ניו יורק 1957. שעת ערב. פרנק קוסטלו מתקרב לדלת ביתו בבניין מגורים מהודר בסנטרל פארק ווסט.
רגע לפני שהוא נכנס הביתה, מפתיע אותו מאחור וינסנט ג'יגנטה, מתנקש חמוש באקדח AUTO 32, המכוון לרקתו ויורה בראשו.
קוסטלו מתמוטט, דם רב קולח מראשו, אך למזלו הכדור קופץ בנס בזווית הגולגולת, מתנפץ על קיר מראות במעלית הבניין, וקוסטלו נותר בחיים.
כך נפתח בסערה "אלטו נייטס" – סרט גנגסטרים חדש בטעם של פעם, המתאמץ נורא להיראות בסגנון סרטי המאפיה הישנים והטובים.
במרכז הסרט: 50 שנות חייהם של פרנק קוסטלו ושל ויטו ג'נובזה – שניים מראשי המאפיה במיתולוגיית הפשע האמריקאית אשר שלטו בעולם התחתון בניו יורק בשנות ה-40 וה-50.
הסרט מבוסס על סיפור חייהם.
קאט. 50 שנה לפני. צילומים בשחור לבן.
פרנק קוסטלו (1973-1891), שנקרא במקור פרנצ'סקו קסטיליה, נולד בקלבריה, איטליה, ובשנת 1895 היגר עם הוריו למנהטן.
ויטו ג'נובזה (1969-1897) היה בן 15 כשהגיע לניו יורק מנאפולי, איטליה.
הם הכירו ב"אלטו נייטס" – שם המועדון שהיה נקודת מפגש מיתולוגית של גנגסטרים ניו יורקרים. השניים התבגרו בתחילת המאה הקודמת וגילו את הפשע המאורגן בתקופת היובש המפורסמת בשנות ה-30 של המאה הקודמת, שם פיתחו קשרים עסקיים ונהפכו לכוח מוביל בעולם התחתון.
חבר של "לאקי" לוצ'יאנו
במרוצת הזמן הפך קוסטלו לאחד ממבריחי המשקאות ("בוטלג'ר" בז'רגון הפשע) הכבדים ביותר בתקופת היובש, ואף עבד בשירותו של צ'ארלס "לאקי" לוצ'יאנו (1962-1897), מאפיונר אגדי ממוצא סיציליאני שהיה אחראי במידה רבה – עם עמיתו מאיר לנסקי (1983-1902) – למבנה המודרני הכולל את חמש משפחות המאפיה בארצות הברית. לפני שחבר ללוצ'יאנו, קוסטלו היה חבר בכנופיית "חמש הנקודות" במנהטן ונכנס בפנים בגין תקיפה ושוד אחרי תשעה מקרי שוד.
קוסטלו גם היה קשור להקמת ארגונו של ג'וזפה מסרייה (1931-1886), שנודע בכינוי "ג'ו הבוס", שהיה גם הוא מאפיונר ממוצא סיציליאני שהנהיג משפחת פשע בניו יורק. ב-1931 פתח מסרייה במלחמה נגד משפחתו של סלבטורה מרנזנו (1931-1886), שנודעה בכינוי "מלחמת קסטלמרה", בסופה נרצח מסרייה על ידי כנופייתו של לוצ'יאנו. אחרי המלחמה קוסטלו הקים והוביל ב-1931 את "הוועדה" – איחוד של חמש המשפחות החזקות ביותר בעולם התחתון.
ג'נובזה גם הפך לדמות מובילה בעסקי הפשע של משפחת לוצ'יאנו, וב-1937 כבר הפך לבוס שלה ולמפקדו של קוסטלו, אחרי שלוצ'יאנו נשלח לכלא לתקופה של 50-30 שנות מאסר.
אלא שבדיוק באותה שנה, 1937, נאלץ ג'נובזה לברוח לאיטליה אחרי שהוגדר כחשוד ברצח פרדיננד בוצ'יה ב-1934, כשבאיטליה הפך לתומך נלהב של מוסוליני והמפלגה הפשיסטית.
כשחזר לניו יורק ב-1945 הוא חש שקוסטלו – שהתמנה במקומו על ידי לוצ'יאנו הכלוא לנהל את עסקיו – צריך לזוז הצידה ולאפשר לו לחזור לעניינים. הגזרות מתחילות להתחמם שוב, כשג'נובזה, שכתב אישום ברצח עדין ריחף מעל ראשו, יצא זכאי מחוסר ראיות של עד מאשש.
כאן מתחיל שיתוף הפעולה השני של קוסטלו וג'נובזה, עד שקוסטלו נכנס בפנים ל-18 חודשים, אחרי שהורשע בהפרעה ובשקר לקונגרס. בעוד קוסטלו מרצה את עונשו מאחורי סורג ובריח, ג'נובזה הפך לשליט העליון של משפחת לוצ'יאנו, גם אחרי שקוסטלו השתחרר מהכלא.
ההשראה של דון קורליאונה
"אלטו נייטס" מתמקד בשנות ה–50, כשג'נובזה שב לניו יורק ומנסה להשתלט מחדש על הטריטוריות שהיו פעם שלו. בניסיון ההתנקשות הכושל שתוזמן על ידי ג'נובזה, פרנק קוסטלו הנחשב לראש משפחת לוצ'יאנו מוצא עצמו על פרשת דרכים. הוא עייף משפיכות הדמים, הבגידות והסכינים בגב, שמגדירים את חייו.
הוא מודיע לג'נובזה על כוונתו לפרוש ולוותר על השליטה במשפחת לוצ'יאנו. עם זאת, ויטו, אדם פרנואידי, נברוטי, פזיז, יצרי ותזזיתי שסובל מפתיל קצר, מסרב להאמין לכוונותיו של קוסטלו וחושד בתחבולה. כך ניצתת שוב הבאר המורעלת ביניהם ומציתה מלחמה שקטה וקטלנית.
חשדו של ג'נובזה הופך לקטלני במיוחד, כשהוא מתזמן את הרצח האכזרי של אלברט אנסטסיה (1957-1902), יורשו הנבחר של קוסטלו, בזמן שהוא יושב על כיסא הספר.
הרצח המזעזע הזה מנפץ את השלווה השברירית ומאלץ את קוסטלו להתמודד עם מציאות מחרידה: חייו וחייה של אשתו האהובה (והיהודייה) בובי, תלויים עכשיו על חוט השערה. הוא מבין שהדרך היחידה להבטיח את שלומם היא לפרק את כל המבצע שבנה בקפידה, ולהרוס את האימפריה שמאיימת כעת לכלות אותו ואת ביתו. הוא קולט שג'נובזה, המונע על ידי פרנויה בלי הפסקה, רואה בו איום מתמשך על כוונתו האמיתית: לתפוס שליטה אבסולוטית מוחלטת על חמש משפחות הפשע הגדולות ולהיות "הקאפו די טוטי אי קאפי" (הבוס של כל הבוסים).
במוחו המעוות של ג'נובזה, אופיו המתון לכאורה של קוסטלו הוא קומופלאז' מתעתע, המסווה רוח ערמומית ונקמנית המוכנה להכות בחזרה על ההתנקשות הכושלת. עם זאת, בניגוד לג'נובזה, קוסטלו אינו נשלט על ידי יצריו ושאפתנות גסה ומוכן לשחק את המשחק הארוך בסבלנות של שחמטאי מיומן. לא בכדי הוגדר קוסטלו בתואר המפוקפק "ראש הממשלה של העולם התחתון", ודמותו היוותה השראה לעיצוב דמותו של דון ויטו אנדוליני קורליאונה ב"הסנדק".
קאפו דה טוטי אי קאפי
שיאה של המלחמה מגיע במפגש ההיסטורי בביתו של ג'ו "הספר" ברברה בעיירה אפלאצ'ין במדינת ניו יורק. קוסטלו מנסח תוכנית, ללא ספק נועזת יותר מפעולת גמול פשוטה בקודים האכזריים של המאפיה. הוא נמנע מהדרך המסורתית של רצח, מתוך הכרה שג'נובזה השיג יותר מדי בעלי ברית חזקים שבוודאי יבקשו נקמה. במקום זאת, קוסטלו בוחר בגישה עדינה יותר, ערמומית, שהצליחה למנף את הביקורת המוגברת שכבר התמקדה במאפיה כדי לתזמר את כליאתו של ג'נובזה.
למרות שמעולם לא הוכחו באופן סופי, ראיות נסיבתיות מצביעות על כך שקוסטלו הלשין לרשויות אכיפת החוק, והתריע בפניהם על התאספות של כל ראשי המאפיה באפלאצ'ין, שם ג'נובה התכוון לתת לגיטימציה סופית למעמדו החדש כקאפו די טוטי אי קאפי.
קוסטלו מקדם את ההונאה על ידי עיכוב מכוון של הגעתו, כשהוא מבצע עצירות קפה וקטיף נינוח של תפוחים על הדרך. הכול בניסיון לקנות זמן כדי שהרשויות יגיעו בזמן הנכון למקום הנכון.
ואכן, כל המאפיונרים שנאספו נתפסו עם התחתונים למטה, נכנסו לפאניקה היסטרית וניסו לברוח דרך היער, כשהם משאירים אחריהם ים של ראיות מפלילות.
בינתיים רשויות אכיפת החוק רשמו בקפידה את כל מספרי לוחיות הרישוי, מה שהוביל להגשת כתב אישום והרשעתם של עשרים משתתפים בקשירת קשר לשיבוש הליכי משפט, בגין מסירת הצהרות כוזבות על מטרת ההתכנסות החשאית.
הפשיטה באפלאצ'ין חשפה גם את מנגנון ההפעלה הפנימי של המאפיה האמריקאית לציבור, גררה בדיקה חסרת תקדים ובסופו של דבר תרמה לנפילתו של ג'נובזה כמה שנים לאחר מכן, כשהורשע רשמית בסחר בהרואין, נכנס בפנים ל-15 שנה ומת בכלא ב-1969.
קוסטלו, לעומת זאת, הגשים את חלומו לפרישה שלווה ומת מהתקף לב בגיל 82.
הצעה שאי אפשר לסרב לה
"אלטו נייטס", שנראה כמו "מיקס" של כל סרטי הגנגסטרים והמאפיה הגדולים בתולדות הקולנוע, לא מצליח להתעלות לרמתם. מחקר קליל מגלה שתהליך ההפקה של "אלטו נייטס", שבמקור נקרא Wise Guys, החל כבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת, ובמהלך השנים התגלגל לפתחם של אולפנים שונים, עד שבשנת 2022 התגלגל לדלתו של דיוויד זסלב, מנכ"ל האחים וורנר דיסקברי, שהחליט לתקצב את הסרט ב-45 מיליון דולר והקרנה בבתי הקולנוע.
באולפני האחים וורנר חשבו ש"אלטו נייטס" יוכל להיות עוד ערך בפנתיאון של סרטי המאפיה הקלאסיים של דה נירו כמו "רחובות זועמים", "הסנדק-2", "הבלתי חשודים" (בתפקיד אל קאפונה), "החבר'ה הטובים", "קזינו" ו"האירי".
גם דה נירו בן ה-81 ראה בהצעה לשחק תפקיד כפול של שני גנגסטרים בסרט מאפיה, הצעה שאי אפשר לסרב לה. בשבילו זה היה כמו לחזור הביתה, לז'אנר שבזכותו הפך לסופר סטאר.
עוד שני מרכיבים, שלפחות על הנייר נראו מבטיחים: למשימת כתיבת התסריט נשכר ניקולס פילג'י (90), שכתב את התסריט ל"החבר'ה הטובים", "קזינו" ו"האירי"; וכניסתו לתמונה של הבמאי עטור התהילה בארי לוינסון (82), שבין סרטיו הגדולים "דיינר" (1982), "בוקר טוב וייטנאם" (1987), "איש הגשם" (1988), "אבלון" (1990), סרט הגנגסטרים "באגסי" (1991) ו"לכשכש בכלב" (1997) עם דה נירו. לוינסון גם הפיק סדרות טלוויזיה פורצות דרך כמו "רצח מאדום לשחור" ו"אוז".
למראית הדה ז'ה וו
בפרפראזה על הציטוט: "מאז שאני זוכר את עצמי תמיד רציתי להיות גנגסטר", נדמה שמאז שנות ה-90 כל סרט גנגסטרים רוצה להיות "החבר'ה הטובים" (שנפתח בסצנה המסתיימת בשורה זו).
לכאורה, גם ל"אלטו נייטס" יש את הזכות הזאת, כי הוא נכתב על ידי אותו תסריטאי. אבל מה לעשות שבדרמות פשע מסוגננות, הרבה פעמים קובע הבימוי ופה קבור הכלב, כי הסרט האחרון של לוינסון שהיה שווה משהו, היה "לכשכש בכלב" שנוצר לפני כ-30 שנה. מה עוד שלוינסון אף פעם לא היה בליגה של מרטין סקורסזה. לא ברמת הכישרון, לא בסטייל ולא באנרגיה.
בדיאלוג אגבי באחת הפגישות בין הגיבורים בחנות מתוקים, אומר אחד כי כי הספוליאטלה (מאפה איטלקי) נראה כאילו הוא פה מאה שנה. לוינסון אולי לא שם לב, אבל דווקא המשפט הזה ממחיש את העובדה ש"אלטו ניטס" נראה כאילו נשכח מאחורי ויטרינה כמה עשורים, ואז מרחו עליו לקה נוצצת לפני שדחפו אותו לבתי הקולנוע.
מאידך, לא סבלתי לרגע במשך שעתיים, ולמראית הדה ז'ה וו חזרו לגנזך זיכרונותיי כל סרטי המאפיה הגדולים, שהפכו במהלך הזמן האבוד לחלק בלתי נפרד מביוגרפיית חיי.
"אלטו נייטס". The Alto Knights. 123 דקות. בתי הקולנוע בכל רחבי הארץ.
במאי: בארי לוינסון.
תסריטאי: ניקולאס פילאג'י.
שחקנים: רוברט דה נירו (פרנק קוסטלו/ויטו ג'נובזה), בובי קוסטלו (דברה מסינג), קוסמו ג'רוויס (וינסנט ג'יגנטה), קתרין נרדוצ'י (אנה ג'נובזה), מייקל ריספולי (אלברט אנסטסיה), ג'ון דינלו (ג'ו ברברה).
