אפק זרד מאילת הורשע לפני שלוש שנים בגניבת למעלה משישה מיליון דולר במטבעות דיגיטליים מחברו הטוב, ונשפט למאסר של שבע שנים ולקנס כבד של חמישה מיליון שקל, אשר תפח מאז לשמונה מיליון שקל עקב ריבית פיגורים.
זרד התקרב ל-א', עולה מחבר העמים אשר ראה בו חבר קרוב ונתן לזרד מפתח לדירתו.
א' היה מומחה במטבעות קריפטו, ולימד והדריך את זרד כיצד להשקיע וסיפק לו עצות.
השניים יצאו לבילויים ו-א' סמך עליו עד כדי כך, שלא רק הסביר לזרד על סחר במטבעות, אלא גם שוחח איתו על הארנק הדיגיטלי הפרטי שלו.
באחד הימים, זרד שהיה בעל מפתח לדירה, נכנס למחשבו של א' וגנב את תכולתו, 75 אלף מטבעות דיגיטליים מסוג Dash ששוויים בעת הגניבה היה כשישה מיליון דולר (היום השווי עשרות רבות של מיליוני דולרים). את המטבעות העביר זרד לארבעה ארנקים דיגיטליים שונים, באופן שאינו מאפשר התחקות אחר בעליהם.
כאשר זרד נעצר, התגלה על מחשבו ארנק שהכיל 31 אלף מתוך 75 אלף המטבעות שנגנבו מ-א'. ואולם, באופן מסתורי, כאשר המחשב והארנק כבר היו בידי המשטרה, נעלמו המטבעות מהמחשב של זרד ויד נעלמה העבירה אותם לכתובת אחרת שבעליה לא ידוע. פעולה שכזו יכולה להיעשות על ידי גורם אשר ברשותו היה העתק של הארנק שהיה על המחשב של זרד ואותה סיסמא. מכאן עלה חשד שהיו לזרד שותפים לגניבה.
גם השופט יואל עדן ציין בגזר הדין לפני שלוש שנים, כי יתכן שהמטבעות יחכו לזרד בעת שישתחרר מהכלא.
זרד (30) ריצה עד עתה שלוש משבע שנות מאסר שנגזרו עליו, ובשנה האחרונה – לאור השתלבותו בהליך שיקום והיעדר עבירות משמעת – הוא כבר יצא לארבע חופשות שאושרו לו מהכלא.
אבל בפברואר 2024, קצינת האסירים המחוזית החליטה לעצור את סבב החופשות שלו, "לאור התרשמות שאין בכוונתו לשלם את קנס המיליונים שגזר עליו בית המשפט, ולפעול להסדרת החוב".
קצינת האסירים גם ציינה כי לאחרונה נודע שמלבד הקנס הפלילי, עומדת נגד זרד תביעה אזרחית שהגיש המתלונן, וכי בהיעדר תשלום החוב – המאסר שלו יתארך, שכן בית המשפט קבע בגזר הדין תקופת מאסר נוספת חלף קנס, במידה שזה לא ישולם.
לטענת שב"ס, כל הנתונים הובילו להערכה מחודשת כי קיימת מסוכנות ביציאתו לחופשות, בעיקר עקב סכנת בריחה, והחופשות נשללו.
ה"מחירון" על אי תשלום
זרד, באמצעות סנגורו עו"ד מאור שגב, עתר לבית משפט המחוזי בבאר שבע, בבקשה שיורה לשב"ס להחזירו לסבב החופשות.
בעתירה, האסיר כפר בטענה שהוא מתחמק מתשלום החוב. עו"ד שגב הציג ארבע פניות שעשה האסיר בשנה האחרונה למרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה.
בפנייה הראשונה לפני שנה וחצי ביקש זרד להסדיר את תשלום הקנס (קרן של חמישה מיליון שקל) בתשלומים של 5,000 שקל בחודש, שכן לטענתו אין לו נכסים וגם המטבעות שנגנבו לא נמצאים בחזקתו – עד היום הוא כופר בעבירה.
המרכז לגביית קנסות דחה את הבקשה.
לאחר מכן, זרד ביקש להפעיל את "המאסר חלף קנס" – תקופת מאסר נוספת שנקבעה כתחליף לקנס אם לא ישלם, אך המרכז לגביית קנסות לו שיקול הדעת בעניין, דחה גם את הבקשה הזו והבהיר כי לא יסכים לפטור את זרד מקנס גבוה באמצעות מאסר נוסף.
ברקע דחיית הבקשות עמדה גם החלטת בית המשפט העליון מלפני שנתיים לגבי אורך המאסר. העליון קיבל ערעור של זרד, באמצעות סנגוריו דאז אבי חימי ואלי כהן, על תקופת המאסר וקיצר אותה בשנה – משמונה לשבע שנים. בנוסף קיצר העליון גם את המאסר הנוסף חלף הקנס. בעוד שהמחוזי קבע כי זרד ירצה שלוש שנים נוספות אם לא ישלם את קנס המיליונים, העליון קיצר את התקופה הנוספת לשמונה חודשים.
בתנאים אלה, המרכז לגביית קנסות סירב לאחרונה לפנייה של זרד בעצם לפטור אותו מתשלום החוב על ידי הפעלת "המאסר חלף קנס", שכן ה"מחירון" על אי תשלום החוב הצטמצם מאוד לתקופת מאסר מוגבלת.
בעתירה הנוכחית של עו"ד שגב לחידוש חופשותיו של זרד, נטען ששיקולי שב"ס עכשיו להעניש את זרד מאחר ש"לא הסדיר את החוב" – מופרכים:
ראשית, הקנסות היו ידועים גם כאשר אושר לזרד לצאת לארבע חופשות.
שנית, זרד ניסה לפתור את העניין כאמור, בפריסה לתשלומים או בריצוי מאסר חלף קנס.
שלישית, זרד עמד בחוב פיצויים אחר שנקבע לו בסך 258 אלף שקל.
רביעית, מדיניות שב"ס תביא לאפליה בין אסירים בעלי יכולת כלכלית גבוהה לבין כאלה שאין להם, אשר לא ייצאו לחופשות ולא ייהנו משיקום רק בגלל שיש קנס גבוה שאינם יכולים לעמוד בו.
שב"ס התבצר בעמדתו, ולפיכך נקבע דיון לפני השופטת נועה חקלאי.
שאלת היכולת הכלכלית – והתשובה
השופטת חקלאי קיבלה את העתירה. בהחלטתה מספר נימוקים. "שינוי העמדה ביחס לעותר, לא נעוץ בהפרת תנאי החופשה על ידו, או במידע מודיעיני, או בהתנהלות שלילית של העותר בין כותלי הכלא", כתבה.
השופטת דחתה את טענת שב"ס כי האסיר הפסיק לפעול להסדרת הקנס, והדבר מצדיק עצירת החופשות. "במועד שבו התקבלה ההחלטה, אכן ביצע העותר פנייה יחידה להסדרת החוב (אז כאמור ביקש פריסה לתשלומים של 5,000 שקל ונדחה). עם זאת, לאחר מכן המשיך העותר ופעל להסדרת החוב בבקשות להפעלת מאסר חלף קנס ובערעור, שטרם ניתנה עליו תשובת המרכז לגביית קנסות".
השופטת דחתה גם את הטענה כי האסיר פשוט מתחמק מתשלום הקנס וכי יש לו יכולת כביכול לשלם מיליוני שקלים. "מעמדת המשיב עולה במרומז, שכל עוד האסיר לא הוכיח לאן נעלם הכסף שגנב, הוא מוחזק כמי שהכסף בשליטתו. על פי גישה זו, יש לעותר היכולת הכלכלית לשלם, אך הוא נמנע במכוון לעשות כן".
לפי השופטת, מדובר בספקולציה של המדינה שאינה מוכחת: "לא ידוע היכן נמצא הכסף הגנוב ואם הוא בחזקתו של העותר. לא שוכנעתי כי מדובר במי שיש באפשרותו לשלם, ונמנע מכך במכוון. אין אינדיקציה לקיומה של יכולת כלכלית לשלם את הקנס…".
"מנגד", הוסיפה השופטת, "גם ההיפך לא הוכח – לא שוכנעתי כי העותר נעדר כל יכולת לשלם, בשים לב שהעותר לא מסר כל הסבר מניח את הדעת בדבר היעלמות כספי המרמה".
אם כך, קבעה השופטת, מדובר בנתון שאינו ידוע ומשכך הוא פועל לטובת האסיר, שכן אין ראיה שהכספים אצלו.
כזכור, בעת שזרד היה במעצר זמן קצר אחרי שנתפס – הארנק הדיגיטלי עם חלק מהכסף הגנוב נעלם ממחשבו שהיה בידי המשטרה; נתון שמוסיף מסתורין ומספר אפשרויות, ביניהן שאדם נוסף עם גישה לקוד הארנק "חטף" אותו מרחוק.
"אין בידי את הכלים לקבוע שהעותר מודע למיקומו של הכסף הגנוב ויש לו שליטה עליו… אף שלא ניתן לשלול את האפשרות", סיכמה השופטת את הנקודה.
"עצם העובדה שהעותר כבר יצא לארבע חופשות וחזר מהן ללא כל התנהלות חריגה מלמדת כי ניתן לתת בו אמון. לטעמי, באיזון שנערך בין השיקולים, לא ניתן משקל ראוי להתנהלותו התקינה של העותר במהלך ריצוי מאסרו, להעדר עבירות משמעת, להעדר מידע שלילי, להשתלבותו בהליך שיקום", קבעה השופטת והוסיפה לסיום כי מקובלת עליה טענת הסנגור עו"ד שגב, לפיה "אי הוצאה לחופשה של אסירים אשר נמנעים מלשלם את הקנס, בשל העדר יכולת כלכלית, עלול ליצור מצב של אפליה בין אסירים… ומדובר בתוצאה שאינה רצויה".
העתירה אם כן התקבלה, וזרד ישוב לסבב החופשות.
כנראה שעל הנאשם כבר יושבים כבר כמה אירגונים שגם הם מחכין לראות איפה הכסף