מחדל העוברים במרכז הרפואי "אסותא": בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון קבע כי התינוקת המכונה "סופיה", שנולדה לפני מעט יותר משנתיים, תועבר לידי הוריה הביולוגיים.
מחדל ההפריה אירע ב"אסותא": טעות טרגית, קשה ומצערת במחלקה להפריות חוץ גופיות הובילה לכך שעוברית של בני זוג המטופלים במרכז הוחדרה לרחמה של מטופלת אחרת.
ההורים הביולוגיים הגישו באוקטובר אשתקד תביעה לקביעת הורות, אפוטרופסות וחזקה, לאחר שכחודש קודם לכן התקבלו תוצאות הבדיקה הגנטית שקבעו כי הם ההורים הביולוגיים. רק בחודש מרס האחרון התיר בית המשפט לפרסם כי אותרו ההורים הביולוגיים של הפעוטה.
הסוגיות העולות בהליך תקדימיות, מורכבות מאוד ומשלבות שאלות מתחומים חברתיים, אתיים, מוסריים, משפטיים, פילוסופיים ועוד. המקרה שאירע הוא הראשון מסוגו בישראל. משכך, אף אין חיקוק ספציפי או תקדים משפטי העוסקים בו.
בשל מורכבות המקרה ונסיבותיו המיוחדות, מהטעם שכל תוצאה תביא לפגיעה מסוימת בילדה ומהטעם שתסקיר שהוגש המליץ כי ראוי שסופיה תכיר את סיפור חייה המיוחד כבר בשלבי חייה המוקדמים – ותשהה בדרך זו או אחרת עם שני זוגות הוריה – ניסה השופט עובד אליאס להביא את שני הזוגות לכדי הסכמות.
"בנסיבות מסוימות של שיתוף פעולה מלא בין שני זוגות ההורים, יכלה ליהנות משני העולמות ומקשר אמיץ ומיוחד עם ארבעת האנשים אשר יהיו קשורים לעד בחייה", כתב השופט בתחילת פסק הדין והוסיף כי למרבה הצער, הדבר לא הסתייע לאור קונפליקט עז שבין הארבעה.
ההורים הביולוגיים (התובעים) טענו, כי יש ליתן עדיפות של ממש ל"קול הדם" – הוא המטען הגנטי. לטענתם, הנתבעים (ההורים שהולידו את סופיה וגידלו אותה) האריכו ההליכים על מנת ליצור עובדות בשטח ולהאריך את תקופת ההתקשרות. הם הוסיפו וטענו כי טובת הילדה, במיוחד לטווח הארוך, מחייבת שתגדל במשפחתה הטבעית, עם הוריה ואחותה הגנטיים.
לדברי התובעים, הם מודעים לכך שיהא צורך לנתק הילדה ממי שגידלו אותה, אולם לטעמם בתכנון נכון הדרגתי ומושכל – ניתן יהיה להתגבר על הקשיים האמורים. התובעים הדגישו כי הם נכונים לספר לילדה את סיפור חייה ולשמר בעתיד את הקשר בינה לבין הוריה המגדלים.
הנתבעים טענו, כי האם היולדת היא האם וכי לא ניתן לנתק או לשלול את אימהותה. עוד טענו, כי לילדה צרכים וקשיים מיוחדים. היא מוכרת כבעלת נכות בשיעור של 100 אחוז, סובלת ממום בלב ומבעיות תפקוד שונות. הם הדגישו כי העברתה לזרים לה, שאינם בקיאים בענייניה הרפואיים, תהווה עבורה סכנה של ממש וטובתה הוודאית של הילדה היא הישארות עמם.
הנתבעים הוסיפו כי תאוריית "קול הדם" פועלת גם לזכותם, מהטעם שהילדה גדלה ברחם האם המגדלת שאף הניקה אותה.
הנתבעים הכחישו שהאריכו את ההליכים הקודמים וטענו כי מלכתחילה הסכימו לבירור המטען הגנטי, אולם אימצו את עמדת האפוטרופסיות לדין שמונו, לפיה יש להתנות הבירור בוויתור מראש על טענת הורות.
השופט אליאס ציין את הכלל לפיו לא ניתן לקבוע שלושה הורים, ולכן ניתן להגיע משפטית לאחת משתי התוצאות (לעמדה זו שותפה גם עמדת באי כוח היועמ"ש): המשך הורות של ההורים המגדלים או העברה והורות של ההורים הגנטיים. בהיעדר דין מפורש או פסיקה תקדימית, ובשים לב לפסיקה לפיה "עמוד האש" הוא טובת הילדה, בית המשפט ניסה לברר מהי טובת הילדה הספציפית כשיקול מרכזי בהכרעה.
לשם כך נזקק השופט לפנות לגורמי מקצוע, אלא שחוות הדעת שהוצגו לפניו היו מנוגדות.
בתסקיר, ההמלצה היתה להותיר את סופיה אצל הוריה המגדלים וזאת בשל ההתקשרות, הקושי והנזק שעלולים להיגרם כתוצאה מהניתוק. ניתנה גם הדעת למצבה הבריאותי, המשליך מטבע הדברים על מצבה הרגשי.
לעומת זאת, מומחה שמונה המליץ להעביר את סופיה בהקדם הניתן להוריה הגנטיים, בנימוק עיקרי לפיו התועלת העתידית שתיצמח (במיוחד לטווח הרחוק) מהעברתה של סופיה להוריה הגנטיים – עולה על הנזק שיכול וייגרם בטווח הזמן הקצר כתוצאה מהניתוק.
בשתי חוות הדעת הומלץ לספר לסופיה בעתיד את סיפור חייה באופן שיותאם לגילה ולהבנתה, ולשמור על קשר זה או אחר עם זוג ההורים שלא תגדל עמם.
"לא מבלי לבטים מצאתי להעדיף את חוות הדעת של המומחה ולהורות על פיה", כתב השופט אליאס בפסק הדין, "בהינתן כי נקודת המוצא היא שהורים גנטיים הם ההורים הטבעיים וכי מוטב לכל ילד לגדול אצלם (אלא במקרים שאין מסוגלות הורית), ובהינתן הנסיבות כי מדובר בטעות קשה בהחדרת העוברים וכי בשיתוף פעולה ובדרך מושכלת, מבוקרת ומפוקחת ניתן יהיה לתקנה תוך הפחתת הנזק ככל הניתן, אין בידי לקבל הגישה הקובעת כי את הנעשה אין להשיב".
השופט הוסיף כי הוא מוצא את טיעוני המומחה נכונים וראויים. "ראוי יותר, כי הילדה תלמד עם התבגרותה כי בשל טעות שנפלה היא חיה בשנותיה הראשונות אצל אותם אנשים טובים עמם היא בקשר עד היום, שגידלו אותה במסירות ובאהבה, ובהמשך, ולבקשת הוריה הגנטיים, תוקנה הטעות והיא עברה לגדול עמם וזאת תחת מצב בו היא לומדת שההורים עמם היא גדלה אינם הוריה הגנטיים, ואותו זוג עמם היא נפגשת מעת לעת הם הם הוריה הגנטיים, אשר מיד עם היוודע הטעות ביקשו שתעבור לגדול אצלם אולם לא נענו. לטעמי הנזק שעלול לצמוח מתרחיש אחרון זה גדול לאין שיעור, ובין היתר עלול להביא לקונפליקט של ממש בין הילדה לבין הוריה המגדלים".
השופט קיבל גם את הקביעה של המומחה כי ההורים הגנטיים מסוגלים להכיל טוב יותר (ובפער ניכר) קשר עם זוג ההורים השני, וציין כי גם בתסקיר ההורים המגדלים הם תוארו ככאלה שלא מקבלים ולא מבינים כלל את דרישת ההורים הגנטיים, בעוד שההורים הגנטיים הביעו אמפתיה כלפי ההורים המגדלים ולא שללו קשר עתידי מסוים של הילדה עמם.
לאור האמור ניתן צו הצהרתי לפיו ההורים הגנטיים הם הוריה של הפעוטה, ונקבע כי הפעוטה תעבור אליהם. עוד הורה בית המשפט למחלקה לשירותים חברתיים בתל אביב להכין תוכנית סדורה להעברת הפעוטה.
ככל שיוגש ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, נראה כי המשך יבוא.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
