בית המשפט העליון קיבל ערעור שהגישו חמישה תושבי הנגב שהורשעו בתיק רצח, וקיצר בארבע שנים את עונשיהם.
בפברואר 2021 הגישה הפרקליטות כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד החמישה:
האני אבו רביעה
ניזאר אבו רביעה
תאבת אבו חאמד
זאהי אבו רביעה
נזיה אבו רביעה
החמישה, תושבי היישוב דריג'את בצפון הנגב, הואשמו ברצח סאאב עוודאלה אבו חאמד.
לפי כתב האישום המקורי, ב-8 בינואר 2021 פרצה קטטה בין שני פלגים שונים ביישוב, שאינה קשורה למנוח או לנאשמים. כוחות משטרה הגיעו למקום ומסיבה לא ידועה המנוח נסע במהירות בטנדר בשביל גישה סמוך למשפחת הנאשמים.
מספר אנשים נאלצו לזוז הצידה במהירות כדי להימנע מפגיעת רכבו. מיד לאחר מכן יצא המנוח מרכבו והחל לברוח לביתו, כאשר במקביל הושלכה לעברו אבן וקבוצה גדולה של כ-20 אנשים החלו לתקוף אותו, ביניהם הנאשמים, בבעיטות, אגרופים, פטישים, אבנים, גרזנים וסכין.
בזמן שהקורבן שכב וניסה לברוח בשארית כוחותיו, אחד הנאשמים השליך לעברו אבן שפגעה בראשו. אחר בעט בו והשליך לעברו חפץ בגודל של כ-30 ס"מ. אחד הנאשמים אחז סכין והיכה את הנאשם בכל חלקי גופו. תוקף אחר דקר את הקורבן בירכו.
מכתב האישום המקורי עלה עוד, כי התוקפים לא חדלו ממעשיהם חרף מאמצי השוטרים לפזרם באמצעות ירי באוויר, שימוש בטייזרים ואף בכך שגוננו על המנוח בגופם. בהמשך הוא פונה על ידי בני משפחתו למרכז הרפואי סורוקה, שם נקבע מותו כתוצאה מהלינץ' שעבר.
כתב האישום התבסס על עדויות בני משפחת המנוח, עדויות שוטרים שהיו בזמן אמת בזירה, סרטוני מצלמות גוף וראיות נוספות.
הסנגורים של הנאשמים – עורכי הדין אבי חימי, רמי שלבי ויוסי לין הציגו לפרקליטות קשיים ראייתיים שהובילו להסדר טיעון.
במסגרת ההסדר הודו ארבעה מהנאשמים והורשעו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, וצוין בכתב האישום המתוקן כי לא היו אחראים ישירות למותו של המנוח.
חרף תיקון כתב האישום, על ארבעה מהנאשמים (האני, ניזאר, זאהי ונזיה) נגזרו 12 שנות מאסר, בעוד שעל תאבת, שמוקם במדרג השני של חומרת המעשים והורשע בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות – הוטלו חמש שנות מאסר.
עכשיו, באמצעות עורכי הדין עורכי הדין ירום הלוי, אבי חימי ציון אמיר ומוחמד אלעמור, הגישו חמישה מהנאשמים ערעורים לבית משפט העליון בו הם טענו כי בית משפט המחוזי טעה כשלא קיבל את טענת הנאשמים שהמנוח ניסה לדרוס אותם, אלא קבע שהם רק סברו כך.
לטענתם של הנאשמים המורשעים, האני, ניזאר, זאהי ונזיה, חלקם בתקיפה לא היה גדול ובית המשפט החמיר בעונשיהם יתר על המידה אחרי שזקף לחובתם את מותו של הקורבן בלינץ', למרות שכתב האישום המתוקן ניתק אותם מהתוצאה הטראגית.
בנוסף טענו הסנגורים בערעור כי בית משפט המחוזי טעה כשהחליט לא לראות בהם קורבנות אמיתיים של ניסיון הדריסה.
הסנגורים ציינו את הרקע הנורמטיבי של הנאשמים ואת התסקירים החיוביים של שירות המבחן, והוסיפו כי הם זכאים להקלה משמעותית בעונש.
הפרקליטות, מנגד, ביקשה לדחות את הערעורים והדגישה כי הנאשמים לקחו חלק בלינץ' אכזרי לעיני שוטרים שלא הצליחו להגן על המנוח. לטענת הפרקליטות, יש להעניש את הנאשמים בחומרה יתרה.
לאחר שצפו בסרטון שתיעד את האירועים, שופטי בית המשפט העליון קבעו כי המנוח אכן ניסה לדרוס את הנאשמים, ולכן יש להתחשב בתגובתם.
ראש ההרכב, השופט אלכס שטיין, דחה את טענותיהם של האני, ניזאר, זאהי ונזיה, לפיהן יש להענישם איש איש לפי מעשיו הוא, ולא כמי שפעלו יחד עם כלל התוקפים.
עם זאת, השופט שצפה בתיעוד האירוע מספר פעמים הגיע למסקנה כי המנוח אכן ניסה לדרוס את הנוכחים כשדהר עם טנדר לתוך שטח השייך למשפחת אבו רביע.
יתרה מכך, השופט ציין כי אמרות ספונטניות שנאמרו על ידי השוטרים והוקלטו בזמן אמת אף הן מלמדות שהיה מדובר בניסיון דריסה טרם התקיפה הקטלנית.
השופט שטיין הוסיף כי בית משפט המחוזי לא הגדיר נכון את המסכת העובדתית בתיק אך ציין: "העובדה שהמערערים או קרוביהם היו קורבנות אמיתיים של דריסה אמיתית אינה מקנה למערערים פטור מאחריות פלילית, ואף אינה עולה כדי קרבה לסייג של הגנה עצמית… יצר הנקמה אינו מקים עילה להפחתת האחריות הפלילית של הנוקם.
"לעובדה שהמערערים עשו את אשר עשו כתגובה ספונטאנית לנסיונו של סאאב לדרוס אותם או את קרוביהם – ועל ידי כך להביא למותם או להסב להם נכות קשה – יש השלכה ברורה ומוכרת על מידת העונש שראוי להטיל עליהם… ועובדה זו מהווה עילה להקלה משמעותית בעונש".
בסופו של דבר קבע השופט כי "על רקע ניסיון הדריסה האמיתי – ולא מדומה – שנעשה על ידי סאאב, ומבלי להקל ראש בחומרתו של מעשה הלינץ' שבו עסקינן, סבורני כי עונש המאסר לתקופה של 12 שנים, אשר, כאמור, הושת על האני, ניזאר, זאהי ונזיה, מחמיר עם מערערים אלה החמרה משמעותית מאד.
נוכח קביעות אלו, השופט החליט לקצר את עונשיהם של האני, ניזאר, זאהי ונזיה לשמונה שנות מאסר (במקום 12), ואת עונשו של תאבת לארבע שנות מאסר (במקום חמש).
יתר רכיבי הענישה שהוטלו נותרו על כנם.
השופטים יצחק עמית ועופר גרוסקופף הסכימו עם קביעותיו של השופט שטיין.
