יורם ון הארן והסמים שנתפסו בתוך המזוודה (דוברות המשטרה)
בחודש ספטמבר הפרקליטות חזרה בה מכתב אישום נגד יורם ון הארן (57), ישראלי שהוסגר מהולנד באשמה של ייבוא יותר מארבעה ק"ג אקסטזי בשני אירועים.
הסמים בשווי שני מיליון שקל, שהוסתרו בתוך בקבוקי יין ובדפנות מזוודה, נתפסו בנתב"ג בשנת 2016 יחד עם הבלדר שבא לאסוף אותם. במקביל נעצר גלעד הנקין מהוד השרון, שהואשם בתכנון ההברחה.
רק כעבור ארבע שנים, בשנת 2020, הוגשה בקשת משטרת ישראל להסגיר מהולנד את ון הארן, שהוגדר לצד הנקין כמפעיל שותף וכ"מוח" מאחורי ההברחה. הבסיס לראיות התביעה נגד ון הארן היה עדותו של אותו הנקין, שהפליל לכאורה את שותפו, אבל בבית המשפט התברר כי עדותו של הנקין לא עומדת; העד המרכזי טען בבית המשפט כי הוא לא זוכר דבר בגלל תאונה שעבר, ובסופו של דבר, לאחר שמיעת הוכחות שנמשכה כמעט שנה, התברר כי אין ראיות חיצוניות עצמאיות נגד ון הארן.
כמו כן עלו במהלך חקירות נגדיות של העדים סתירות רבות, והפרקליטות ביקשה לבטל את כתב האישום.
כעת ון הארן, באמצעות סנגורו עו"ד ניר ליסטר, תובע פיצויים של חצי מיליון שקל מהמדינה על הגשת כתב אישום ללא יסוד, בגינה נשללה חירותו של הנאשם הן בהולנד טרם ההסגרה, והן לאחר הסגרתו לישראל.
לטענת עו"ד ליסטר, הפרקליטות נסמכה על עדות יחיד מפוקפקת של אותו "שותף לעבירה" שהיה בעל עניין בהפללתו של ון הארן, מבלי שאותה עדות עמדה בסטנדרטים הנדרשים ונתמכה בראיות של ממש.
בקשת ההסגרה של ון הארן מהולנד הוגשה כאמור ארבע שנים אחרי שהסמים נתפסו בנתב"ג ואחרי הגשת כתבי אישום נגד המעורבים שנעצרו בישראל. סנגורו של ון הארן טוען כי בקשת ההסגרה כללה פרטים כוזבים ומניפולטיביים שהטעו את בית המשפט ההולנדי שדן בהסגרה, ללא אחיזה בחומר הראיות.
כך, למשל, הפרקליטות טענה כי בתיק ישנן האזנות סתר המפלילות את ההולנדי-הישראלי. לדברי עו"ד ליסטר, טענה זו התבררה כשקרית; בחומר הראיות לא היתה שיחה אחת בין ון הארן להנקין, או כל האזנת סתר אחרת המבססת את מעורבותו בתוכנית ההברחה.
עוד נטען בתביעה כי מדינת ישראל הטעתה את ההולנדים גם בכל הקשור לסעיפי האישום. בקשת ההסגרה הוגשה על "ייבוא סמים במסגרת חברות בארגון פשע", אך בסופו של דבר הפרקליטות בישראל הגישה כתב אישום על ייבוא הסמים בלבד.
"לפי חומר הראיות היה צריך להסיק שהזיכוי של ון הארן צפוי מראש, והראיות אינן יכולות לבסס הרשעה", כתב עו"ד ליסטר. לפי התביעה, "הנאשם נפל קורבן לעלילה כוזבת מצד עד התביעה – מבצע העבירה בפועל".
גם היחידה החוקרת ערכה מאמצים לגרום להנקין למסור גרסה "מעלילה". עו"ד ליסטר: "הבטיחו לעד התביעה עסקה, תמרצו אותו בשחרור מוקדם, הוא נלקח לחדרים צדדים ללא הקלטה וללא מזכר, ושם אמרו לו מה לומר… אולם החיזוקים הראייתיים הנדרשים לתמיכה באותו עד שהיווה 'עמוד תווך' רעוע, לא היו".
תביעת הנאשם שזוכה מדגישה עוד את מחדליה של הפרקליטות במהלך ניהול הראיות, עליה ספגה נזיפות חוזרות ונשנות מבית המשפט. לדברי עו"ד ליסטר, "המאשימה העלימה חומרי חקירה מהותיים מההגנה, טפטפה חומרי חקירה לאחר תחילת מועדי ההוכחות, הציגה תעודות חיסיון קריטיות בבוקר מועד הוכחות, לא פנתה כראוי לעדים מהולנד, ובכך עיכבה ברור דינו של הנאשם".
בתביעה מצוין כי השופט אלכסנדר רון מבית המשפט המחוזי בירושלים מתח ביקורת חריפה על הפרקליטות מראשית ניהול התיק. "פעם אחר פעם", כך כתב השופט, "הרבה לאחר כתב האישום, ולמרות שעל הפרק אירועים נטענים שהתרחשו כבר לפני כמה וכמה שנים, ולמרות שהתכנסה הרשות החוקרת לתשתית ראייתית הן לקראת ההליכים המשפטיים כלפי מעורבים אחרים סביב 2016, והן לקראת בקשת ההסגרה, מגלה היא פעם אחר פעם, לפרקים, חומר ראיות נוסף המוגש להגנה, כל פעם, עוד קצת, לפעמים בסמוך מאוד למועדי ההוכחות".
השופט רון שבחן את ראיות התביעה לכאורה כתב מלכתחילה שהתיק גבולי, אך הפרקליטות נמנעה מלהיענות להערותיו המקצועיות.
מלבד היעדר בסיס לאשמה, תביעת הפיצויים של ון הארן מושתתת על מחדלי התביעה, על עוצמת הנזק והעוול שנגרמו לנאשם ושמונת חודשי מעצרו – מתוכם יותר משלושה חודשים מאחורי סורג ובריח – וכן על התקופה שהיה תחת תנאים מגבילים בגין ההסגרה.
כמו כן צוין בתביעה כי מדובר בנאשם שנעקר ממקום מגוריו ומרכז חייו: למעלה מ-20 שנים הוא חי באמסטרדם בהולנד, שם מתגוררים ילדיו ושם פרנסתו.
כעת, התביעה מבקשת לפצות אותו בגין כתב האישום שבוטל ושלילת חירותו, בסכום של 500 אלף שקל.
מפרקליטות מחוז ירושלים נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען, כתב האישום הוגש לאחר בחינה מעמיקה של מכלול הראיות בתיק שביססה סיכוי סביר להרשעתו של הנאשם. במהלך ניהול ההוכחות בתיק נפגמה התשתית הראייתית בשל סיבות שונות. כך, בין השאר, עדותו של עד התביעה המרכזי בתיק התערערה בשל סיבות שאינן קשורות בתביעה אלא בנסיבותיו האישיות של העד. כמו כן, עדותם של עדי התביעה ההולנדים התערערה בשל הפסקת עדותם, בצעד חריג, על ידי בית המשפט ההולנדי בשל מה שנתפס בעיניו כחקירה בלתי ראויה של הסנגורים. באשר לתביעת הפיצויים, תגובת המדינה תימסר לבית המשפט כמקובל".
