במשך שנים רבות נהוג היה לחשוב שישראל היא מקום מקלט בטוח לרדיפה משטרתית של מדינות שלא חתמו עם ישראל על הסכם הסגרה או אמנה משותפת. ואולם, בשנים האחרונות הפתרון שמצאו עבריינים ונמלטים מן הדין להימלט לישראל או לברוח מישראל למדינות שלישיות – תוך ניצול אי ההסכמה בין המדינות – כדי להתחמק ממשפט פלילי, אינו קיים עוד. שכן, יותר ויותר מדינות שבהן שוהים עבריינים ישראלים חותמים על "הסכם הסגרה מיוחד" שנועד להסגיר מבוקשים ספציפיים שנמלטו לתחומי אותה המדינה.
תעודת הביטוח בדמות הימלטות למדינה שאינה חתומה עם ישראל על הסכם הסגרה אינו קיים עוד, וביצוע עבירה במדינה שאין לישראל הסכם הסגרה חתום עמה, אינו מעניק חסינות אוטומטית מפני הסגרה לאותה המדינה.
ולכן, השהות בישראל או מחוץ לישראל במדינות "ניטרליות", אינן בטוחות לנמלטים.
כיצד מתבצע הסכם הסגרה מיוחד?
האפשרות שקיימת במשפט הישראלי להסגרה לחו"ל, למדינות שאינן חתומות על הסכם הסגרה הדדי, נעשית באמצעות "הסכם הסגרה מיוחד" בין שתי המדינות, לצורך הסגרת המבוקש הספציפי שנמלט לישראל או שעשה את הדרך ההפוכה.
בשנת 2001 נוסף לחוק ההסגרה תיקון 7 שמאפשר הסגרת מבוקש בהתאם להסכם מיוחד שייעשה ברוח חוק ההסגרה, ומאפשר כריתת הסכם מיוחד שנועד לחזק את שיתוף הפעולה הבין-לאומי בנושאים פליליים. זאת מתוך ההנחה שישראל אינה מקלט לעבריינים ואין כל סיבה שבמקרים מסוימים לא תסגיר מדינת ישראל אדם למדינה אחרת, אם זאת תבטיח בהסכם המיוחד את זכויות היסוד של המבוקש, בכללן את זכויותיו למשפט הוגן. כך נמנעת האפשרות של עבריינים ישראלים להימלט מהמדינה למדינות שאין להן הסכם הסגרה עם ישראל ולהיפך.
כריתת הסכם הסגרה מיוחד נועד להגשים את תכליות דיני ההסגרה, תוך שימת דגש על חשיבות שיתוף הפעולה הבין-לאומי לצורך מלחמה בפשיעה, ומניעת הימלטות מן הדין. כך ראינו בשנים האחרונות מספר מקרים שבהם ישראלים שנמלטו מן הדין "גורשו" לישראל כדי לעמוד לדין על חשדות שהועלו נגדם בארץ.
הטענה העיקרית נגד "הסכם הסגרה מיוחד" היא שההסכם לא שומר על זכויות האדם בהליך ההסגרה, ולא תמיד עומד בקריטריונים המחמירים של חוק ההסגרה. לכן, במקרים שהסכם ההסגרה המיוחד אינו נותן ביטוי להוראות שנועדו להבטיח את זכויות המוסגר – יש לפעול כדי להביא לביטולו ופסילתו בבית המשפט.
מה החשיבות של שמירה על זכויות המשפטיות במדינה המבקשת?
יש חשיבות עצומה לשמור על זכויות המבוקש במדינה המבקשת בהליכי הסגרה, שכן ישראל אינה רוצה לתת ידה להתעללות בעציר פלילי שיוסגר על ידה, או להעמידו במצב שיסכן את חייו. ולכן, גם הסכם הסגרה מיוחד חייב לעמוד על כך שיישמרו זכויותיו המשפטיות וזכויות האדם הבסיסיות של המבוקש במדינה הזרה.
במקרים רבים הועלו טענות משפטיות ולפיהן ההסגרה מונעת מטעמים של רדיפה פוליטית, או שבמדינה המבוקשת תנאי המעצר לא אנושיים. בית המשפט חייב לבחון את הטענות בטרם יורה על הסגרה, בטח כשמדובר במדינות עולם שלישי או מדינות ברית המועצות לשעבר, שלחלקן אין הסכם הסגרה חתום עם ישראל.
חשוב לזכור שגם במצב הנוכחי יש פתרונות להתחמקות מדין פלילי, בעיקר כשמדובר במדינות שהמשפט הפלילי וזכויות האדם בהן אינן עומדות בשורה אחת עם המדינות המתוקנות, אך גם כשמדובר במדינות מתקדמות – יש טענות שיכולות לעלות בנוגע לתנאים ספציפיים במערכת המשפט המקומית שיכולים להביא לביטול הסגרה לאותה המדינה.
אנו מתמחים במשפט פלילי בינלאומי ובדיני הסגרה ואינטרפול ובמסגרת זו עסקנו רבות בניתוח הסכמים בין מדינות, אמנות וגם הסכמים מיוחדים שנרקמו לצורך הסגרת מבוקשים ספציפיים. לכן הניסיון הרב שצברנו פועל לטובת לקוחות המשרד במקרה של בקשת הסגרה.
* עו"ד שגיב רוטנברג הוא עורך דין מומחה בדין הפלילי הבינלאומי ועוסק בדיני הסגרה וחוקת האינטרפול
