בני זוג מאזור המרכז נפרדו זה מזו בשנת 2015, כשבנם המשותף היה בן שמונה. מאז ובמשך שנים, התקיים קשר רציף בין האב לבנו, שכלל לינה בבית האב פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני.
לפני כארבע שנים חלה תפנית חריגה בעלילה: האב לקח לבנו את הטלפון הנייד. האירוע שבכל בית עם מתבגרים נחשב חסר חשיבות, הפך במשפחה הזו לאירוע נוראי: האם, עורכת דין במקצועה, "מחקה" את הקשר בין בנה לבין אביו.
זה קרה בשנת 2020, כשהבן הגיע לגיל בר מצווה. בינו לבין אביו פרץ ויכוח, כשלטענת האם האב אמר לבנו במהלכו: "אני לא צריך אותך, לך לאימא שלך ואל תחזור", ולקח לו את הטלפון.
מאז, במשך ארבע שנים, לא התקיים קשר בין השניים, בשל סירוב נחרץ של הבן. האב עשה כל שיכל לחידוש הקשר, וכך גם בית המשפט, אפוטרופוס לדין שמונתה לקטין ומומחים שבית המשפט מינה. כל אלה עשו הכל כדי לחדש את הקשר בין האב לבנו, ללא הצלחה.
מצב זה הוביל להליכים משפטיים רבים בין הצדדים, ובסך הכל 20 תיקים (!) מאז 2015. במהלך הדיונים השונים עלה כי לאם יש חלק ניכר בסרבנות הקשר, בניכור הורי בדרגה החמורה ביותר, ובהסתת הקטין כנגד אביו.
לאחר שהאב חש כי כלו כל הקיצים, הוא החליט להגיש שתי תביעות לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, בפני השופט ארז שני, האמון על נושא ניכור הורי.
אחת, ביטול החיוב במזונות או הפקדתם בתוכנית חיסכון למען בנו.
השנייה, תביעה נזיקית נגד האם.
שתי התובענות נבעו למעשה מסיבה אחת: טענת האב, לפיה לא רק שהאם גרמה לנתק, אלא שהיא פעלה ועודנה פועלת לוודא את ניתוקו של הקשר.
האב, באמצעות עו"ד קטי טל, טען כי האם מנכרת בדרגה חמורה בעלת ידע ומודעות למעשיה. לטענתו, היא הפרה החלטות שיפוטיות וביזתה שוב ושוב גם את החלטות ערכאת הערעור. הוא עתר לפיצוי של 50 אלף שקל בגין עוגמת נפש לכל שנה של ניתוק קשר.
האב הוסיף, כי לאם האמידה ישנה היכולת לזון את הבן וביד רחבה. עוד הוא טען, כי משמדובר בבן מרדן על סף הבגרות, המסרב לפגוש באביו באופן נחרץ, ולאחר שמוצו הניסיונות לחידוש הקשר – ניתן לבטל חיוב מזונות כולו או חלקו.
האב אף הציע להפקיד את סך המזונות בגובה 4,213 שקל לחודש, ולהעביר את הסכום שיצטבר לבן כשישתחרר מצה"ל על רקע של חידוש הקשר.
האם, עורכת דין מובילה ומנוסה בעלת ותק של 20 שנה (בעלת כושר השתכרות גבוה כפי שהעידה בעצמה), ייצגה את עצמה והכחישה כי היה נתק מוחלט של ארבע שנים, בנימוק שעד שנת 2022 האב ובנו התקשרו ביניהם בדוא"ל.
לטענתה, האב חייב לה תשלום מחציות בגין חוגים. היא הוסיפה וטענה כי הוא התעלל בקטין, הטיל עליו מורא, לא סיפק לו צרכים בסיסיים, והוא ואשתו השנייה אשמים בנתק, מאחר שלקח את הטלפון לבנו.
עוד היא טענה, כי מאז פרידת הצדדים בשנת 2015, יש למנות את מועד ההתיישנות והתביעה התיישנה. לדבריה, אין ראיות שהבן "מרדן".
זאת ועוד, האם טענה כי לבית המשפט אין סמכות להטיל פיצויי עונשי או פיצויים מוגברים.
בפסק דין מפורט ומנומק בן 62 עמודים, השופט ארז שני סקר את החוק והפסיקה בתחומי הניכור ההורי וביטול המזונות. לבסוף החליט השופט לקבל את שתי התביעות שהגיש האב.
"האב אינו ארנק מהלך שניתן לבוז לו"
"הלוגיקה היא כמובן בהבנה הפשוטה לפיה לקטין יש גם חובות ולא רק זכויות, ראשיתן עוד בלוחות הברית 'כבד את אביך ואת אימך…'", כתב השופט שני והפנה לפסיקה בנושא ביטול מזונות שהתפתחה עם השנים: בעבר שופטים נתנו סעד של ביטול מזונות בצמצום בגלל דרישה שהאשם בנתק יהא בקטין, להבדיל מאמו; דרישה להוכיח התנהגות המכונה "מחפירה", ואף השארת חיוב מינימלי בכל מקרה על מנת שיהא קיום לקטין.
"כל האמור לעיל יצר לעיתים תחושה לא נוחה של הפיכת החייב במזונות למעין 'ארנק מהלך' שניתן לבוז לו ולפגוע בו שלא בצדק", כתב השופט בהחלטתו.
השופט שני נפגש בעצמו עם הקטין והתרשם שבית המשפט בוזה מצד האם ובנה, אשר התעלמו מכל הצווים השיפוטיים לחידוש הקשר. לדברי השופט, הם לא כיבדו את בית המשפט, ולא נמצא טעם אובייקטיבי להתנהגות הקטין, כמו גם לא שמץ של ראיה לטענות שהאב כביכול לא אכפתי, אלים, מרעיב וכו'.
"טענות בדבר טיבו של מאכל, או נטילה של טלפון או ויכוח על בר מצווה הם זוטות של מה בכך והעצמתם לכלל 'אלימות והתעללות' היא מעשה בלתי הגיוני", הבהיר השופט והוסיף כי הבן מבין היטב את שהוא עושה, ואין לו שום כוונה לכבד – לא רק את אביו אלא גם את צווי בית המשפט, בכלל זאת צווים להשתתפות בטיפול.
השופט דחה את הצעתו הנדיבה של האב להפקיד את סך המזונות לחשבון נפרד בשליטתו עד שיחודש הקשר, בנימוק שהמזונות משולמים לאם ישירות.
הפועל היוצא הוא שבית המשפט הורה על ביטול חיובו של האב במזונות הקטין מכאן ואילך, והן רטרואקטיבית למשך ארבע שנים. המשמעות: האם תשיב לאב 201,600 שקל.
ביקורת על האימא
השופט שני תיאר באריכות את התנהלותה של האם הראויה לגינוי. לדבריו, מאז היה הקטין בן שמונה, היא פעלה בשיטתיות, באופן יזום, מכוון ובתכנון מראש להסתתו נגד אביו ולניכור הורי.
לדברי השופט, היא גם גרמה סחבת בהליכים משפטיים, הגישה ערעורי סרק, ולא שיתפה פעולה עם הגורמים המקצועיים. "במתכוון יש להצר מאוד על כך שהמערערת, שהיא עורכת דין במקצועה, מתכחשת למושכלות יסוד לפיהן חובה למלא אחר פסקי דין והחלטות שיפוטיות", כתב השופט, "הדבר חמור שבעתיים, שעה שעסקינן בפסקי דין והחלטות שהורו לה לשתף פעולה עם גוף טיפולי שמונה לצורך חידוש קשר בין הקטין לאביו, והעדר שיתוף הפעולה שלה עלול לגרום לקטין לנזק משמעותי חסר תקנה ולפגיעה קשה בזכות מהותית של הקטין לקשר עם אביו מולידו".
"לא רק שמדובר באם מנכרת אשר העצימה עניין של מה בכך, אלא שמדובר במי שאינה מצייתת להוראות בית המשפט ואף מתריסה בפניו, משהה ההליכים ומנסה לשבשם. ואם זו אינה הפרת הוראה חוקית לאמור ובמשתמע גם רשלנות, אזי איני יודע לקרוא התנהגותה בשם ראוי", קבע השופט וכתב כי התנהגות האם תשתקף בגובה הפיצוי לאב – פיצוי שירתיע הורים אחרים מניכור הורי.
לפיכך נקבע כי האם תפצה את האב בתשלום של 250 אלף שקל בתובענה הנזיקית – 50 אלף שקל עבור כל שנת נתק או חלק ממנה, עד שהקטין יגיע לגיל בגרות.
זאת כאמור, בנוסף לקביעה לגבי המזונות. כל אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף חויבה האם בהוצאות האב בגין שני ההליכים, בסך 80 אלף שקל, ובסך הכול תשלם לאב יותר מ-531 אלף שקל.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
