גבר ישראלי התחתן בשנת 2021 עם אישה מגרמניה בנישואים אזרחיים. לפני שנתיים נולדה בתם המשותפת בגרמניה, שם התגוררה המשפחה בשכירות והילדה נרשמה לפעוטון מקומי.
בעת ביקור של המשפחה בישראל ביוני 23, האב סירב להעביר לאם את הדרכון של הילדה, במטרה להותירה בישראל בניגוד לרצון האם. האם, שהיתה באותה עת בהריון, חזרה לגרמניה ללא הילדה, שם ילדה את בנם השני של בני הזוג. לאחר מכן הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה תביעה להשבת הילדה לגרמניה.
בית המשפט קיבל את התביעה, שהוגשה לפי חוק אמנת האג. הוא קבע כי מקום המגורים הרגיל של הילדה הוא ברלין, ואין כל ספק שהותרת הקטינה בישראל לא היתה מוסכמת על האם, ועל כן נעשתה שלא כדין. מכאן נקבע כי אי החזרת הקטינה מישראל לגרמניה היא בגדר חטיפה.
האב חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 35 אלף שקל.
האב שרצה שבתו תעבור לגור בישראל סירב להשלים עם פסק הדין והגיש ערעור באמצעות עו"ד אמיר נאטור. לטענת האב, בני הזוג גרו בישראל במשך שנה וחצי לסירוגין, כאשר התקופה בה שהו בישראל ארוכה יותר מהתקופה שבה שהו בגרמניה. לטענתו, הוא מעולם לא הסכים שיגורו בגרמניה.
האב הוסיף וטען, כי חתונתם הרשמית של בני הזוג היתה בארץ, וכל הטקסים בגרמניה נועדו על מנת להשיג אזרחות נוספת בעתיד לילדי הצדדים. רישום הילדה לגן בגרמניה ולביטוח רפואי נועדו לצורך הבטחת זכויותיה ומתוך ראיית טובתה – טען האב.
האם, באמצעות עו"ד אריאלה רוזנטל סודרי, טענה שהאב מחזיק בילדה חודשים ובכך פוגע קשות במי שזקוקה לאמה והופרדה ממנה בצורה ברוטאלית. האפוט' לדין, עו"ד נסרין אעלימי-קבהה, המליצה להשיב את הילדה לאימה עם שמירה על הקשר בינה לבין אביה.
הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בחיפה – סארי ג'יוסי (אב בית הדין), עפרה אטיאס וניצן סילמן – דחו את הערעור וחייבו את האב ב-20 אלף שקל הוצאות. "בית משפט קמא צדק שעה שקבע שמקום מגוריה הרגיל של הקטינה היה בגרמניה במועד אי ההחזרה. הקטינה נולדה בגרמניה, הונפק לה דרכון גרמני, ונרשמה לפעוטון בגרמניה", נכתב בפסק הדין (2 יולי).
בפסק הדין הוסבר שיש באמור, בנוסף לחתימה על חוזה שכירות בגרמניה, כדי להעיד על הנכונות והרצון של המשפחה להמשיך חייהם המשותפים שם.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
