בבוקר בהיר אדם מן הישוב קם, מקבל טלפון מהבנק, ומגלה שיש לו חוב של 27 מיליון שקל. כך לפתע, משום מקום. האיש בטוח שמדובר במתיחה רעה, אבל בירור בהוצאה לפועל מגלה שמדובר בחידוש הליכי גביית חוב בגין ערבות של 20 אלף שקל שחתם לפני יותר מ-30 שנה להלוואה שלקח אחיו מבנק שאינו קיים יותר (הבנק לפיתוח התעשייה).
בשנת 1994 הבנק תבע את האח והערבים בשל אי החזר ההלוואה, ופסק הדין קבע כי החוב עומד על 250 אלף שקל. מאז עברו שנות דור, האח נפטר, אולם הערב מצהיר כי הוא שמע מפיו לפני שנים רבות שהחזיר את ההלוואה לבנק והחוב סולק במלואו. לערב לא היתה שום סיבה לפקפק בכך: ב-20 השנים האחרונות הוא לא שמע דבר מהבנק, וגם לא מחברת "בי.ג'י אלפא" שרכשה את פעילותו, מה גם שלא נוהלו נגדו שום הליכי גבייה. עד שבינואר 2018 הוא קיבל לפתע הודעה כי על גבו רובצים עיקולים בעשרות מיליונים, באותו תיק הוצאה לפועל שניעור לחיים.
באמצעות עו"ד יואל גולדברג מיהר הערב הנרעש והגיש בקשה להורות על ביטול הליכי ההוצאה לפועל וסגירת התיק בטענה שהחוב נפרע, ומחמת שיהוי בלתי נתפס של יותר מ-20 שנה.
עקב חלוף השנים, לא עלה בידי האיש או בני משפחתו לאתר מסמכים, אך הם בהחלט זכרו את שמה של עורכת הדין שפעלה מולם מטעם הבנק לפני כ-20 שנה: ענת ויצמן. לפי תצהיר הערב, בני משפחת אחיו שילמו את החוב לעורכת הדין של הבנק לפני שנים רבות, וזו הסיבה שלא ננקטו הליכי גבייה, ולחידושם עכשיו יש הסבר אחר. לפי החייב ועו"ד גולדברג, עולה כי עו"ד ויצמן לכאורה לא העבירה את הכספים לבנק.
הנה, בחודש יוני האחרון הורשעו ענת ויצמן ובן זוגה, עו"ד שרון ויצמן, בגניבה ובמעילה בכספים בסכום של 7.5 מיליון שקל, על פני תקופה של עשור, בעבודתם כמנהלי תיקי גבייה עבור חברות שונות. בני הזוג ויצמן הודו בעבירות של גניבה בידי מורשה, זיוף מסמכים, קבלת דבר במרמה ועבירות מס ונידונו לחמש שנות מאסר כל אחד. בגזר הדין כתב השופט בני שגיא: "הנאשמים קיבלו במסגרת תפקידם מיליוני שקלים, אותם הפקידו בחשבונות נאמנות בבעלותם. במהלך אותה תקופה, מעלו הנאשמים באמון שניתן בהם, גנבו את כספי החברות ועשו שימוש בכספים אלה לצרכיהם האישיים. הנאשמים מסרו באופן שיטתי הצהרות כוזבות, זייפו מסמכים בנקאיים והחלטות שיפוטיות על מנת להציגם בפני נציגי החברות, באופן שיניח את דעתם כי הליכי גביית כספי הנאמנות מתנהלים כשורה".
כתב האישום נגד עורכי הדין ויצמן אמנם לא התייחס ספציפית לגבייה מבני משפחת הערב, אבל חלוף השנים מכיסוי החוב (כשני עשורים) מקשה על ההוכחה שהכסף שולם לעורכי הדין, ונגנב. "החייבים העיקריים, אלו אשר היו בעלי החוב המקורי, אשר להם המבקש ערב, נפטרו וקשה להשיג מסמכים בעניין הפירעון שהיו בידיהם", כתב עו"ד גולדברג. "בכל מקרה אין לזוכה כל זכות לנקוט הליכי הוצאה לפועל. הואיל ובתיק זה לקה הזוכה בשיהוי קיצוני וחמור, עליו הנטל להראות שהחוב לא סולק, לאחר שנמנע מנקיטת הליכי הוצאה לפועל למעלה מעשרים שנה, כאשר בתיק זה נגנבו כספי לקוחות רבים על ידי עורכי הדין ויצמן שייצגו את הבנק".
חברת בי.ג'י שירשה את הבנק לפיתוח התעשייה, עמדה בתגובה על טענתה כי עו"ד ויצמן הורשעה בגניבת כספים אחרים, והחוב מלפני 25 שנים עומד בעינו: "לא ברור כיצד טוען החייב בעלמא טענה לפירעון חוב, מבלי לצרף אסמכתאות".
כדי להסביר את העובדה שעו"ד ויצמן לא נקטה הליכי גבייה נגד הערב במהלך השנים שתיקי הבנק היו באחריותה, החברה העלתה "השערה" כי הערב איים על עורכת הדין. החברה הסתמכה על דברי עורכת הדין שהורשעה במעילה, לפי עדות שנתנה בתיק פשיטת הרגל שלה לפני כמה שנים. בחקירתה בבית משפט עו"ד ויצמן טענה כי היא קיבלה טלפון מהערב, והוא אמר לה: "עכשיו השתחררתי מבית הסוהר אחרי ניכוי שליש על תיק ניסיון רצח… אני מוציא לפועל של האלפרונים", ולכן הפסיקה לטפל בתיק.
הטענה כמובן לא מגובה ולדברי הערב שקרית לחלוטין. בדיון שנערך שלשום בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, עו"ד גולדברג הודיע כי החייב-ערב יעלה להעיד. לפני כן, הצדדים יצאו להידברות, ונציגת חברת בי.ג'י, עו"ד מיכל רבינוביץ, הסכימה בו במקום למחיקת "החוב" של 27 מיליון שקל ולסגירת התיק בתמורה לתשלום של 250 אלף שקל (פחות מאחוז) – סך הקרן המקורי על פי פסק הדין משנת 1994. רשמת ההוצאה לפועל לורן אקוקה נתנה להסכמה תוקף פסק דין.
