בעלי מסעדה בחוף הים הדרומי בראשון לציון תובעים מהעירייה יותר מ-21 מיליון שקל. זאת בטענה שהעירייה חתמה איתם על הסכם ללא סמכות, כאשר המקרקעין שבו מדובר שייך בלעדית לרשות מקרקעי ישראל.
תחילת הסיפור אי שם בשנת 1968, אז העניקה העירייה מזנון בחוף הדרומי לבחור בשם דוד ביטון, שאחיו אברהם נחשב עד היום לחלל צה"ל שמקום קבורתו אינו נודע. המזנון ניתן לביטון בשל מצבו הסוציואקונומי, ועל פי אותם פרמטרים חולקו חמישה מזנונים נוספים באותה עת.
בשנת 1994 ביקשה העיריה לפנות את המזנון על מנת לבצע עבודות פיתוח בחוף. ביטון כמובן סירב: הוא טען שמדובר במטה לחמו, ושבתקופה שנמסר לו, כלל לא נאמר שזה יהיה לתקופה מוגבלת.
בין הצדדים התנהל משא ומתן, בסיומו הגיעו נציגי העירייה להסכם עם משפחת ביטון, לפיו המשפחה תקים על חשבונה שלושה מבנים, בהם שלוש מסעדות – ותבצע גם פיתוח סביבתי.
הפרויקט כולו חייב את המשפחה להשקיע יותר משני מיליון שקל תמורת הזכות להפעיל את אותם מבנים – מסעדות על החוף – לתקופה של 49 שנים.
אלא שבשנת 2002, 25 שנה מאז חתימת אותו הסכם היסטורי, דרשה לפתע רשות מקרקעי ישראל לפנות את המשפחה מהנכס. הרשות אף הודיעה שלעירייה כלל לא היתה סמכות לסחור בנכס, ולכן מבחינתה האנשים שמחזיקים בו הם "פולשים".
משפחת ביטון נלחמה בערכאות משפטיות, אך בתום אבל בתום שלוש שנות מאבק קבע בית המשפט המחוזי כי לרשות יש אכן את הזכות לפנות את המבנים. בחודש נובמבר הרסו נציגי הרשות חמש מסעדות בחוף, בהן המסעדה של משפחת ביטון.
מבצע ההריסה שווק כחלק ממהלך של רשות מקרקעי ישראל להחזרת החוף לציבור, ובהודעות לעיתונות שיצאו נכתב בין השאר כי "המסעדות פעלו עשרות שנים בחוף הים המוכרז של ראשון לציון שלא כדין". כמובן שלא נאמר דבר על הפרוצדורה המוזרה מול העירייה, שאם לשפוט לפי התביעה שהוגשה – העירייה היא שהעניקה לגיטימציה ואף גבתה תשלום עבור השימוש במבנים.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, על ידי יורשיו של דוד ביטון המחזיקים בנכס, המשפחה טוענת כעת להטעיה מצד העירייה. בתביעה נטען כי העירייה היתה אמורה להסדיר את עניין הזכויות שלה במקרקעין מול רשות מקרקעי ישראל, אך בהתקשרות עם בעלי המזנון כלל לא הוסבר שישנה בעיה כלשהי.
להיפך, כך נטען, העירייה הציגה עצמה לכאורה כבעלת הזכויות הבלעדית – ואף גבתה מבעלי המזנון סכומי כסף באופן קבוע עבור הפעלתו.
"אין אזכור ולו ברמיזה שהנתבעת נטולת זכויות לחלוטין. להיפך, בעצם גביית דמי השימוש יצרה הנתבעת מצג שאינו משתמע לשתי פנים לפיו לנתבעת זכות במקרקעין המקרקעין בחזקתה והיא רשאית לסחור בו ולעשות בו כרצונה", נטען בתביעה, "יודגש מצג הנתבעת כאילו היא בעלת הזכויות במקרקעין לא באה לידי ביטוי בגביית דמי השימוש בלבד, אלא בנוסף כתבה זאת הנתבעת בעשרות מכתבים רשמיים מטעמה שהופנו לתובע חדשות לבקרים בתקופה שהתפרסה על פני עשרות שנים".
תגובת עיריית ראשון לציון תובא לכשתתקבל.
