תקציר: בפרק הקודם ערכנו היכרות עם גלית, בת זוגו של עד המדינה "הצפוני" נגד יניב זגורי ואחרים, עורכת דין חדשה במקצוע שבמועד הרצח היתה בשנה ב' של הלימודים אבל גם היתה מוקפת תמיד בעבריינים מסוכנים. סיפרנו על תרגיל החקירה שעשו לה חוקרי ימ"ר נגב, שחקרו אותה על הונאת רכב וסחטו ממנה רכילויות על הסביבה הקרובה למועדון ההימורים שמתחתיו חוסל עד המדינה טל קורקוס (27 יוני 2017).
ב-18 אוגוסט היא כבר נעצרה בחשד למעורבות ברצח יחד עם בן הזוג ומנהלת מועדון ההימורים (הקלוב). בעוד שגלית הכחישה הבלשים גייסו את בן הזוג ומנהלת הקלוב כעדי מדינה.
ב-30 אוגוסט החוקרים הטיחו בגלית את מה שעדי המדינה ייחסו לה: שותפות בקשירת הקשר, העברת הכסף למנהלת בתמורה לתרגיל הכיפה האדומה שעשתה לקורקוס עבור בן הזוג, בשליחות זגורי.
בשלב הזה, אחרי שיחה מסתורית עם בן זוגה במסדרונות הימ"ר, גלית נשברה והתחילה לדבר עם החוקרים, שהבטיחו בתיאום עם הפרקליטות לכרוך אותה בתוך הסכם עד המדינה של בן זוגה, מבלי להחתים אותה על הסכם או להעמיד אותה לדין. גלית אישרה במשטרה חלק מאימרות בן זוגה ומנהלת הקלוב, אבל דאגה לעמעם את הפרטים.
תסמונת מוקשי הריענונים
חלפו שש שנים והזגזוגים של גלית בחקירות המשטרה רק התגברו במפגשי הריענון בפרקליטות, לקראת עדותה בבית המשפט בחודשים נובמבר דצמבר 2023. בריענונים, שהפכו למוקש ראייתי כלל מערכתי, התברר כי היא מאשימה את המשטרה והפרקליטות בכך שהוליכו אותה שולל לתת פרטים המפלילים לכאורה, אותה ואת האחרים. בעיקר היא דרשה להכריז כי היא אינה עדת מדינה כפי שניתן היה להבין עד אז מהמסרים של הפרקליטות. למיטב הבנתה המקצועית של גלית ויועציה המשפטיים, אין ראיות בכלל לכך שהיא היתה שותפה לכיפה האדומה הקטלנית.
התביעה התעקשה להעלות את גלית לדוכן העדים כדי שתסייע לעדויות עדי המדינה, ו"תנעל" אותן למעשה, ומכאן החשיבות שלה. בן הזוג שלה הגיע הכי קרוב שאפשר לנאשם מספר 1 זגורי, אבל לא לגמרי, שכן הוא נכשל בנסיונות להקליט אותו בדיעבד על הזמנת רצח קורקוס, ולפיכך התעקשו בפרקליטות על העדויות המסייעות של גלית בנוגע לאמינות בן הזוג והקשר שלו עם זגורי.
לגבי נאשם מספר 2 אריק איטל, עד המדינה הצפוני סיפר על הביצועים המשותפים שלהם בשני מעשי רצח, וכל אמירה של גלית בנושא רק מחזקת את עדויותיו וסוגרת על איטל.
בהעדר הסכם חתום עם גלית, ולנוכח סירובה להעיד על פי הקו של התביעה, הפרקליטות היתה יכולה להגיש נגדה כתב אישום על מעורבותה ברצח טל קורקוס, על בסיס עדי המדינה והעדויות שלה עצמה. אבל הפרקליטות נמנעה מכך והחליטה להסתפק בהכרזה על גלית עדה עויינת, בתקווה שכך בית המשפט יקבל את העדויות שלה במשטרה כלשונן.
מהרגע הראשון על דוכן העדים התובעת סיגל דהן הירש תייגה את גלית כגרושה של עבריין מסוכן מאשדוד, שעויינת את התביעה, למרות שהיא עדה מטעם התביעה. התובעת גם הדגישה בציניות איך גלית מכירה באופן אישי מנסיונה כאשת עבריין את בכירי ימ"ר נגב שהיו ממונים על החקירה חוצת המרחבים, מפקד הימ"ר יגאל קלימיאן האימתני, יוסי דורון מהחקירות, קצין המודיעין דאז ג'יי אר דוידוב המנוח, שנהרג בקרב על תחנת שדרות ב-7 אוקטובר.
"200 פעם נחקרתי במשטרה", הודתה גלית בסוג של זלזול, והתרסה, "חודש שלם הייתי עצורה בתיק הזה".
נשיא הרכב השופטים, נתן זלוצ'ובר, תרם רכיבים משלו לסטיגמה כאשר התערב בשיחה והזכיר לכולם שהוא מכיר גם מכיר את התכשיט שהיה פעם בעלה של העדה, ואפילו את סעיפי האישומים שהוגשו נגדו לפני יותר מעשור, ללמדך.
הסנגור של איטל, עו"ד משה יוחאי, העיר לתביעה על כך שהם עוינים את העדה שלהם, ואפילו השופט משתתף במחול הדעות הקדומות. "מי לא מכיר את האקס שלה במחוזי דרום", תהה עו"ד יוחאי על תקן הסנגור מטעם עצמו של עדת התביעה, "אבל למה צריך להטיח את זה בגרושתו כאשר היא על דוכן העדים?".
מטען העוינות
מטען העוינות נגד העדה נמשך לאורך כל העדות, על פני מספר ישיבות. בשלבים הראשונים היה סוג של מתח, שלכאורה רק נציגי הפרקליטות והסנגורים באולם הבחינו בו. התובעת בנתה לה את מסלול המכשולים וסחטה מהסנגור יוחאי הערות ציניות לקראת העתיד לבוא, דומה היה כי רק השופטים לא יודעים על הדרמה שהתחוללה מאחורי הקלעים בריענונים.
התובעת הדגישה את החודשים הספורים בהם גלית היתה בקשר עם בן זוגה, אחרי גירושיה מבעלה האסיר ולפני הרצח, ושאלה על הקשר בין שני בני הזוג לשעבר, לרבות הרגליהם הסלולריים, עד שגלית התפרצה: "את חוקרת אותי כמה פעמים בן זוגי לשעבר החליף טלפון? אני באתי לתת פה עדות אחרי שש שנים של התעללות, זה הזמן לשאול עלי, כי עד היום אני לא יודעת מה אני עושה פה".
התובעת לא התרגשה ועברה לתיאור מערכת היחסים שלה עם מנהלת הקלוב. בעוד שבמשטרה גלית תיארה היכרות מעמיקה ברמת מחזריה של המנהלת ועיסוקיה בעולם ההימורים, בבית המשפט היא תיארה חברות מינורית בין שתי אמהות שילדיהן לומדים באותו בית ספר.
ומה הקשר של בן זוגך למנהלת?
"הם הכירו דרכי… והיו בקשר מעולה… אבל שהם יענו על זה".
עו"ד דורון נוי מתקומם על השאלות בנושא, "שני עדי המדינה העידו ארוכות וספרו על קשריהם, למה צריכים את הפרשנות של גלית לקשר הזה?".
השופטת דינה כהן מציעה לקבל את כל האמרות של גלית במשטרה, ובא לציון גואל, אבל אז הסנגור יוחאי נזעק, "מה פתאום".
עכשיו העדה גלית מתחילה להזיע ומלינה על מחנק, השופט זלוצ'ובר מציע לה מאוורר, היא מוותרת בנימוס, ואז יניב זגורי בהערה מתא הנאשמים מציע להביא לה מים, והשופט חוזר אחריו, "את רוצה מים?".
במשך דקות ארוכות התובעת שואלת על פרטים מעדויותיה במשטרה, מהחלק השני, המפליל לכאורה, והעדה מיתממת, לא זוכרת, לא יודעת, שוב ושוב החזירה את התובעת אל הטקסט המקורי, "אם זה מה שאמרתי במשטרה, אז זה מה שאמרתי".
במשטרה אמרת שידעת על קשר בין המנהלת לבין טל.
"נו, ומה זה קשור לרצח? אני אמרתי במשטרה שאני יודעת שהם מכירים".
כל שאלה שאשאל אותך תגידי מה שאמרתי במשטרה?
"לא, אנחנו תיכף נגיע לשאלות על מה שאת אמרת לי להגיד".
שאני אמרתי לך להגיד?
"נכון . אנחנו גם לשם נגיע… בחקירות בימ"ר, למעלה".
אוקי. זה באמת יהיה מעניין…
כאשר גלית נשאלת על ידיעתה באשר ליחסים בין הנאשם זגורי לבין קורקוס המנוח היא פורצת במונולוג עצבני, "החוקרים דאגו לספר לי על ניבי מהיום שהוא נולד ועד שקורקוס נרצח… סיפרו לי בחדרי חדרים את כל קורות החיים של ניבי… ביקשו ממני לקלל אותו ולצעוק עליו בחדר החקירות…".
כמה זמן התאפקת לומר את זה?
"שש שנים… עם כל התנאים המגבילים שהשארתם אותי בהם…".
למה לא אמרת את זה בעדות במשטרה?
"במשטרה? שהיתה מאיימת עלי? שמלחיצה אותי שיקחו לי את הילדים? במשטרה שאמרה לי שאני מקבלת כתב אישום, שאני רוצחת? בחקירות היו אומרים לי את בת ערובה… אבל אני אתן עוד דוגמה… את, שלקחת אותי לחדרים למעלה ואמרת לי שתשאלי אותי בבית המשפט אם קיבלתי טובת הנאה, ושאני אצטרך להגיד כן. מה עניתי לך? לא!".
אז את אומרת שדקלמו לך גרסה? מי?
"תני לי תמונות של כל החוקרים ואני אסמן מי אמר לי ללכלך על ניבי, מי אמר לי להיכנס לחדר ולקלל אותו, מי אמר לי לצעוק ולעשות דרמות בחקירות… בגללכם אני לא עורכת דין פלילית, את יודעת? כי ראיתי איך מרכיבים תיקים במדינת ישראל…".
כמה זמן הכינו אותך לספר את הגרסה הזאת?
"מי הכין אותי? אני עדה שלך, את היית צריכה להכין אותי… האם הכנת אותי? עזבי שאת קוראת לי עדת מדינה… רק איימת עלי שש שנים… אני מוכנה ללכת לפוליגרף על זה".
את מתארת את החקירה כאירוע טראומטי, איימו עלייך, אילצו אותך…
"את האירוע הטראומטי שלי!".
השופט זלוצ'ובר מתערב: "לא לא, רק רגע, רק רגע, זה יורד כאן מהפסים. סליחה".
גלית: "נכון אדוני. סליחה אני מצטערת שזה עם אמוציות, אבל היא הרסה לי את החיים".
בסיום הדיאלוג הזה הפרקליטות מבקשת להכריז על גלית עדה עוינת, משמע להגיש את כל אמרותיה במשטרה, ובמקביל לחקור אותה בחקירה נגדית עם שאלות נוקבות וראיות חדשות.
ההגנה מתנגדת כמובן, "יש כאן עוינות אישית בין שתי נשים ולא עוינות משפטית", טוען עו"ד יוחאי ברצינות מהולה בציניות מהסוג שהקרין גם השופט זלוצ'ובר כשהעיר: "בוא ננסח את זה בעדינות… העדה מפגינה עוינות ואומרת איך התובעת הכניסה אותה לחדר ואמרה לה ככה וככה. היא אמרה שהחוקרים אמרו לה איך ללכלך במרכאות על נאשם מס' 1… אבל אנחנו לא חברת ניקיון".
הסנגור של מיכאל מור, עו"ד דורון נוי, נזעק. "אי אפשר לסתום לה את הפה אדוני, כי זה דבר חמור מאוד מה שהיא אומרת כאן. בתיק הזה כבר היתה חקירת מח"ש על חוקר משטרה שעשה דברים מכוערים… לא יכול להיות שהיא תוכרז עדה עוינת כי היא מדברת על דברים לא טובים שעשו אנשי משטרה. אנחנו רוצים לשמוע את הסיפור שלה".
כל הטיעונים והנימוקים לא הועילו. "אנו סבורים כי העדה מגלה עוינות כללית", הודיעו השופטים, "די בכך כדי להכריז עליה עדה עוינת לתביעה".
במרפסת של מיכאל מור
עכשיו הכאוס סביב גלית רק מתגבר מבחינת התביעה וההגנה, שני הצדדים הפכו למקטרגיה, התביעה בניסיון לאושש אמירות מפלילות שלה במשטרה, וההגנה בניסיון להפריך אותן.
התובעת מעמתת אותה עם יחסה למנהלת הקלוב, ומטיחה בה שבזמן מעצר המנהלת למחרת הרצח היתה זו גלית שדאגה לה לציוד ודיווחה למשפחתה.
ככל שסדרת ההטחות מהסוג הזה נמשכת הסנגורים מלינים על כך שמאז המעבר להליך של חקירה נגדית, התובעת וסגניתה עו"ד מירית נוימן שואלות את גלית גם על פרטים שלא מופיעים בחומר הראיות.
דהן-הירש, קשוחה ומחוספסת לא פחות מהנאשמים והסנגורים, אינה עוצרת ומטיחה בגלית עשרות פרטים מהחקירה. "סיפרת לחוקרים, שכאשר בן זוגך לא ענה לך אחרי הרצח נסעת למיכאל מור, ובמרפסת אמרת לו שקיבלת איזה הודעה מבן זוגך אבל חשדת שזה תרגיל של המשטרה… שאין לך כוח יותר, שנמאס לך… העדת שאמרת למור שאת מפחדת ליסוע לבד לנתב"ג, כי הרגשת שאת הולכת להיעצר שם".
גלית: "מאשרת, נכון… (בהמשך היא הדגישה) בן זוגי היה אומר שמיכאל כועס עליו על הקשר עם ניבי, כי מיכאל לא קשור לשום דבר שקשור בינו לבין ניבי".
גם אמרת במשטרה שבן זוגך התעניין בקורקוס… והולכים לעשות לו כיפה אדומה…
"כשהגעתי לחקירה לא ידעתי מה היה שם בכלל… החוקרים כיוונו אותי לדברים ספציפים שהם רצו…".
השופט בן טולילה: מה אמרו לך
"למשל, כיוונו אותי לזה שבליל הרצח, כאשר בן זוגי ואריק איטל הגיעו, הרגשתי שמשהו לא בסדר.. זה נכון שאמרתי שהרגשתי משהו לא בסדר אבל בחקירה אילצו אותי לנפח את זה… שהרחתי ריח שרוף, ששטפתי עם אקונומיקה… בפועל לא הרחתי ריח שרוף.. כשהם נכנסו אני ישנתי, כשהתעוררתי שאלתי מה אריק עושה פה ואמרו לי שהוא רב עם בת זוגו ובא לישון אצלנו".
התובעת: אמרת בחקירה שהם הסתודדו בחוץ.
"לא זוכרת".
אמרת שלקחת טלפון והסתכלת וואינט חדשות?
"לא זוכרת".
אמרת ש"זה יהיה שקר להגיד לא ראיתי לחץ על בן זוגי ואריק".
"ביקשו ממני להגיד שהרגשתי משהו לא בסדר, שבן זוגי נכנס באמצע הלילה עם אריק הביתה. שאני צריכה להביע תחושה שמשהו לא היה תקין … אבל לא היתה לי שום תחושה כזאת. אמרו לי להגיד שריססתי ריח טוב בשירותים או שמתי אקונומיקה…. לא הרחתי… לא חשדתי… חזרתי לישון…".
העברת כסף לכיפה אדומה
פעם אחר פעם חוזרת גלית לשלב הריענונים, כך ביחס לקשר שלה עם מנהלת הקלוב, שהפכה לעדת מדינה. "ביקשתם שבבית משפט אתיישר עם עדות המנהלת", אמרה בבית המשפט. "שהיא קיבלה 50 אלף שקל בשביל להביא את קורקוס לשחק אצלה, ואני נתתי לה חלק מהכסף… אז אני לא מאשרת שאמרתי שהובטח לה כסף עבור כיפה אדומה…".
אבל הפללת כבר את עצמך.. עם הכסף שהעברת למנהלת.
"במה הפללתי את עצמי? זה היה לגבי כסף עבור שחקנים.. ללא קשר לרצח קורקוס".
עכשיו גלית מבקשת לעיין בעדויות, ואחרי שהיא קוראת היא מסבירה: "נכון כתוב… אבל מה שכתוב זה מה שבקשו ממני להגיד… אמרו לי 50 אלף אז אמרתי… שיהיה 50 אלף", ואז היא מצטטת גם מהזגזוגים שלה באותן העדויות, בהן היא מאשרת דברים אבל מסייגת וחוזרת בה.
כשמטיחים בך מה המנהלת אומרת עלייך את אומרת "אני בהלם… אני עומדת להתעלף… למות… למה היא עושה לי את זה", את בוכה… זה רגע המשבר…
"לקחתי את זה קשה, מה נורא בזה? הרי הטיחו בי שאני בת ערובה בתיק רצח… האמירות של המנהלת הן ראיות מפלילות?…. תדעי לך שלא רק ביום הזה בכיתי, 30 ימים במעצר בכיתי, עד שלקחו אותי לבית חולים אפילו".
את מנסה להציל את עצמך, גם מהנאשמים וגם ממה שאת עשית.
"אז למה התביעה לא מעמידה אותי לדין על רצח?".
זגורי וסוכנות הרכב
אחת האנקדוטות של התביעה במשפט מתייחסת לטענה, שלא הוכחה, לפיה זגורי היה אמור לרכוש לגלית מכונית, בהוקרה על חיסול קורקוס. התובעת מטיחה בה, שבן זוגה ביקש ממנה להקליט את זגורי שולח אותה לסוכנות רכב בבאר שבע שם היא כבר שילמה 200 שקל מקדמה על רכישת רכב, ומשמיעה לה את השיחה מ-18 ספטמבר.
ניבי שואל איזה אוטו את רוצה… שואל איך לחלק לך את התשלומים… נהיה זהיר עאלק…
"שום דבר, אפשר לראות העברת בעלות על שמי?… מה לי ולניבי שהוא יקנה לי רכב? אולי הוא עזר לבן זוגי שאקבל רכב טוב, תנאים, אבל מה פתאום שיקנה לי רכב, אני התחייבתי לשלם את הרכב מכספי הביטוח".
אפרופו, ביקשת לכלול בהסכם את סגירת תיק הונאת הביטוח, וגם לאבא שלך.
"מעולם לא אמרו לי שמכניסים אותי לשום הסכם, האם יש לי חוזה עם משטרת ישראל? תראי לי".
בכל חקירה אומרים לך, "בהתאם להסכם עד המדינה".
"ההסכם היה עם בן זוגי, הוא ביקש ממני לשתף פעולה עם התרגיל שלו, לחץ לי על הרגל, לחש לי, תזרמי".
אז מדוע שתפת פעולה איתו?
"הוא אמר שהוא חייב להציל את עצמו, שלא יסתבך ויסבך לי את החיים, הוא לחש לי שזה תרגיל, שהוא עובד על כולם שהוא עד מדינה… אין שיחת מסדרון או הפסקת סיגריה שלא נפגשתי איתו".
עו"ד משה יוחאי נזעק, "מילה היא לא נחקרה כאן על ההתלחשויות".
זגורי מתא הנאשמים: "התובעת לא בונה על הראיות, היא בונה על השופט".
השופט זלוצ'ובר: "גם הפעם נבליג".
התלחשויות במסדרונות הימ"ר
את החקירה הנגדית של ההגנה פותח עו"ד משה יוחאי, הסנגור של איטל, ה"נפגע" העיקרי מהעדות של גלית.
לנוכח משבר הייצוג של זגורי, עו"ד יוחאי יחד עם עו"ד לירון אודסר ממשרדו משמשים פה גם לנאשם מספר 1, עד אשר ייכנס לעובי הקורה עו"ד אביגדור פלדמן.
את עדת מדינה?
"אני? לא".
בהסכם עד המדינה של בן זוגך כתוב שאם לא תשתפי פעולה, ההסכם מבוטל.
השופט זלוצ'ובר נחרד: "נראה לך? אם היא תעיד שקר תבוטל עדות עד המדינה?".
עו"ד יוחאי מקריא מדברי החוקר המרכזי, שמבהיר לה בחקירה כי אם לא תעמוד בציפיות יבוטל ההסכם של בן זוגה.
השופט: "זה שהשוטר כתב לא אומר… וגם, לא יהיה לה כתב אישום על רצח".
אנחת רווחה על דוכן העדים, אבל להגנה יש שאלות על סצינת התלחשויות בינה לבין בן זוגה שהיה לעד מדינה, מה שהוביל לשינוי הגרסה שלה – מהכחשה לשיתוף פעולה.
פגשת אותו בחקירות?
"המון… היו מביאים לנו אוכל בספסלים בימ"ר לאכול צהריים יחד. הייתי רואה אותו בדלתות לפני חקירות. היינו מעשנים ביחד… נפגשנו גם אצל מפקד הימ"ר קלימיאן….".
ב-30 אוגוסט היה מפגש הלחישות בימ"ר…
"כן, בן זוגי אמר לי 'את הולכת להיעצר עוד כמה ימים… תחזיקי מעמד'… חיזק אותי, אבל גם אמר, 'אני אלך הרבה שנים לכלא… אני צריך להציל את עצמי… אחרי זה… כשאני כבר הייתי במעצר בית והוא השתחרר, נתנו לנו להיפגש למרות שהיה אסור לנו 30 יום…. אז הוא כבר אמר שהוא שיחק משחק והוא לא יוצא עד מדינה, אבל הוא כן עד מדינה… ואז הוא גם אמר לי מפורשות 'אני לחצתי ואני צריך להציל את עצמי'".
מה הוא אמר לך?
"'אני לחצתי, ואני צריך להציל את עצמי'".
על מה הוא לחץ?
"לא יודעת".
התובעת דהן הירש מגיבה בגיחוך מוחצן על כיוון החקירה של עו"ד יוחאי, שמנסה לחלץ אמירה על כך שבן זוגה התוודה בפניה כי הוא זה שלחץ על הפעלת מטען החבלה ברצח קורקוס, בניגוד לעדות שלו שבה הוא "הפיל" את הלחיצה על אריק איטל.
"אני רואה שהתובעת צוחקת, רק שיירשם שהתובעת צוחקת…", ביקש הסנגור, "זה מאוד מצחיק גם אותי מה שהעדה אמרה עכשיו".
עו"ד יוחאי ממשיך להוציא מהעדה וידויים נוספים על מפגשים אסורים בינה לבין שני עדי המדינה, מפגשים רוויים בתיאומי גרסאות, עם מנהלת הקלוב בתא המעצר ועם בן זוגה במסדרונות הימ"ר ובביתם המשותף. על בן זוגה היא שמרה בחקירה ואילו הוא הקרין עליה את האסטרטגיות המניפולטיביות שלו בחקירה. מ"תגידי שאת בהריון", עבור דרך "תשמרי על זכות השתיקה", ועד למפגש הלחישות שבו הפציר בה להציל אותו ולשתף פעולה.
המפגש הזה, טוענת ההגנה, היה בידיעתו של מפקד הימ"ר קלימיאן שאירח את השניים בלשכתו לפני ואחרי המהפך, וכעס עליה מאוד כאשר הפיצה את "הסוד" לעורכת דינה, מה שלא מנע ממנו להיפגש איתם גם בדירתם.
פרידה מעד מדינה
הקשר בין הסטודנטית למשפטים לבין הרוצח מהצפון, שגם הפך לעד מדינה והפליל כל מה שזז סביבו, הוא המקור לסדרת הכתבות הזאת, איך הקשר בינהם הסתיים?
עו"ד יוחאי: היית עם בן זוגך חודש וחצי מהרצח ועד למעצר, בתאילנד, בארץ, לא חשדת שהוא קשור לרצח?
"לא יודעת לדייק מתי עלה לי החשד, למרות שהיה לי חשד בסיסי.. אבל הייתי צריכה לשמור עליו…".
לפני סצינת הלחישות לא הזכרת בכלל שהוא ואריק באו יחד באותו לילה.
"רק כשהראו לי במצלמות… של השכנים".
לא נכון, כי את שמרת על בן זוגך… על כולם דיברת רק לא עליו.
"אין לי תשובה לזה, אני לא רוצה לשקר".
אני אגיד לך מתי גלית מדברת? כשהיא יודעת שבן זוגה עד מדינה.
"אני ידעתי שהוא רק עושה תרגיל… כאילו יוצא עד מדינה".
רק אז נפל לך האסימון שהוא קשור לרצח… בחורה פיקחית שכמוך
"לא, בשלבי החקירות כבר הבנתי שהוא הרג את קורקוס… כשהיינו עצורים…. כבר אז הוא דיבר איתי על הכלא שמחכה לו…".
השופט בן טולילה: מתי הבנת שהוא בדרך להיות עד מדינה?
"אני זוכרת שפעם אחת ההורים שלו הגיעו אלי והייתי צריכה לבשר להם, שהוא עד מדינה… זה היה כשהוא כבר סיפר לי… מאז הוא לא הגיע יותר… בזמן שהוא היה בכלא (בתיק אחר) והקשר בינינו נגמר… הוא ניסה לשכנע אותי ללכת איתו…. לשכנע אותי להישאר איתו כשהוא עד מדינה".
עו"ד יוחאי: רצה שתהיי אשתו, כי נפרדת ממנו בגלל שהוא עד מדינה?
"ברור".
