שנתיים וחצי לאחר שהועמדו לדין בתיק רצח סוכן סמוי לשעבר בלוד, בית משפט המחוזי מרכז הרשיע שניים מהנאשמים וזיכה את הנאשם השלישי (4 פברואר).
תזכורת:
ב-9 יולי 2022 נרצח בירי בלוד ניהאד אל-חנוני מוסא מטירה, שלפני כשני עשורים שימש כסוכן סמוי של המשטרה והפליל עשרות אנשים בתיקי סחר בסמים.
לפי כתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד גל רוזנצוויג מפרקליטות מחוז מרכז, על רקע היותו של הקורבן סוכן סמוי בעבר שרר סכסוך מתמשך בינו לבין הנאשם עומר, בן גילו.
הסכסוך הזה, נטען, היווה למעשה את הרקע להחלטתו של עומר לרצוח את אל-חנוני מוסא.
בתום חקירת ימ"ר מרכז הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד שלושה נאשמים:
דודו של הקורבן, עומר מוסא (58)
בנו של עומר, נימר מוסא (20)
מוחמד אבו גאנם (20) מרמלה, המאורס לאחת מבנות המשפחה בלוד.
מתקציר כתב האישום עולה, שהנאשמים קשרו לפגוע במנוח, וב-9 יולי 2022 עלה הדבר בידם: עומר, נטען, רצח את המנוח ופצע את אשתו ביריות מאקדח שנשא ללא רישיון, בעת שישבו ברכבם.
הירי בוצע לאחר שבנו, הנאשם נימר מוסא, וידא עבורו את זהות הרכב.
לגבי הנאשם אבו גאנם נטען, כי הוא נהג בקטנוע שהוא שאל ממעסיקו ועליו הסיע למקום האירוע את הבן נימר, ואחרי הירי מילט את עומר מהמקום.
עוד נטען, כי לאחר מספר ימים ניסה עומר ניסה להצית את הקטנוע אשר חנה סמוך לבית בעליו, כדי לשבש את חקירת המשטרה, אך הופרע ממעשיו עם הגעת השכן, ונמלט ברכבו.
בכתב האישום עומר מוסא הואשם בעבירות רצח בנסיבות מחמירות, ניסיון רצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק, שיבוש וקשירת קשר לפשע.
במקביל, נימר ומוחמד הואשמו בקשירת קשר לפשע, סיוע לרצח בכוונה וסיוע לניסיון לרצח.
את הנאשמים עומר ונימר מוסא ייצגו עורכי הדין שוקרי אבו טביק וחי אוזן ממשרדו.
את הנאשם אבו גאנם ייצג עו"ד ווליד כבוב.
במענה לכתב האישום הכחישו השלושה כל מעורבות ברצח:
עומר הכחיש את קיומו של הסכסוך הנטען וטען כי בזמן הרצח הוא שהה בקרוואן הצמוד לבית מגוריו.
הבן נימר טען כי הוא שהה בקרוואן מגוריו שבמתחם בזמן הרצח ולפניו, והכחיש כל מעורבות או ידיעה בעניין הרצח.
אבו גאנם אישר שהגיע למתחם לביקור של ארוסתו על קטנוע שהוא שאל ממעסיקו, והסביר שהוא החנה אותו שם כשהמפתח במתג ההתנעה. לדבריו, הוא שהה ביחד עם ארוסתו "בשעות הרלוונטיות".
עיקר המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלת זיהויו של עומר על-ידי עדת ראייה שהצביעה עליו כמי שנשא בידו אקדח בעת הירי ומיד אחריו.
בהקשר זה תהו בהגנה, האם יכלה העדה לזהות את עומר, בהתחשב בכך שפניו היו מכוסות בכובע גרב ובתנאי התאורה ששררו במקום;
כמו גם, האם הספיקה לזהות את היורה בזמן הקצר שבו יכלה לראותו חזיתית, מה עוד שהיא לא הרבתה לראותו במהלך השנים.
בבהקשר זה נבחנה השאלה, האם עדותה לא הוטתה לחובת הנאשם מחמת טינה רבת השנים בינה לבין עומר, הנאשם בביצוע הירי.
עוד נחלקו הצדדים בשאלת קיומן של ראיות נוספות שבכוחן לתמוך בזיהויו של עומר, ובשאלות מעורבותם העובדתית ובאחריותם המשפטית של נימר ומוחמד.
בסיכומים הוסיפו הצדדים וגדרו את הנושאים הטעונים הכרעה, ובהם:
האם הוכח קיומו של מניע של עומר לחיסול המנוח?
האם קשרו הנאשמים קשר ותכננו לפגוע במנוח?
האם יש לתת משקל מפליל למציאת דנ"א של עומר על מסכה שנתפסה בביתו, ולשרידי ירי על כפפות שנתפסו בביתו?
האם טביעת אצבע של עומר על בקבוק דלק שנתפס קושרת אותו לניסיון לשרוף את הקטנוע, בכוונה לשבש הליכי חקירה ומשפט?
האם ניסיון שריפת הקטנוע תורם לזיהויו כרוצח בפועל?
טענת המניע:
התביעה הצביעה על מספר אירועים שלדעתה מגבשים מסקנה ברורה בדבר השנאה והסכסוך בין עומר לבין המנוח:
– לפני כ-20 שנה חצה המנוח את הקווים והחל לפעול כסוכן סמוי בשירות המשטרה;
– בשנת 2009, התלונן המנוח נגד עומר ואחרים בחשד לניסיון לרצח, פרשה שוודאי הותירה משקעים אצל החשודים שנעצרו;
– כשנה לפני האירוע, אמר המנוח לבתו, שעומר ובניו "יגמרו אותו" ושמותו יגיע רק מידי עומר.
ההגנה טענה, בנוגע לפעילותו של המנוח כסוכן סמוי, כי ההפעלה בזמנו לא כללה את הפללתו של עומר או מי מאחיו. יתכן שעומר ראה זאת בעין רעה, וביקש להתרחק ולנתק קשר עם המנוח, אבל אין לקשור זאת כמניע לרצח. והראיה, במהלך השנים הרבות מאז נהג המנוח לבקר את קרוביו במתחם – ללא פגע.
לגבי תלונת המנוח נגד עומר ב-2009, הוסבר על ידי ההגנה כי מקץ חמישה ימים שוחררו החשודים ולבסוף נגנז התיק נגדם.
בחלוף שנים רבות, ספק אם יש באירוע המתואר כדי לבסס את המניע העדכני לרצח.
בנוגע לדבריו של המנוח, שנה לפני הרצח, ביקשה התביעה לראות באמירתו – אימרת קורבן אלימות – כי מדובר באמרה שאמר אדם שנעשה בו מעשה אלימות.
בסיכום הדברים בכל הנוגע למניע קבע בית המשפט כי אמנם מצטיירת תמונה של מערכת יחסים עכורה בין המנוח לבין עומר, אך בכך אין די לביסוס כל נסיבה וממצא ודאיים, לרבות קיומו של מניע מוגדר, גם אם אין בכך כדי לשלול קיומו של מניע נסתר, שלא הוכח.
בית המשפט קבע כי לנוכח מסכת הראיות לחובתו של עומר, קיומו או היעדרו של מניע אינו בהכרח מעלה או מוריד, מה גם שבמשפט הישראלי אין חובה להוכיח מניע לרצח.
לאחר בחינת כלל הראיות הגיעו השופטים חגי טרסי, עידו דרויאן-גמליאל והדס רוזנברג שיינרט למסקנות הבאות לגבי כל אחד מהנאשמים:
עומר מוסא:
– כן ניתן להסתמך על זיהויה של עדת הראייה את עומר כרוצח.
– מציאת דנ"א של עומר על מסכה בביתו תורמת לזיהויו כרוצח.
– נסיונו של עומר להצית את הקטנוע, שנעשה לשם שיבוש הליכי חקירה ומשפט, תורם לזיהויו כרוצח.
– עומר ואבו גאנם הפגינו בפעולותיהם הגלויות תכנון ושיתוף פעולה המלמדים על קשירת קשר ותיאום תוכנית הרצח, שגם בוצעה.
– נגד ראיות התביעה הציג הנאשם גרסה מאוחרת וכבושה, הכוללת גם שקרים בוטים.
בית המשפט קבע כי לצד עדות הזיהוי, ניצבים מערכי ראיות נוספים המצביעים על אשמתו של עומר.
הסברים מזכים מניחי דעת לא ניתנו ולא נמצאו, הסבירו השופטים בפסק הדין, "עומר השחית את ההזדמנויות שניתנו לו למסור גרסתו בשתיקות סלקטיביות ובדיית גרסה כבושה ומופרכת".
מסכת התביעה עמדה בתהליך התלת שלבי הנדרש להסקת מסקנה מפלילה בתיק של ראיות נסיבתיות.
עומר מוסא, שיוצג על ידי עו"ד אבו טביק, הורשע בעבירות הבאות:
רצח בנסיבות מחמירות
ניסיון רצח,
קשירת קשר לפשע (רצח),
חבלה חמורה בנסיבות מחמירות,
נשיאת נשק,
שיבוש הליכי משפט.
מוחמד אבו גאנם:
בית המשפט קבע כי מערך הראיות הנסיבתיות סוגר על אבו גאנם , שהמתין לעומר עד הרצח וסילק אותו מהמקום על קטנוע שבו נהג. אבו גאנם, נקבע בפסק הדין, אף לא ניסה להרים את הנטל הטקטי ולסתור את החזקה לפיה נכח במקום כמסייע, הוא שתק ולא מסר כל גרסת ממש – מחקירותיו במשטרה ועד לעדותו בבית המשפט שהיתה "עדות" נומינלית בלבד.
המעט שמסר, שכביכול הגיע למתחם כדי לבלות עם ארוסתו, התגלה כשקר והצריך תיאום גירסאות.
עם זאת נקבע, כי לא ידוע אם הקשר לרצוח את המנוח כלל את תכנונו של אופן הביצוע המדוקדק, ולכן גם לא ניתן לקבוע את טיבו ומידתו של הסיכון גבי לגבי מותם של אחרים, זולת המנוח.
לפיכך, אין לייחס לאבו גאנם סיוע לניסיון לרצח של אשתו של המנוח, אלא עבירה של סיוע לגרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה.
הנאשם מוחמד, שיוצג על ידי עו"ד ווליד כבוב, הורשע בעבירות הבאות:
קשירת קשר לפשע (רצח),
סיוע לרצח,
סיוע לגרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה.
הוא זוכה מניסיון לרצח.
נימר מוסא:
נקבע על ידי בית המשפט, כי בין עומר לבין בנו נימר התקיים פרץ שיחות טלפון חריג קודם לרצח, שאפשר שגם הוא קשור לביצוע הרצח.
אולם, הטענה שאחת השיחות שימשה להעברת המידע לעניין הרכב שהיה בשימוש המנוח, לאחר שהמידע הושג בתחבולה של נימר כפי שטנה התביעה, טענה זו לא הוכחה.
בית המשפט קבע איפה, כי לא הוכח שנימר הבן פעל לסייע לעומר אביו. במצב דברים זה גם חזקת הנוכחות הלא תמימה וגם שקריו של נימר אינם ממלאים את החסר לצורך הרשעה.
לאור זאת נימר, אשר יוצג על ידי עורכי הדין אבו טביק ואוזן, זוכה מעבירות הסיוע לרצח, וזוכה גם מעבירת קשירת הקשר לביצוע פשע (רצח).
בעקבות הכרעת הדין, נימר שזוכה שוחרר מתנאי המעצר בהם שהה, מוחמד יישהה בתנאים עד גזר הדין ומעצרו של עומר הוארך. שלב הטיעונים לעונש נקבע לחודש מאי.
