על עצמו בעת שניסו לקחת לו את האופניים החשמליים".

נחמן מסכם: "במשך חודשיים, הבן שלי היה מורעב וסבל מאלימות. האמת צריכה לצאת לאור. המדינה הכניסה אדם מסכן לכלא במקום לשלוח אותו למב"ן. אנחנו שלחנו מלא מכתבים לכל הגורמים. לדעתי, הפסיכיאטר המחוזי צריך לשבת בכלא על ההחלטה שלו, הלכו פה חיים של בן אדם צעיר".

תגובות
משב"ס נמסר בתגובה: "כבכל אירוע מסוג זה, מונתה ועדת חקירה אשר בודקת את האירוע וטרם הגישה את ממצאיה הסופיים, על כן לא נוכל בשלב זה לדון בפרטים".

בהתייחס לטענות המשפחה נגד הפסיכיאטר המחוזי, נמסר ממשרד הבריאות "מפאת חיסיון רפואי וצנעת הפרט לא נוכל להתייחס לפרטי המקרה. חשוב לציין כי בדיקת הפסיכיאטר מטעם בית המשפט דרך הפסיכיאטר המחוזי נערכת רק על מנת לקבוע כשירות עמידה לדין ו/או אחריות למעשים במסגרת העבירה שנעשתה".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "עם קבלת הדיווח אודות אסיר שהובא לבית החולים ולאחר מספר שעות נקבע מותו, נפתחה חקירה במשטרה, במסגרתה הועברה הגופה לבדיקת המכון לרפואה משפטית, אשר קבע כי אין חשד לפלילים. כלל ממצאי החקירה הועברו לעיון והחלטת הפרקליטות, כמקובל".

תגובת הרשות השופטת: "מערכת בתי המשפט משתתפת בצערה של המשפחה. בית המשפט היה קשוב לטענות בנושא מצבו הנפשי של הנאשם אשר עלה לראשונה בדיון בקשת מעצר עד תום ההליכים שנערך ביום 5.2.23. בכדי לבחון את הטענות בנושא זה הורה בית המשפט עוד באותו הדיון על הגשת חוות דעת מטעמו של הפסיכיאטר המחוזי אשר מצאה כי הנאשם כשיר לעמוד לדין. בנוסף לכך, בהמשך לחוות הדעת ולבקשת הסנגור, הורה בית המשפט לשירות המבחן לבחון את נושא חלופת המעצר ולהגיש תסקיר (לבקשת שירות המבחן ניתנה ארכה עד ליום 25.4.23) וכן אפשר להגנה, ככל שתהא מעוניינת, להגיש חוות דעת פסיכיאטרית מטעמה. נוסף על כן, בית המשפט בהחלטה מפורשת מיום ה-19.02.23, העמיד את שב"ס על הצורך בהשגחה על הנאשם לאור מצבו הנפשי ואמירותיו. הדברים באים לידי ביטוי בהרחבה בפרוטוקולים ובהחלטות".