בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב מחק תביעה חריגה שהגישה תושבת המרכז למחצית מזכויות במקרקעין הרשומים על שם אחיה בלבד. בית המשפט קבע: לא הוצגה עילת תביעה קוהרנטית, לא הוכחה מתנה שהושלמה, ולא ניתן "לתקן תאונת משפט" בדיעבד.
התובעת היא אחותו למחצה של הנתבע, בת לאותו אב, שאומצה בילדותה על ידי אמו של אחיה כשנישאה לאביהם. הנתבע ירש מסבו וסבתו מצד אמו, בשנות ה־80 וה־90, דירת מגורים בתל אביב וזכויות במגרש בשדה דב. הנכסים נרשמו מאז ומתמיד על שמו בלבד.
בתביעה המקורית טענה האחות לקיומו של "הסכם שותפות ונאמנות" בלתי כתוב, מכוחו היא זכאית למחצית מהזכויות.
לאחר שבית המשפט הציף קשיים מהותיים בעילת התביעה, הוגש כתב תביעה מתוקן – הפעם בטענה שהאח העניק לה מתנה שהושלמה, ולחלופין – התחייב להעניק לה את הזכויות.
האחות טענה באמצעות עו"ד אור גל-און, כי האח התחייב והעניק לה מחצית מהזכויות, בין היתר כפי שעולה ממייל ששלח לבנותיה בשנת 2016. לשיטתה, היעדר הרישום נבע מיחסי אמון, נסיבות חיצוניות ושיקולי מס.
עוד נטען, כי לאורך השנים הצדדים נהגו כבעלי זכויות משותפות: האחות השתתפה בהוצאות, שילמה מסים, טיפלה בשיפוצים, ואף בצוואות שערך האח, והנכסים הוחרגו מהרכוש המשותף לו ולאשתו.
בנוסף נטען, כי בהתנהלות לגבי נכס אחר שירש האח, חולקו דמי שכירות שווה בשווה, ובהמשך נרשמה מחצית הזכויות על שם האחות.
האח – באמצעות עורכי הדין זוהר לנדה, גל ליפשיץ ומאור גריאני – טען כי מדובר בתביעת סרק.
לטענתו, אין מחלוקת שהנכסים הינם ירושה פרטית, רשומים על שמו בלבד, וללא כל הסכם בכתב כנדרש בחוק המקרקעין.
האח הוסיף וטען, כי אמירות כלליות שנאמרו לאורך השנים נועדו "לפייס" את האחות נוכח לחצים שהפעילה, ואינן מקימות הסכם או התחייבות משפטית.
בנוסף טען, כי תשלומים שביצעה האחות הוצגו באופן מטעה, וכי לכל היותר מדובר בהחזרי הלוואות.
סגן נשיאת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט יהורם שקד, קבע כבר בפתח פסק הדין (24 דצמבר): "מצאתי כי דין התביעה להימחק. עד לכתיבת פסק דין זה לא עלה בידי להבין מהי עילת התביעה שמכוחה עותרת התובעת לסעדיה".
השופט שקד עמד על הסתירה המהותית שבבסיס התביעה: "ישנם שניים כאן שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת… אם המתנה הושלמה, מדוע יש לאכוף התחייבות?".
עוד קבע השופט כי ניסיון האחות לטעון בסיכומים לעילה חלופית של "התחייבות ליתן מתנה" מהווה הרחבת חזית אסורה: "יש לראות בפירואט משפטי זה ניסיון עקר לתפוס את החבל בשני קצותיו: תפסת מרובה, לא תפסת".
פרטים וסיפורים נוספים – במדור משפחה >>
המלצה על עורכי דין לענייני משפחה >>
השופט דחה גם את הבקשה לפסוק סעד שלא נתבע, וציין כי אף אחד משלושת התנאים החריגים לכך אינו מתקיים. לדבריו: "אין בסמכותו של בית המשפט לתקן תאונות משפטיות כאשר אלו הגיעו לשלב הסופי… הדבר יהווה עוול משפטי לצד שכנגד".
בסופו של דבר קבע השופט, כי האחות לא הוכיחה מתנה שהושלמה, שכן מתנה במקרקעין טעונה רישום. לכל היותר, ניתן היה לטעון להתחייבות ליתן מתנה – טענה שלא נטענה בזמן ולא התבררה כדין.
התביעה נמחקה, והאחות חויבה בשכר טרחת עורכי הדין של האח בסך 100 אלף שקל, למרות שהאח עתר להוצאות בסך 830 אלף שקל.
השופט שקד הוסיף והבהיר כי משלא הוכחה עילת תביעה, אין מקום לדון בהתיישנות או בסעדים כספיים נלווים, וכי הטענה ל"הסכם בין יורשים" חסרת יסוד, שכן האחות כלל אינה יורשת של הסבים.
הערת הכותבת: פסק הדין מהווה תזכורת חדה לכך שיחסי משפחה, הבטחות בעל פה והתנהלות רגשית – אלו אינם תחליף לעילה משפטית ברורה, ודאי לא כשמדובר בזכויות במקרקעין.
הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
