בית המשפט העליון דחה בחודש שעבר ערעור של דוד קוינגטון (55), מסאז'יסט מרמת גן שהורשע בשתי עבירות של אינוס ועבירה של מעשה מגונה במהלך עיסוי, וגזר עליו עשר שנות מאסר.
כעת הנאשם, באמצעות עו"ד רונן בנדל, מבקש מנשיא בית המשפט העליון לקבוע דיון נוסף בהרכב מורחב, ולדון בסוגייה עקרונית ומשפטית שלכאורה לא נדונה לעומק: לפיה מי שזהותו המינית היא הומוסקסואל לא יכול לבצע אונס של אישה.
המתלוננת בפרשה אורן קריאף, בת 29, נחשפה בשבוע שעבר בראיון למגזין N12. קריאף הגיעה למעסה בקליניקה בעקבות מודעה, וביקשה עיסוי רפואי. מהכרעת הדין של בית משפט המחוזי בתל אביב – בהרכב השופטים בני שגיא, מיכל רוזן עוזר וסיגל יעקבי – עולה כי הוא תקף אותה בסדרת עבירות מין בעת ששכבה על בטנה על מיטת הטיפולים, והתפשט מבגדיו. המתלוננת סימסה לבן הזוג שלה מחדר המקלחת בקליניקה, והגישה תלונה מיידית.
המעסה שיוצג על ידי עו"ד בנדל ועו"ד תמי אולמן, טען שהוא הומו, לא נמשך לנשים ולכן לא יכול גם לאנוס, ומדובר בעלילה. כדי לחזק את טענתו, הוא הציג בין היתר לא רק חוות דעת של פסיכולוג – אלא אפילו סרטוני פורנו שאליהם הוא הצטלם, מבצע אקטים מיניים עם גברים. אבל השופטים התרשמו מעדות המתלוננת, וקבעו כי היא נאנסה על מיטת העיסוי.
בנוסף, בגמר פרשת ההגנה, התביעה הביאה עדת הזמה – אישה שהעידה כי ניהלה קשר אינטימי עם הנאשם, בתקופה לא רחוקה. השופטים כתבו: "המערער ניסה להציג עצמו כאדם צנוע ודיסקרטי המקפיד על התנהלות מקצועית ומפריד בין חיי המין שלו לבין המקצוע שלו. אולם, התנהלותו עמדה בניגוד לכך – השתתפותו בסרטים פורנוגרפיים בתשלום, בילוי במסיבות מין בהן אנשים מקיימים יחסי מין בפומבי, ואף השתתפותו בפעולות מיניות שונות עם אנשים שעשה להם עיסוי כפי שעלה מעדות הפסיכולוג".
כמו כן, מהתכתבות מקדימה בין המתלוננת למעסה קוינגטון, עולה שהוא הציע לה כמה אפשרויות: "עיסוי ארבע ידיים, עיסוי טנטרי או עיסוי אחר". לבסוף שהמתלוננת הבינה ש"טנטרי" בעל אופי מיני – הם סיכמו על טיפול אחר, "עיסוי רקמות עמוק" לשחרור שרירים תפוסים.
כעת, לאחר שהערעור נדחה על ידי הרכב שלושה שופטים בבית המשפט העליון, ההרשעה נחשבת חלוטה. ואולם, עו"ד בנדל מבקש דיון נוסף בהרכב של חמישה שופטים, והגיש בקשה להארכת מועד.
הבקשה לדיון נוסף ממוקדת בשני נימוקים מרכזיים:
1. ההגנה דבקה בטענה כי מדובר בגבר הומוסקסואל, "בעל זהות מינית חד חד-ערכית, ופסק הדין אינו מפורט ואינה מנומק בסוגייה העיקרית – האם נאשם שהוא הומוסקסואל יכול לבצע את המעשה שמיוחס לו (אינוס לרבות חדירה מלאה, ז.ק) מכיוון שבית המשפט מעולם לא דן בסוגיה דומה".
הנאשם טוען כי לא הוכח כי הוא קיים יחסי מין עם נשים, וכי בית המשפט התעלם מראיות ההגנה באשר לזהותו המינית, "ובכלל זה תמונות וסרטונים שממחישים את נטייתו המינית; עדויות מטופליו לשעבר ועדות של פסיכולוג… זהותו המינית של המבקש מאיינת את האפשרות לביצוע עבירת מין במתלוננת, בת המגדר השני".
2. ההגנה מבקשת לערער על התקפות של עדת ההזמה – אותה אישה שהובאה על ידי הפרקליטות והעידה כי הנאשם לכאורה קיים איתה יחסים בעבר, למרות שהיא אישה…
ההגנה מציינת כי העדה זומנה על ידי התביעה בשלב מאוחר של המשפט, לאחר שהסתיימה שמיעת עדי ההגנה, כדי לערער את קו ההגנה. אותה עדה לא צוינה מלכתחילה ברשימת עדי התביעה שצורפה לכתב האישום, ולא העידה בשלב שמיעת עדי התביעה במשפט, אלא בסיומו, כ"מקצה שיפורים" של התביעה ולבסוף משקל עדותה היה מכריע.
עו"ד בנדל טוען כי בית המשפט שגה כאשר איפשר את שמיעת העדה בניגוד לסדרי הדין: "לא היה מקום להתיר למשיבה להביא את עדת ההזמה לאחר סיום פרשת התביעה, שכן המשיבה (הפרקליטות) ידעה על טענתו בדבר נטייתו המינית כבר בדיון המקדמי. על כן היה עליה להעיד את העדה כבר בפרשת התביעה ולאפשר למערער להכין את פרשת ההגנה מטעמו כראוי".
