בני זוג קיימו ביניהם קשר מיני לא מחייב במשך מספר חודשים, שבמהלכו הרתה האישה, וכתוצאה מכך בא הקשר לסיומו. לפני ארבע שנים האישה ילדה בן, ולאחר שנקבעה אבהותו של האב במסגרת תביעת אבהות, האם הגישה נגדו תביעת מזונות וכן תביעה להוספת שם המשפחה של האב לשמו של הקטין.
האב טען בתגובה לתביעה כי האבהות נכפתה עליו בניגוד לרצונו, הבהיר שאינו מעוניין בקשר עם הילד והתנגד לכך שהקטין יישא את שם משפחתו. באמצעות עו"ד אברהם אמיר הגיש האב תביעה נזיקית-חוזית נגד האם, במסגרתה עתר שתשפה אותו בכל סכום שייפסק למזונות הילד, נוכח התרמית שנקטה, כאשר שיקרה לו שהיא נוטלת גלולות.
בנוסף תבע האב פיצויי נזיקין בסך 250 אלף שקל בגין עוולת התרמית, פגיעה בפרטיות ועוגמת נפש. האב טען, כי האם נהגה לפתות אותו להגיע לקיים עמה יחסים באמצעות תמונות וסרטונים בעלי אופי מיני, ולימים נודע לו שכל רצונה היה להביא ילד לעולם ובכל מחיר, אפילו במחיר של גניבת זרע. לדבריו, האם המשיכה בתחבולות ובשקרים שעה שגרמה לו להאמין שהיא מתכוונת לבצע הפלה, וסיפר שהגיע לאסוף אותה ולהסיע אותה לבית החולים לביצוע ההפלה אך היא לא הגיעה וניתקה עמו קשר.
כמו כן סיפר האב כי החל לסבול מחרדות ודיכאון בזמן שהאם סיפרה לכולם שהיא בהריון ממנו תוך פגיעה בפרטיותו, ואף החלה להטריד אותו ואת אמו בדרישות שייקח אחריות. בנוסף נטען כי הטרידה את בת זוגו הנוכחית – וגיבה טענה זו במסרונים. לטענתו, האם הודתה שחששה לעשות הפלה לאחר שכבר עברה שלוש הפלות מגברים שונים וכריתת חצי מרחמה, אך הבהירה לאמו כי לא תבקש ממנו דבר.
האם מצידה הכחישה שמדובר בהריון מתוכנן וטענה כי בתחילה ההיריון הוא היה לא רצוי גם מבחינתה, אך לאור הפלות קודמות החליטה שלא לקחת סיכון ולהמשיך עם ההיריון. באמצעות עו"ד אירה אלקלעי רובין היא ביקשה לדחות את הטענות לפגיעה בפרטיות בטענה שאין כל סוד בכך שמדובר באבי בנה. האם הודתה שאמרה כי אם הוא לא מעונין להכיר בילד – מבחינתה שלא ישלם, אך הוסיפה שלא התכוונה לוותר על הזכויות המגיעות לילד מאביו. לסיום טענה כי האב יכול היה להשתמש בקונדום ומשלא עשה כך – שייקח אחריות על תוצאות מעשיו.
השופט רן אמנון מבית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה כתב פסק בפסק הדין: "לנסיבות בואו לעולם של הקטין אין כל רלוונטיות לפסיקת דמי מזונותיו שכן זכויות הילד גופו אינן צריכות להיות מושפעות ממצגי שווא בין ההורים" (16 יוני).
השופט חייב את האב לשלם 2,000 שקל בחודש עבור מזונות הילד (כולל דיור) והוסיף כי ההורים יישאו בהוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך בהתאם ליחס ההכנסות (65 אחוז האב, 35 אחוז האם).
גם תביעת האם לשינוי שם משפחה של הילד התקבלה, בין היתר על יסוד המלצות תסקיר עו"ס לסדרי דין. העו"ס תמכה בעמדת האם וציינה כי הוספת שם האב לשמו של הילד כך שיישא את שני שמות המשפחה של הוריו, תיטיב עם הילד בשל הצורך בבניית זהות, שורשים ושייכות.
עוד בטרם "צלילה" לטענות הצדדים ולראיות שהובאו על ידם, השופט ארנון ציין את המובן מאליו: "הביטוי 'גניבת זרע' הוא במובן מסוים אוקסימורון. הרי מבחינה מעשית וביולוגית לא ניתן 'לגנוב' זרע, ולבעליו של הזרע יש אוטונומיה מוחלטת ושליטה בלעדית על מניעת אפשרות שיעשה שימוש בזרעו למטרת הבאת ילד לעולם שהוא לא התכוון לה… היעלה על הדעת כי אישה תתבע את האיש בנזיקין רק משום שהרתה ממנו בעת שסמכה על 'מילתו' כי הוא אינו פורה או כי יקיים יחסים באופן 'מוגן'? באותה מידה אין האיש יכול להטיל את האשם על האישה".
תביעת האב לפיצויי נזיקין נדחתה, לפי השופט מאחר שלא הוכח כי האם נקטה כלפיו בתרמית, וכן לאור העובדה שיכול היה לקיים יחסים מוגנים וכך למנוע את התוצאה, הלא רצויה מבחינתו, אך בחר ליטול על עצמו סיכון בקיום יחסים לא מוגנים. "גבר המקיים יחסי מין עם אישה, בין בעקבות פיתוי ובין בלעדיו, אחראי לתוצאות הטבעיות של מעשהו. פיתוי אינו מעשה מרמה", ציטט השופט ארנון את פסיקת בית המשפט העליון מלפני 30 שנה.
בתוך כך, האב חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל.
*הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
אם לא תוציא אותו בזמן תוציא אותו מהגן.
אין אמונה בנשים.