הצילומים שבלטו יותר מכל במהלך השבת באמצעי התקשורת היו תיעודים מתל אביב, שם מאות מפגינים אריתראים התעמתו עם שוטרים בהפגנה נגד שגרירות אריתריאה בתל אביב, שאיבדה שליטה (2 אוגוסט).
מי שצילם מ"לב" ההפגנה היה עומר פיכמן, בן 33 מיפו, שמזה מספר שנים מצלם את הרחוב בתל אביב. בגלריית הצילומים שלו ניתן למצוא חרדים, אתיופים, חסרי-בית וגם "נופים דוממים" שמראים את ההזנחה בדרום תל אביב.
פיכמן היה בכלל איש הייטק לפני שהחליט לפרוש מהתחום לטובת קריירה בצילום. מאז שקיבל את ההחלטה, הוא עשה קריירה בצילום דוקומנטרי של חיי העוני בדרום תל אביב, וגם מאסונות שתיעד ברחבי העולם.
"הייתי ברעידת אדמה בנפאל בשנת 2015, הייתי במקרה באזור ולא טסתי לשם במיוחד", מספר פיכמן על תחילת דרכו כצלם, "הייתי מגדיר את עצמי בין צלם רחוב לצלם דוקומנטרי".
מה מושך אותך?
"אני אוהב לתפוס רגעים בחיים שלא יחזרו על עצמם. אני אוהב להגיע למקומות שאנשים שלא רוצים להגיע להם, כמו אתמול במהומות, ולצלם".
כמה צלמים היו אתמול?
"ברוב הזמן הייתי הצלם היחידי".
תוך כדי שצילמת, מה ידעתך על האירוע אתמול?
"לא ידעתי כלום. שמעתי בחדשות אז נסעתי בקורקינט מיפו למקום האירוע. דיברתי עם אנשים משני הצדדים ועברתי בין הצדדים של המפגינים והמפגינים סיפרו לי מה היה".
האם הרגשת מאוים?
"המפגינים לא איימו עליי אבל הרגשתי מאוים מהאירוע, כי בלוקים עפו באוויר. אבל לא הרגשתי מאוים מאף אחד מהצדדים".
מה שמעת על האירוע אתמול לפני שהגעת?
"פתחתי את החדשות בטלפון. חשבתי שהאירוע נגמר והלכתי לראות בכל זאת. הגעתי למקום שבו היה אמור להיות האירוע. לא ידעתי איפה זה, ראיתי את הניידות ונסעתי אחריהן. כל הכבישים היו מלאים ברימוני הלם כי זה היה אחרי הבלגן של הבוקר. צילמתי את הרחוב המנופץ. שם היו הרבה צלמים שצילמו. ואז נגמר האירוע. הלכתי לכיוון הכביש איפה שהמשטרות. שאלתי את השוטרים אם נגמר האירוע, אחד השוטרים אמר לי שלא. ראיתי מסוק באוויר, עליתי על הקורקינט ונסעתי לכיוון המסוק שהיה מעל התחנה המרכזית. אז ראיתי מלחמה, היה תוהו ובוהו. אנשים זרקו בלוקים אחד על השני. הכחולים מתנגדי המשטר ואדומים היו תומכי המשטר. הם זרקו בלוקים אחד על השני.
"בהתחלה לא הבנתי מה קורה. חשבתי שהם נגד המשטרה והם תוקפים את המשטרה. אז ראיתי שהם אחד נגד השני. כל אחד תפס את מה שהוא יכול למצוא, יד אחד עם אבן, יד אחת עם מקל. אז קלטתי לאחר כמה דקות שהם אחד נגד השני. התחלתי לצלם, לקחתי קסדה של הקורקינט כדי שלא אפגע.
"לא נפגעתי. נשארתי קרוב לדברים. השתדלתי לא להיות באמצע. פעם אחת מאתי את עצמי בין שני הצדדים באמצע וזה היה מלחיץ כי עפו לשם אבנים. המפגינים לא רצו לפגוע בי. לא עניינתי אותם. את האדומים עניין לפגוע בכחולים ואת הכחולים עניין לפגוע באדומים".
יש תובנות מהאירוע הזה לגבי האריתראים בישראל?
"היה לי עצוב. כי דיברתי עם מתנגדי המשטר וראיתי שהם מחפשים בית. בניגוד לאדומים שרק באו לעבוד. הכחולים ברגע שהם חוזרים לאריתריאה הם מתים. אחד המפגינים הכחולים אמר לי שאין לו לאן לחזור. הוא אמר לי 'אני מעדיף לטבוע בים מאשר לחזור לאריתראה'. ראיתי שנאה בעיניים. הם (כל צד) היה מוכן ללכת עד הסוף. אנשים חטפו בלוקים בראש… אנשים דממו ברחובות".
איך האירוע הזה היה ביחס לאירועים אחרים שהיית?
"זה אירוע שלא דומה לכלום. צדק לרפאל היה קצת יותר אלים מהפגנות אחרות. גם כשמתנגדי הרפורמה ירדו לרחובות היה אלימות, אבל באירוע הזה זה היה פי 300 ממה שראיתי".
לא פחדת להיפגע?
"לא מאוד. לקחתי קסדה של קורקינט. אני מרגיש שאני יודע להיות בטוח ואחראי באירועים כאלו. לא פחדתי יותר מדי. אני מרגיש שזה מחייה אותי האירועים הללו".
מחייה אותך?
"האדרנלין, ההרגשה שאתה במקום שרוב האנשים לא רוצים ולא יכולים להגיע אליו. זו הזדמנות לבחון את הסיטואציה בצורה אובייקטיבית. כשאנחנו רואים בחדשות לא תמיד מבינים. לכן אני תמיד הולך להפגנות. הייתי באיילון אין ספור פעמים, הלכתי להפגנות של צדק לרפאל (למען רפאל אדנה), הפגנות של תומכי הרפורמה והפגנות של מתנגדי הרפורמה. אני אוהב להראות את הדברים בדרך שלי. אני אוהב לבחור מה אני רוצה להראות".
באלו עוד אירועים היית?
"הייתי בכל ההפגנות. הייתי בבני ברק בהלוויה של הרב אדלשטיין. הייתי יותר עם האנשים. הייתי בל"ג בעומר בבני ברק, כשהיו מדורות ענק והילולות".
כאמור, פיכמן אוהב לצלם גם את אזור דרום תל אביב, ואתרים ייחודיים באזור זה, למשל התחנה המרכזית. "התחנה מרכזית החדשה זה מקום מופרע. מקום שאין בו שום פיקוח. זה מקום שיש בו מגוון מוזר של תרבויות. יש שמונה קומות בתחנה המרכזית. יש שתיים וחצי קומות שיש שם קצת חיים וכל השאר נטוש. מסוכן להגיע לקומות הנטושות בלילות. היו שם מקרים של רצח ואונס בלילה. זה פחד אלוהים להגיע. הכל נטוש ומסריח וחרא. הכל שם שבור וזבל וקונדומים ומזרקים ובקבוקים של בנגים, אבל יפהפה לצילום".
ונווה שאנן?
"בנווה שאנן צילמתי את ההומלסים ואת הנרקומנים ואת ההפקרות של השכונה".
מתי התחלת לצלם?
"לפני 10 שנים. עשיתי כמה קורסים של צילום. אבל אף פעם לא עשיתי כלום עם התמונות. לא פרסמתי כלום שנים. גם בתערוכה של נווה שאנן לא פרסמתי. בשנה האחרונה התחלתי לצלם. היום אני צלם עיתונות עצמאי".
למה עזבת את עולם ההייטק?
"הייטק זה לא בשבילי. אני אוהב אמנות. אני אוהב להיות בחוץ. אני לא יכול לעבוד במשרד. אין סיכוי שאני אעבוד עוד יום אחד בהייטק".
