השופט גדי צפריר מבית המשפט המחוזי בנוף הגליל זיכה נאשם בעבירות חמורות, לאחר שקבע כי התביעה לא הוכיחה את האישומים ברמה הנדרשת בהליך פלילי. עם זאת, הנאשם הורשע בעבירת תקיפה סתם.
בכתב האישום נגד הנאשם מוחמד שיבלי צוין כי האירוע התרחש בלילה שבין ה-9 ל-10 בספטמבר 2022.
לפי כתב האישום שתוקן פעמיים, הנאשם הגיע לתחנת דלק בצומת גזית, סמוך לכפר שיבלי שבו הוא מתגורר, ניגש לח' – אדם אחר ששהה במקום – ומסיבה לא ידועה דחף אותו, סטר לו, והלם בפניו באגרוף.
עוד נטען, כי אביו של ח' שהותקף התקשר לנאשם למחרת, בניסיון ליישר את ההדורים, והשניים קבעו להיפגש סמוך לשעה 21:00 בשטח פתוח הסמוך לכפר. מכתב האישום עולה כי הנאשם הגיע למפגש כשהוא חמוש, וירה מספר יריות לעבר הקרקע, סמוך לרגליו של האב. מיד לאחר מכן אמר כי הוא רוצה "לחנך את האזור".
מכתב האישום עלה כי ח' הגיע למקום בחלוף זמן קצר. כשהנאשם הבחין בו, הוא ירה מספר יריות נוספות לעבר הקרקע, סמוך לרגליו של ח'. כתוצאה מהירי נפצע ח' מנתז ונגרם לו פצע שטחי בחזה.
מיד לאחר מכן עזב הנאשם את המקום.
עו"ד מוחמד רחאל שהחל לייצג את הנאשם לאחר שני סנגורים קודמים, טען בבית המשפט כי קיימות סתירות מהותיות בעדויות המתלוננים ח' ואביו, כאשר הבן אף הוכרז במהלך המשפט כעד עוין, לאחר שחזר בו מהצהרותיו במשטרה.
בין היתר הדגיש הסנגור כי השניים העידו בתחילה כי הנאשם הגיע למפגש עם אדם נוסף, אולם בהמשך שינו גרסתם ואמרו שהגיע לבדו.
הסנגור טען בסיכומיו לפני הכרעת הדין: "לא נתפס אקדח, לא נמצאו קליעים או תרמילים שניתן לשייך לנאשם, ואין תיעוד ישיר של הירי הנטען. כל שיש בפני בית המשפט הם עדויות סותרות וממצאים נסיבתיים שאין בהם די כדי להרשיע נאשם בפלילים. כיצד ניתן להרשיע אדם על סמך גרסה שכל פעם משתנה? בתחילה נטען כי הנאשם הגיע למקום עם אדם נוסף, לאחר מכן נטען כי היה לבדו. מספר היריות השתנה מחמישה לאחד. האם זהו בסיס להרשעה פלילית?… אם העד המרכזי של התביעה לא אמין, כיצד הם מצפים שבית המשפט ירשיע על סמך דבריו?".
לדברי הסנגור, הרכב של הנאשם שבו נמצאו שרידי ירי לא נשמר כראוי לאחר שנתפס. "שוטרים חמושים נכנסו אליו, הוא נגרר ממקום למקום – מי יכול לקבוע כי השרידים שנמצאו אכן מקורם בירי שביצע הנאשם? אין כאן ראיה חד-משמעית, אלא השערות בלבד".
הסנגור המשיך לערער על טיב הראיות שהציגה התביעה: "איך יתכן שבזמן האירוע עצמו, כשהמשטרה בדקה את החולצה, לא נמצא עליה שום סימן? ורק לאחר חמישה ימים – פתאום מופיע שפשוף קטן? בית המשפט לא יכול להתבסס על ממצא מפוקפק כזה… לנאשם עומדת חזקת החפות. לא ניתן להרשיעו כאשר אין נשק, אין תרמילים, אין קליעים, אין ראיות פורנזיות חד-משמעיות, והעדויות אינן עקביות. הצדק מחייב אך ורק זיכוי מחמת הספק".
השופט צפריר קבע כי אין די בשרידי הירי ברכב על מנת לקבוע מעבר לכל ספק סביר שהנאשם ביצע את הירי. "העובדה שנמצאו שרידי ירי ברכבו של הנאשם אינה מספקת, שכן לא ניתן לשלול אפשרות של זיהום חיצוני. יתרה מכך, אף לא נתפס נשק ברשותו או בביתו של הנאשם, ולא ניתן לקבוע מהו מקור שרידי הירי שנמצאו", ציין השופט בהכרעת הדין.
השופט הוסיף כי עדויות שנמסרו על ידי המתלוננים ח' ואביו אינן אמינות, "לרבות אופן התרחשות הירי, מספר היריות שנורו וזהות האדם שנכח בזירה…".
השופט גם מתח ביקורת על חולשת הראיות בתיק, וקבע שאין התאמה חד משמעית בין הפציעה של ח' לבין ירי שבוצע בנשק חם. בהקשר זה, השופט הוסיף כי הראיות הפורנזיות שהוגשו, כולל חוות הדעת של המומחה הפורנזי, אינן מספקות לביסוס הרשעה. "בחינת החולצה שלבש ח' בעת האירוע מעלה ספקות משמעותיים: בעת האירוע עצמו, לא נמצא כל סימן לפגיעה בבגדיו, ורק לאחר חמישה ימים נמסרה החולצה לבדיקה, ובה נמצא שפשוף קטן. הממצא על החולצה אינו חד-משמעי, ואינו מוכיח באופן פוזיטיבי כי מדובר ברסיס קליע".
בחקירתו במשטרה הכחיש הנאשם בתחילה כל היכרות עם המתלוננים, אך לאחר מכן הודה בהיכרות ובתקיפה בתחנת הדלק. התביעה טענה בהקשר זה, כי יש לייחס משקל רב לשקריו.
השופט קבע, כי שקרי הנאשם אינם יכולים לבוא במקום ראיות פוזיטיביות: "גם אם הנאשם מסר גרסאות סותרות במהלך החקירה, ואף הודה כי שיקר בחלק מהן – אין בכך די כדי להוכיח את אשמתו. שקרי נאשם אינם יכולים לשמש תחליף לראיות של ממש".
בעקבות הודאת הנאשם בתקיפה בתחנת הדלק, השופט הרשיע אותו כאמור רק בתקיפה סתם. מיתר העבירות – ירי מנשק חם ונשיאה ושימוש בנשק חם – הוא זיכה אותו מחמת הספק.
